אתחיל מהסוף: בימים שלאחר שובי ממאוריציוס, בחנו קולגות וחברים את השיזוף הטרופי שלי, הבחינו בשלוות הנפש שאפפה אותי, התעלמו בנימוס מהקילוגרמים שהעליתי - תוצאה של מטבח מקומי מענג שקשה לעמוד בפניו, ושאלו: את ממליצה? שווה לטוס עד לשם?
אז התשובה היא כן. כן, זאת אומרת, אם כבר מיציתם את יוון, אם חקרתם את תאילנד, אם סימנתם וי על כל היעדים החשובים הגדולים שרציתם לראות, אם כבר נמאס לכם מחופשה עירונית שמחזירה אתכם ארצה מותשים כפי שנסעתם, אם אכן מתאים לכם לראות משהו אחר, אם אין לכם בעיה לטוס עשר שעות (מאיסטנבול הנהדרת) כדי להבין על מה דיבר מארק טוויין כשקרא למאוריציוס "גן עדן", ואם ברצונכם להבין למה כבש נפוליאון את האי הזה מהשליטים ההולנדים (ואחר כך הפסיד אותו לבריטים). אז כן, טוסו למאוריציוס ולא תצטערו.
הדרך
המסע שלי אל מאוריציוס הרחוקה התחיל בטיסת "טורקיש איירליינס" דרך איסטנבול, עיר יפהפייה שראויה לכתבה נפרדת. לא אסתיר: בגיל 46 ראוי לה לאישה שתדע מה הן מגבלותיה, ואני את מגבלותיי יודעת היטב, קשה לי לטוס שעות ארוכות בלי האפשרות להזיז גפיים. לכן זו הייתה שמחה לא קטנה לגלות, שגם מושבי מחלקת התיירים נוחים באופן יותר מהסביר, שהתפריט המוצע משובח ושטיסת הלילה הלא קצרה היא חוויה נעימה למשתמש. מובן, אם יש לכם תקציב ראוי, לכו על מחלקת העסקים בטיסה ארוכה כל כך. שם באמת מתפנקים, אבל משלמים בהתאם.
הנוף
בואו נדבר רגע על הנוף. מאוריציוס הוא אי יפהפה, עם 150 ק"מ של חופים נקיים, לבנים ועוצרי נשימה, מהסוג שמאכלס תמונות שהופכות לשומר מסך במחשב שלכם. שונית האלמוגים שמקיפה את האי, למשל, היא השלישית בגודלה בעולם. מקצה אחד של האי אל הקצה השני זו שעה אחת של נסיעה בתוך נוף מגוון ומשתנה: מאוריציוס מציעה גם נופי יער ירוקים, גם אזורי הר צהבהבים, גם כפרים עניים וחסרי חן וגם עיירות חוף חמודות, תוססות וגדושות בתיירים צרפתים. אבל אתם מגיעים עד לכאן בגלל עצי הקוקוס והנוף האינסטגרמי של המקום, שהתגלה אליי עת נפלטתי מהטיולית הממוזגת אל הלובי היפהפה של המלון שלנו, Trou aux Biches: עצי קוקוס, חול לבן ורך, בריכות זן מעוצבות המשקיפות אל האוקיינוס ההודי שטפו את העיניים שלי ביופי מסחרר. מתי בפעם האחרונה התרגשתי כל כך?
המלון
ההתרגשות חיכתה לי גם כשפתחתי את דלת החדר במלון: גיליתי מרחבים נדיבים, שלא מוכרים לי מבתי המלון בישראל. זהו אחד משישה לוקיישנים של רשת המלונות המקומית Beachcomber Golf Resort & Spa, והראשון שבהם שאימץ מודעות סביבתית, שבאה לידי ביטוי בשדה פאנלים סולארי ענקי, במיחזור מים ובייצור קומפוסט.
מלבד אסתטיקה מרהיבה בחללים הציבוריים שלו, כולל המלון 35 דונמים של גינה טרופית, והדגש על הפרטים הקטנים מלהיב: חדר האמבטיה שלי כלל גם מקלחון, גם אמבט עצום וגם מקלחון חוץ מעוצב ורומנטי בתוך צמחייה, מהסוג שכולנו נשמח לגור בו תקופה.
המלון הזה, שמתפרש על שטח עצום של כמה עשרות דונמים, מאפשר ללכת ברגל ממקום למקום ולשרוף קלוריות, אבל הרשו לי לחשוף בפניכם סוד: רוב האורחים מתעצלים, ובצדק. הרבה יותר נחמד לצלצל מהחדר לשירות האורחים ולהזמין "באגי", שמגיע בתוך שניות עם נהג חייכן עד פתח החדר ואוסף על הדרך עוד כמה אורחים מהחדרים האחרים בסביבה.
החדרים עצמם מקסימים ומעוצבים ברוח טרופית מקומית בגוונים חומים ולבנים. יש שמונה סוגי חדרים: לזוגות, למשפחות, על החוף או עם בריכה פרטית, ואפילו עם איש צוות צמוד. תלוי בתקציב שלכם, כמובן.
עוד במלון: שש מסעדות (ארבע ממוקמות סביב הבריכה הגדולה של הריזורט ושתיים במיקום אינטימי נפרד קרוב לחוף ולים) עם מגוון תפריטים: תאילנדי, איטלקי, הודי, דגים, בופה); בריכות שחייה; מכון כושר (מי אתם, האנשים שמבלים בחדר כושר בחופשה?); ספא משגע עם מוצרים איכותיים של המלון וטקס תה להירגעות לכל אורח; מגרשי גולף; מועדון צלילה; מועדון ילדים ומועדון נוער עם בריכות ומסעדה נפרדת וצוות השגחה לאורך כל שעות הפעילות ובנוסף, בייביסיטר חינמי לאורחי המלון בשעות הצהריים לפעוטות בני שנה עד שלוש.
יש גם פעילויות וספורט ימי חינם, כולל הפלגות בסירות עם תחתית זכוכית, שיט, סקי מים, מגרשי טניס, טניס שולחן, כדורעף חופים, וזו רק רשימה חלקית. מחירים? מ־155 דולר ללילה לחדר זוגי ועד 1,350 דולר ללילה לסוויטה.
אבל ביום האחרון באי, התברר שעוד לא ראיתי כלום. קפצנו לביקור ב־Royal Palm, מלון חמישה כוכבים פלוס פלוס, שהוא היקר ביותר באותה רשת, שמציע 69 סוויטות וכל מה שכסף יכול לקנות.
מקפידים בו על פרסונליזציה (התאמת חבילת האירוח לאורח הספציפי) ועל הכנה מוקדמת של צוות המלון לקראת האורח, באמצעות קבלת אינפורמציה מוקדמת על אודותיו. יש בו מסעדות יוקרה, שבאחת מהן, נפלאה במיוחד, סעדנו בערב האחרון על האי, וקיבלנו ארוחה של שש מנות, עם יינות צרפתיים נהדרים וקינוחים מהסוג שאתם רוצים קודם כל לצלם כי מי יאמין לכם שככה הגישו לכם גלידה. מחירים? מ־676 דולר לחדר זוגי ללילה ועד 10,000 דולר ללילה לסוויטה חלומית, אם במקרה עשיתם אקזיט ממש לאחרונה.
האטרקציות
אם תנוחת בטן־גב לא מספיקה לכם, הרי מאוריציוס הוא אי שמספק אינספור אטרקציות וסיורים לחובבי הז'אנר. בין היתר, טיול טרקטורונים באזור ההררי של האי והגעה לנקודת תצפית יפה; ביקור ב־Valle des Couleurs, הפארק הלאומי הידוע ב־26 הצבעים המרהיבים שלו (כן, ימכרו לכם שם חול צבעוני בתוך בקבוקים, כמו במכתשים אצלנו), וכמו כן תוכלו לרכוב שם על אופניים, לגלוש ב־Zip Line - האומגה השנייה באורכה בעולם (1.5 ק"מ) מעל יער יפה, ויש בסמוך ; וגם לבקר בהר הגעשTrou Aux Cerfs , שאינו פעיל אך מציע מראה מרשים של קונוס ההר הגעשי והמכתש. כדאי להקדיש יום לשיט בסירת קטמרן ולארוחת צהריים על הסיפון, לעצור באתר שנורקל הידוע בשם "אקווריום", ולהמשיך בסירה מהירה לביקורים קצרים באתרים דוגמת Crystal Rock וב־Benities Island. גולת הכותרת ביום הזה, לפחות בעיניי, היא שחייה לצד דולפיני פרא באוקיינוס, או תצפית על להקות דולפינים שיעשו מול עיניכם קפיצות קטנות באוויר, לטובת מי שמוכרח לתעד את האירוע כדי לשלוח סרטון לחבר'ה בארץ.
תוכלו גם להתנסות בסדנת בישול, לעשות סיור בשווקים הצבעוניים, לבקר בעיירות החוף (בעיקר בעונת הקיץ, שמתחילה בסוף אוקטובר או תחילת נובמבר), שבהן יש הזדמנות לטעום אוכל מקומי מדוכני רחוב על קו החוף (בעיקר רוטי, שזה פנקייק מלוח ברוטב קארי).
למי שמוכרח שופינג, יש באי כמה קניונים גדולים. אהבנו את La Coisette בעיירה גרנד ביי (Grand Bay) ואת הקניון הגדול בעיר הבירה פור לואי, אבל דווקא השווקים הם העניין האמיתי שם, המוצרים בהם יפים והמחירים זולים.
עיר הבירה
יום מרתק במיוחד עבר עלינו בבירתה היפהפייה והסואנת של מאוריציוס, פורט לואיס (Port Louis), ובצרפתית – "פור לואי". היא שוכנת סמוך להרים, בקצה הצפון־מערבי של האי. כמו במאוריציוס כולה, גם בעיר דוברים התושבים קריאולית, מין ערבוב של צרפתית ואנגלית, תוצאת ההיסטוריה המקומית שכללה שלטון צרפתי ובריטי (ראו מסגרת), אבל שתדעו: לא בעיה לתקשר באנגלית. כולם דוברים את השפה.
כ־150 אלף איש מתגוררים בבירה, ובאי כולו כ־1.2 מיליון. כמו אצלנו, בישראל, מעסיקה האוכלוסייה המבוגרת מאוד את דעת הקהל המקומית, ויש מחשבות להביא עובדים זרים כדי לטפל בהם. סיור בעיר מוביל דרך הנמל לקיר הזיכרון לזיכרם של התושבים בימים קדומים יותר, ולאזור שבו קיבלו את פני העבדים מהודו שהביאו הצרפתים לאי החל מ־1710 (כולם, אגב, הוטבלו מיד לנצרות). בשנת 1810 כבשו הבריטים את האי מידי נפוליאון, שהיה עסוק מדי במלחמות באירופה, הביאו לשם הודים, אפריקאים וסינים, ואת ההשפעות של כל התרבויות והדתות האלה אפשר למצוא כיום בעיר הבירה.
תחנה מעניינת היא הרובע המוסלמי, שמשתרע סביב כיכר מועמר אל קדאפי. לא להחמיץ מעבר דרך הרובע הסיני, שהוא גם אזור מרתק מבחינה קולינרית. בדרך עצרנו במקדש בודהיסטי, אחת הדתות השולטות במאוריציוס, הודות לעובדים שהגיעו מהודו. עוד תחנה שמומלץ לעצור בה היא שוק פור לואי, המחולק לאזורי בשר ודגים, ירקות ופירות, בגדים ותבלינים, תיקי קש וצעצועים. בשוק יש גם דוכני אוכל רחוב, ושם נתקלנו בדוכן קינוחים סיניים משגע, שהוביל אותנו אל קונדיטוריה סינית מסורתית ועוד בתי אוכל שפשוט חובה לבקר בהם.
בעיר יש מוזיאון היסטורי שמתעד את הבאתם של העבדים במאות הקודמות אל האי ואת היטמעותם כתושבים, וגם מוזיאון לטבע, שבו בין היתר תוכלו ללמוד הכל על אודות הציפור המפורסמת והנכחדת של האי, דודו (Dodo). כל שנותר ממנה כיום הוא פולקלור: הציפור מופיעה על מגנטים וחולצות, ותמצאו בובות בדמותה בכל מקום.
הכותבת הייתה אורחת "טורקיש איירליינס" במאוריציוס
