ניצה שאול, איך הכל התחיל?
"הייתי ילדה חמודה כזו. הסבתא ההונגרייה שלי היתה אומרת לי: 'את לא יפה. את נחמדה'. תמיד הייתי בחוגי תיאטרון ושרתי בכל החגיגות בצופים. הייתי מיועדת לצאת לגרעין נח"ל ולהיות מורה חיילת בקיבוץ מתוך אידיאליזם. אבל הגרעין שלי התפרק וכולם אמרו לי: 'לכי ללהקות הצבאיות'. התקבלתי לארבע להקות. זה היה אישור נפלא לדבר שבער מבפנים. בחרתי בלהקת פיקוד מרכז, שבדיוק התחילה מאפס. שם גם פגשתי את אהוב לבי ואנחנו ביחד עד היום. זו שריטה נוראית, אני יודעת. משהו בטח דפוק פה".
ואיך הפכת לשחקנית?
"כבר כשהייתי חיילת, פשנל ראה אותי והחתים אותי על חוזה לחמש שנים. הוא היה מדהים. שלח אותי לשיעורי ריקוד, פיתוח קול ואנגלית. ואז הגיע אפרים קישון לאחד המופעים של הלהקה הצבאית וביקש ממני לבוא לאודישן ל'השוטר אזולאי'. היה לי שיער ארוך עד הטוסיק ובאודישן הוא אמר לי במבטא ההונגרי שלו: 'בובה'לה, את נראית כמו מדונה ולא כמו בחורה עובדת'. אז שלפתי מהתיק פאה שלקחתי מאמא שלי. ברגע ששמתי אותה, הוא אמר לי: 'זהו זה'. עם הפאה הזאת גם הופעתי בסרט. ההמשך היה מאוד מרגש. הסרט זכה בגלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר. זה היה בום. משם דברים התגלגלו. זכיתי בתואר השחקנית המבטיחה של השנה. בעלי ואני קיבלנו מלגה ונסענו ללמוד בלונדון. גרנו שם 15 שנה לסירוגין. שיחקתי שם בסדרות טלוויזיה ובין לבין השתתפתי גם ב'גבעת חלפון'. עכשיו אני עושה את אותו תפקיד של יעלי, אחרי 40 שנה, בהבימה. גם מופיעה עכשיו ב'אהבה בשלייקס' עם יהודה ברקן. אבל הבייבי שלי זה המופע 'צלילי קסם' באופרה על גדולי המלחינים הקלאסיים בילדותם לכל המשפחה, שבו אני הכותבת, המתרגמת, הבמאית והמגישה, כבר עונה 21. זה סיפור עם התחלה וסוף, תלבושות ונגנים חיים, שיוצר חיבור בין הילדים של היום לילדים של פעם. חוויה מאוד מרגשת".
עד כמה קשה להתבגר בתוך התעשייה הזו?
"זה עולם שקשה להתבגר בו. אין מספיק תפקידים טובים לנשים בשלות. מצד שני, יש מנעד גדול של אפשרויות עשייה. גם מושגי הגיל השתנו לגמרי. נכון, יש לי חברות שהחליטו לפרוש ולטייל בעולם, ללמוד או לטפל בנכדים. אני לא יכולה בלי זה. אין משהו שיכול לעצור אותי. לפעמים, עם שלוש הצגות ביום, זה קשה. אבל גם מאוד מהנה, מתגמל וגורם לאושר. העבודה הקשה באמת שווה. חוץ מזה, שכבת הגיל שלי גודשת את התיאטראות ואת אולמות הקונצרטים. יש להם גם יותר כסף, גם יותר זמן פנוי והם גם צרכני תרבות. זה מבורך".
מה אידיאל היופי שלך?
"אנחנו חיים בתקופה שבה הדימוי העצמי זה הדבר הכי נורא. זו מכת הדור שלנו. אני מרגישה מאוד אשמה על מה שאנחנו מנחילות לבנות שלנו. לאורך 20 השנים האחרונות יש לגיטימציה לפורמט מסוים של יופי שאין מלבדו. בסוף כולן נראות תוצר של אותו בית חרושת, באותו שטנץ. אם יאספו את כל הילדות הכי יפות בעולם – כולן ייראו אותו דבר. איי רסט מיי קייס".
נראה שאת מרגישה אשמה לגבי הרבה דברים.
"נכון. בנות הדור שלי, וגם עשר שנים קדימה ממני, לא עשו שום דבר למען הדור הצעיר. נכשלנו כדור, שלא הרמנו צעקה ו-Me Too לא קרה כבר לפני 20 שנה".
מה עמדתך לגבי הזרקות וניתוחים לשימור המראה הצעיר?
"אני בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה, כל עוד שומרים על ארשת טבעית. לכן, חשוב לבדוק לאן הולכים ולמי הולכים. לבקש תמיד לראות דוגמאות, לוודא שארשת הפנים לא משתנה עד כדי כך. במיוחד לפני ניתוחים, כי הזרקות מתפוגגות בסופו של דבר. מי שעושה ניתוחים צריכה מאוד להיזהר. כפרזנטורית של דהשלי, אני מקפידה לעשות טיפולים במכשיר שנקרא פוטונה. זה לייזר שעושה פילינג לפנים, אבל מעודד גם חידוש קולגן. מאוד עוזר לפיגמנטציה וקמטוטים קטנים. עשיתי גם טיפול רדיאס בקו הלסת. זה חומר שיש בו קלציום והתוצאות נראות רק אחרי שלושה חודשים. הזריקו לי לקו הלסת וזה בנה לי אותו מחדש. עשיתי טיפולי רדיאס גם בכפות הידיים ופוטונה לייזר על כל הזרועות שלי. זה טשטש לי צלקת על הזרוע מדלת שנטרקה עליי. בוטוקס לא הזרקתי. אני פוחדת. אני שחקנית וצריכה לשמור על המימיקה הטבעית שלי. אני לא יכולה לחשוב על מצב שלא אוכל להפעיל משהו בפנים שלי. עד לפני שלוש שנים לא היתה לי אפילו קוסמטיקאית. הגעתי לדהשלי בדקה ה-90. עכשיו אני מקפידה לעשות טיפולי פרימיום לפנים. בסך הכל, אני מודה לאל על הגנים ההונגריים שלי".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני מקפידה לנקות את הפנים באופן מאוד יסודי. גם בגלל העבודה שלי, כי להצגות אני מתאפרת באיפור מאוד כבד. כל מוצרי הטיפוח שלי הם של דהשלי. יש לי מסיר איפור, סבון, קפסולה של חומצה היאלורונית, קרם לילה וג'ל עיניים שאני לא זזה בלעדיו. יש לי עדשות בעיניים והעיניים שלי מאוד רגוזות. הג'ל הזה מלווה אותי לכל מקום. במקלחת בבוקר יש לי פילינג עם אבקת יהלומים, ואז סרום, קרם יום ומקדם הגנה מספר 50, שהוא כמו קרם BB. יש לי עיגולים שחורים וכדי שלא יעצרו אותי, אני מורחת מנטרל עיגולים שחורים של ארמאני, שהוא מדהים, ומעליו קונסילר של מאק. אני לא יודעת כמה קונסילרים יש לי, כי אני קונה כל קונסילר חדש שיוצא. אני אוהבת גם את הקונסילר של מייבלין. זה טיפ שקיבלתי מאחת המאפרות שאיפרה אותי – ככה אני מגלה את הדברים הכי טובים.
"רק אחרי שמרחתי קונסילר, אני יכולה להגיד לעצמי: בוקר טוב, ניצה. אני תוחמת את העיניים בעיפרון ירוק זית של נארס ושמה שתי מסקרות של רימל. אחת בשביל למרוח את החומר ואחת שמפרידה את הריסים. זו חברה בריטית שהמסקרות שלה כל כך טובות, עד שבטעות קוראים לכל המסקרות בעולם רימל. וזה בכלל שם של חברת איפור. אני מדגישה קצת את הגבות, כי הן מסגרת פנטסטית לפנים. לסומק והצללות יש לי שתי ערכות של סמאשבוקס. לגבי האודמים – יש לי פטיש רציני. אני הרוסה על אודמים. מודה ומתוודה. לפעמים כל האיפור שלי זה רק קונסילר ואודם. כל זה לוקח לי גג שבע דקות. בערב אני מוסיפה תמיד גם אייליינר שחור. על הבמה, המייק-אפ שלי כבד יותר. אני משתמשת בדאבל וור של אסתי לאודר, שלא מצריך פודרה, או במייק-אפ האדיר של שיסיידו. עם צלליות אני לא מתעסקת מחוץ לבמה. אין לי סבלנות".
איזו חוויית יופי זכורה לך במיוחד?
"כשהופעתי בסדרה הראשונה שלי בבי.בי.סי, לא רצו לשים לי מייק-אפ בכלל, רק פודרה, כי היה לי עור אחיד. אז החזקתי בסוד מייק-אפ של קליניק ומרחתי קצת, בלי שאף אחד יראה. העמדנו פנים שאף אחד לא יודע, למרות שידעו. כשאת מגלמת דמות, את רוצה קצת כיסוי. זה סוג של הגנה".
איך את מטפחת את הגוף?
"אני אוהבת לשפשף את הגוף עם ליפה לפני המקלחת. זה מזרים לי את הדם. אני אוהבת את חמאת הגוף של אסתי לאודר עם פצפוצי דבש. הבושם הקבוע שלי הוא של מנדרינה דאק. אישי היקר, המנצח הבינלאומי, כל הזמן בטיסות. הוא הביא לי את הבושם ועפתי עליו. אני גם מקפידה על שגרת מניקור ופדיקור קבועה".
מה לגבי השיער?
"מאז שהשתתפתי ב'רוקדים עם כוכבים', אני אצל אבי פדידה. פינת הגאון, אני קוראת לו. היתה תקופה ארוכה שהיה לי שיער קצר. הארכתי עכשיו. מוצרי השיער שלי הם של קרסטס. אני משתמשת גם בספריי ובג'ל נפח שלהם".
איך את שומרת על הגוף?
"אני לא ישנה מספיק ולא שותה מספיק מים, ולכן יש לי תמיד כוס מים ליד המיטה. ברגע שאני מתעוררת, אני שותה אותה כדי שאדע ששתיתי לפחות כוס אחת. בצבא חליתי בצהבת ופיתחתי רגישויות למזון כבד. יש לי בטן מאוד רגישה מאז. בבוקר אני אוכלת שתי פרוסות לחם שיפון או פריכיות כוסמת עם גבינת 5 אחוז עיזים וירקות. לפעמים זה רק תפוח בבוקר. בצהריים אני אוכלת דג או עוף או סלט טונה, או סלט עם משהו, או קינואה או אורז מלא. איזו פחמימה שתהיה שם. אני חייבת את זה לאנרגיות שלי. אחר הצהריים אני אוכלת פרי ובערב, כיוון שאני מופיעה בכל ערב וזה הכי נורא לאכול ב-12 בלילה, אני לוקחת איתי תמיד קופסה עם אוכל. ירקות אנטיפסטי, מה שיש לי.
"עם הגיל צריך לעשות שינויים בתפריט. פעם יכולתי לאכול עד מאוחר בלילה. עכשיו אני מקפידה לאכול מה שטוב לי. זה מזל שאני לא יכולה לאכול אוכל כבד או מטוגן, וגם שונאת שוקולד ומתוקים. אם מאפים – אז רק מלוחים ופיקנטיים. אם אטעם עוגה בשביל הנימוס – אני צריכה אחר כך משהו מלוח. אני גרה בתל אביב והולכת לכל מקום ברגל. אני אוהבת ללכת עם דורון בעלי, בלי טלפונים דלוקים, שעה ורבע כמה פעמים בשבוע. זה זמן איכות זוגי פנטסטי. רק כדאי לא לסיים את זה עם גלידה ענקית.
"פילאטיס אני עושה אצל דליה מנטבר כבר 35 שנה לפחות, עוד לפני שידעו בארץ להגיד את השם הזה. התחלתי עם פילאטיס בלונדון אצל אלן הרדמן, שהיה המורה של דליה והיה תלמיד של ממציא השיטה ג'וזף פילאטיס. יש לי ברך פגועה וזה הרי נועד קודם כל לרקדנים שסבלו מפציעות. בזמנים טובים אני הולכת לדליה שלוש פעמים בשבוע. בחודשים האחרונים בקושי הצלחתי להגיע. הגוף שלי בכמיהה לזה".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"להתחיל ליצור, לכתוב ולא לפחד, מהרגע שהרגשתי צורך בכך. מורה בתיכון גרם לי לטראומה נוראית. גם הייתי משקיעה יותר במחול. זו אהבה שלי. זכיתי במקום השלישי ב'רוקדים עם כוכבים', אני יכולה לרקוד שעות. אני סוגדת לרקדנים".
איפור לצילומי סטילס: נטע שרוני למאק | בגדי ערב: סה לה וי
ומה גילינו אצל אילנית לוי מול המראה?
