שרה ג'סיקה פרקר
סליחה, במי מדובר? השחקנית שגילמה את דמותה של קארי ברדשאו בסדרת הקאלט המוערכת-מדי "סקס והעיר הגדולה", חוגגת היום (25 במרץ) 54 אביבים ניו יורקים. שרה ג'סיקה פרקר הצליחה להפוך את שמה למילה נרדפת לפאשניסטה, אבל במילון שלי היא מתויקת תחת הערך "אובר רייטד" – מושג שמתאים גם לסדרה, גם לדמות וגם לשחקנית עצמה.
עם זאת, מכיוון שמדובר בשש עונות טלוויזיוניות שהשפיעו על עשור של אופנה ועשו לנו היכרות עם איידן, מנולו בלניק, שפיכה נשית ו"הוא פשוט לא בקטע שלך" – נושאים שקשה לדמיין את חיינו בלעדיהם, אני מוכן לפרגן. יום הולדת שמח, שרה.
למה אייקון? אי אפשר להתעלם מתרומתה של "קארי – תזכירי לי ממה את מתפרנסת – ברדשאו" לענף האופנה, ובעיקר לאופן שבו אנחנו חווים את האופנה כצורך לגיטימי ובעל נוכחות בלתי מתנצלת. דמותה של קארי ברדשאו מייצגת את הנראות המועדפת של המילניום, כמו גם את הנשיות החדשה של האמריקאית העירונית: משוחררת, עצמאית, ומקפידה בלבושה. זהו ייצוג מדומיין ומנותק, כמובן, אך בעל ערך תרבותי בולט ומשפיע.
ואכן, על המסך היא התלבשה נהדר – בעיקר בזכות הסטיילינג של פטרישיה פילד ונתונים פיזיים שמתאימים לאידיאל של מעצבי האופנה. יחד עם שלישיית האוחצ'ות האחרות בתחפושת נשים, הפכו דמויות "סקס והעיר" למודלים להזדהות, שגם השכילו ליצור זהות בין המודלים האלה לסגנון לבוש מובחן.
אומנם ברביעייה המיתולוגית של הסדרה מגלמת פרקר את הצלע הכי מעצבנת – זו שחייה מורכבים מכמויות שוות של פֶטיש לנעליים, חיבה לגברים הלא נכונים ודיבור שטוף רחמים עצמיים של פריבילגית לבנה ועשירה מניו יורק – אבל בזיכרון הקולקטיבי שלנו, ברדשאו היא הפאשניסטה האולטימטיבית, זו שיודעת לחבר שמלת קוטור עם סניקרס-על-פלטפורמות וקישוט ראש מופרך. את המראה הזה קנו אלפי נשים ברחבי העולם, שלבשו חצאיות טול ועקבים, הזמינו קוקטייל קוסמופוליטן בבר השכונתי והרגישו, ולו לרגע, הכי מנהטן שאפשר.
למה לא? "סקס והעיר" בראה עולם פוסט מודרניסטי, פיזרה עליו נצנצים וקישטה אותו בנוצות. כך נראו הבחירות האופנתיות של הדמות הראשית בה; כך נראו הגיגיה המוקלדים, שבהם היא "לא יכלה שלא לתהות"; וכך נראו גם עולמות התוכן שעניינו אותה. עם כל המסרים הפמיניסטיים והמעצימים, בסוף זה נגמר בחלום השחוק להיות האישה הקטנה של מיסטר ביג בשמלת כלה של ורה וונג. חוץ מזה, כדאי לזכור שיש מרחק קטן מאוד בין אייקון לקורבן אופנה. מבחינתי, זה בדיוק הסדק שלתוכו היא נופלת.
ובכל זאת: פרקר כקארי ברדשאו, הבת המועדפת של הסדרה, גרמה לנו להאמין לרגע שלוותר על קניית דירה לטובת זוג נעלי סטילטו זו בחירה לגיטימית ולחבוש על הראש משהו שנראה כמו טווס מת זו אמירה אקזיסטנציאלית מנומקת. ההתייחסות לצד הוויזואלי של החיים כמשהו שיש לתת לו חשיבות וליהנות ממנו היא, חייבים להודות, אופציה מרעננת ומשמחת לאמץ כהשקפת עולם. גם אם היא רחוקה מאוד מהמציאות.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
