לדוגמנית הישראלית דורית רבליס יש מוסר עבודה של חבר המפלגה הקומוניסטית. בשבוע שעבר היא התעוררה בלוס אנג'לס בחסות ג'ט לג שטני והתייצבה לראיון טלפוני בשעה שבע בבוקר, כשלפניה עוד יום צילום ארוך למותג שמלות כלה. ביום רביעי שעבר היא נחתה בחזרה בישראל, רק כדי לטוס אתמול (ראשון) ללונדון, שם היא צפויה להתארח בשבוע האופנה יחד עם הדוגמניות סופיה מצ'טנר, אביטל לנגר ואריאל הלוי, חברותיה לסוכנות האם R&R by Roberto and Rotem. רבליס אומנם לא צפויה לצעוד על המסלול, אבל היא מתעתדת לקחת חלק באירועי שבוע האופנה בעיר.
מאז התפרסמה בגיל 14, סומנה רבליס כהבטחה. עם רעמת תלתלים מפוארת, 176 סנטימטרים גבעוליים ופנים שמזכירות את מיכאלה ברקו הצעירה, היא התברגה בענף הדוגמנות המקומי והבינלאומי. עם זאת, לא הכול הלך חלק. בשנתה הראשונה בתחום חוותה רבליס שתי אכזבות גדולות, עליהן דיווחנו כאן בהרחבה: ביטול השתתפותה בתצוגת האופנה של סן לורן שהתקיימה בשעת ערב מאוחרת (כשעל פי חוקי העבודה לנערות אסור לעבוד לאחר השעה 20:00), וביטולה בדקה ה-90 מתצוגת האופנה של כריסטיאן דיור, לאחר שתמונה בכיכובה פורסמה בחשבון האינסטגרם של המותג והוסרה כשפנינו לקבל הסבר לסיבה.
עכשיו, בגיל 17, רבליס, תלמידת כיתה י"א מאשדוד, מחזיקה רזומה שדוגמניות בנות גילה יכולות רק לפנטז עליו בדרך להתגלות באינסטגרם, ואילו ותיקות יותר יכולות לקוות למזל דומה. באמתחתה קמפיינים לקלווין קליין, פולו ראלף לורן, זארה, סוניה ריקל, טום פורד, טופשופ, מאסימו דוטי ושלוש עונות במותג הישראלי twentyfourseven. בין לבין הספיקה לצעוד עבור בתי האופנה מיו מיו, אוף/ווייט, לקוסט, ולקטוף שני שערים: לווג אוקראינה בדצמבר 2017 ולמגזין RUSSH בגיליון פברואר-מרץ 2018. עם לו"ז צפוף, בגרויות, שיעורי בית וג'ט לג כרוני, תפסנו אותה לשיחה על דוגמנות, אופנה, קריירה, הגשמה עצמית ואיך היא מסדרת את התלתלים בבוקר.
מה הזיכרון הכי משמעותי שיש לך מעבודת דוגמנות?
"הצילומים לקלווין קליין ב-2016. זו היתה העבודה הבינלאומית הראשונה שלי, הקמפיין הראשון בחו"ל וגם הכי גדול שלי עד היום. חגגתי על הסט יום הולדת 15".
מה הקושי הכי גדול שנתקלת בו בעבודה?
"הג'ט לג. היום, למשל, בישראל ערב ואני רק התעוררתי בלוס אנג'לס, וכשאחזור לארץ וללימודים הכול יתהפך לי. זה קשה".
וקושי שלא תלוי בשעות שינה?
"בתצוגה של מיו מיו רצו שאסתפר, ולא הסכמתי. אז רותם (גור, הסוכנת הצמודה, א"י) ביררה ואמרו לה שזה רק קצוות, שניים-שלושה סנטימטרים, אז הסכמתי 'לתרום' את השיער שלי למותג. אחר כך ראיתי בנות שממש צבעו להן את השיער לאדום וקיצצו אותו. בהשוואה אליהן, מצבי טוב. אין מצב שאסתפר, זה סיכון מקצועי".
איך את משלבת דוגמנות עם לימודים?
"האמת שזה לא קל. אני לוקחת איתי שיעורי בית לנסיעות בחו"ל, וכשאני חוזרת ארצה אני צריכה להשלים את החומר ולעשות מבחנים במועדי ב'. בית הספר תומך בי, ולשמחתי אני לא מרגישה יחס מועדף או לא מועדף מהמורים, למעט שני מורים שיותר מתעניינים בקריירה שלי".
והחברים לספסל הלימודים?
"מאז הדוגמנות יש לי פחות חברות ואני לומדת להבדיל מי החברים האמיתיים שלי. הבנות מקנאות, הבנים יותר מפרגנים".
באסה-סבבה.
"אני משתדלת לא למנוע מעצמי כלום. אומנם יש לי פחות שעות פנויות, אבל אני עדיין יוצאת עם חברות והולכת לבית הספר".
את מתאפרת לבית הספר?
"מסרקת גבות, וזהו".
ואיך את מסדרת את התלתלים בבוקר?
"הו, זאת שאלה שכולם שואלים! כשאני מתעוררת אני עושה גולגול בשיער, מתלבשת, מתארגנת, ובמעלית משחררת. ככה זה מסתדר".
יש לך חברות בענף האופנה?
"סופיה מצ'טנר ואביטל לנגר מהסוכנות שלי. בדרך כלל אנחנו מבלות בחו"ל: הולכות למסעדות, משחקות באולינג, עושות צחוקים. אנחנו גם ישנות באותו חדר במלון, אז זה מחבר בינינו".
ברזומה שלך עבודות לבתי אופנה גדולים. מה החלום הבא בדוגמנות?
"להצטלם לקמפיינים של מותגי-על כמו שאנל, וקמפיינים של בישום ואיפור, שעוד לא יצא לי לעשות. אביטל הצטלמה עכשיו לקו האיפור של ז'יבנשי ויצא מדהים. בעבר הצטלמתי לקמפיין הליפסטיק של טום פורד, אבל קשה לזהות אותי, כי הייתי חלק מקבוצת דוגמנים".
איך את מתמודדת כשאת שומעת "לא" באודישנים?
"כבר פיתחתי עור של פיל. בפעם הראשונה שזה קרה, ביטלו אותי מקמפיין ותצוגה של סן לורן. זה היה אמור להיות מטורף: ילדה בת 14 צועדת בתצוגה של סן לורן, כמו המקרה של סופיה בדיור שעשה הרבה רעש. התבאסתי מאוד כי חיכיתי לזה, אבל אחרי הבום הראשוני, לא התבאסתי מכל 'לא' אחר. אז גם הגיע הקמפיין לקלווין קליין וקמפיינים נוספים".
יש לך קווים אדומים על הסט?
"היו הצעות להצטלם להלבשה תחתונה, אבל כרגע אני לא רוצה. אני תלמידה בבית ספר וחוששת שיהיו תגובות בעייתיות וביקורתיות משאר התלמידים. מניחה שבעתיד, אולי כשאהיה בצבא, יהיה לי פשוט יותר, כי אנשים סביבי יהיו בוגרים יותר".
יש מחשבות לעזוב את ישראל לחו"ל לתקופה ארוכה?
"לחצי שנה גג. אני רוצה לחיות בארץ ולגור כאן, ומבינה שכדי לעבוד בחו"ל אני צריכה להיות בחו"ל – אבל גם היום, כשצריכים אותי לקמפיין בחו"ל, אני טסה לעבודה נקודתית וחוזרת. עם כמה שהעבודות בחו"ל יותר גדולות ומשמעותיות, בארץ אני מרגישה בבית. אני כבר מכירה כמעט את כל התעשייה, על הסט מדברים בשפה שלי, ויש תחושה משפחתית חמה. גם אוכל ישראלי שמביאים בצילומים הרבה יותר טעים" .
איך היית מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"פשוט: ג'ינס, חולצת טי וז'קט מעל. ביומיום אני לא מתלבשת מגונדר. לאודישנים אני לובשת בגדים צמודים כדי להבליט את הגוף ולפעמים גם נעלי עקב".
את מרגישה שהטעם האופנתי שלך השתנה בעקבות הדוגמנות?
"לא חושבת. כמה מודעות לאופנה כבר היתה לי בגיל 14? נראה לי שאמא שלי עוד הלבישה אותי".
והיום?
"היום אני קונה לבד, אבל אני לא כזאת קניינית גדולה. אני מקבלת הרבה בגדים מ-twentyfourseven שאני הפרזנטורית שלהם. אני אוהבת גם ללבוש טופשופ ואורבן אאוטפיטרס, אבל קונה בעיקר בחו"ל. יש תמיד יותר אופציות בחו"ל מאשר בארץ. טופשופ באוקספורד סטריט זה חמש קומות בהשוואה לקומה אחת בארץ".
נשמע כמו כאב ראש.
"זה הרבה סחרחורת, אבל עם מטרה וכוח רצון מוצאים הכול", צוחקת, "אני תמיד עם עוד חברה, אז אנחנו תומכות אחת בשנייה".
הפריט הכי יקר והכי זול שיש לך בארון?
"תיק של לואי ויטון שעלה לי כמעט עשרת אלפים שקל וחולצת טי בעשרה שקלים. יש לי הרבה כאלה שאני קונה בכל מיני חנויות זולות שאני מוצאת".
מה לא תלבשי לעולם?
"מחוכים! זה נורא! וזה כואב! הצטלמתי פעם להפקת מחוכים וזה כאב מאוד, לא נוח וגם אי אפשר לנשום".
ושאלה אחרונה: מי המעצב האהוב עלייך?
"ראף סימונס שטיפח אותי בקלווין קליין ואת סופיה בדיור. בישראל? אני לא ממש מכירה מעצבים בארץ".
ומה גילינו בארון של הדוגמנית אניה מרטירוסוב?
