"אופנה אינה דבר טריוויאלי, היא ביטוי עצמי: איך אנחנו נראים ומציגים את עצמנו. זה חלק חשוב מאוד מהחיים", אמרה בעבר השחקנית שרלוט רמפלינג בראיון למגזין הרפר'ס בזאר, שבו הסבירה עד כמה האופנה זוכה למקום בולט בחייה. לרמפלינג רומן ארוך עם ענף האופנה, תחילה כדוגמנית, ובהמשך כזמרת, שחקנית זוכת פרסים, ואייקון סטייל בלתי מעורער. לא פלא שבגיל 72, היא עדיין אחת המוזות היחידות שראויות לתואר, אשר מסעירה באישיותה ובמראה שלה אמנים, מעצבי אופנה, צלמים ונערות זוהר שחולמות להתבגר כמוה, טבעית ונונשלנטית.
היום תשתתף רמפלינג בפרפורמנס בערב הפתיחה לעבודתו של האמן הצרפתי הצעיר לוריס גראו, "הדוב הנרגן", שיוצג במוזיאון תל אביב לאמנות (חמישי, 29 בנובמבר, ב-21:00). זה אינו ביקורה הראשון בארץ – בשנת 2012 כבר התייצבה בתל אביב לרגל רטרוספקטיבה מסרטיה בסינמטקים, במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי התשיעי. יש להניח כי לצופים במיצג עם רמפלינג צפויה חוויה מיוחדת. בכל זאת, לא בכל יום מזדמנת לקהל הישראלי אפשרות לחזות מקרוב באחת השחקניות המרתקות של המאה ה-20, שקנתה את פרסומה ברשימה ארוכה של סרטים מוערכים כמו "שוער הלילה" של ליליאנה קוואני, "מתחת לחול" המרגש שביים פרנסואה אוזון, "למינג" המצמרר של דומיניק מול, וקומדיית הטעויות "נשיקות צרפתיות" של הבמאי מישל בלאן.
בעשור השמיני לחייה, רמפלינג ממשיכה להסעיר את דמיונם של אמנים ומעצבים. במשך שנים שימשה כהשראה לצלמי אופנה, ביניהם הלמוט ניוטון ("עד שפגשתי את ניוטון לא הצטלמתי בעירום, ומאז לא יכלו להפסיק אותנו"); ויורגן טלר, שצילם אותה בכמה סדרות של צילומי עירום נועזים בעשור שעבר, חלקן עבור קמפיין אביב-קיץ 2004 של המעצב מארק ג'ייקובס. "כשעשיתי את צילומי העירום עם יורגן אמרתי לעצמי, אלו ודאי הולכים להיות צילומי העירום האחרונים שלך", סיפרה רמפלינג בראיון לניו יורק טיימס, "מוזיאון הלובר הוא מקום פנטסטי להיפרד מהעירום".
"כשרמפלינג הגיעה ושאלה מה אנחנו מתכננים לעשות, אמרתי לה: 'אני רוצה לעשות סדרה של דיוקנאות שבהם אני מנשק אותך ומלטף לך את החזה'", אמר טלר בראיון ל'הארץ', "באותו רגע החדר קפא בדממה. חשבתי לעצמי: 'הו אלוהים, מה אמרתי עכשיו!' התחלתי להזיע מרוב פחד. אחרי כמה דקות היא ניגשה לתיק היד שלה, שלפה מתוכו חפיסת סיגריות והציתה אחת באלגנטיות. אחרי שלקחה שאיפה, אמרה: 'אוקיי, בוא נתחיל. אני אגיד לך מתי לעצור'".
גם מחוץ לפרויקטים האמנותיים שבהם היא מעורבת, שומרת רמפלינג על סגנון ייחודי משלה. אם בריז'יט בארדו הביאה איתה מראה נשי פתייני וזוהר, רמפלינג היתה מחלוצות המראה הטבעי, שנטה לפעמים לאנדרוגיני. היום, כשמאחוריה שעות ארוכות על השטיחים האדומים ואינספור מחמאות ממגזיני אופנה, חליפות המכנסיים הפכו לסימן ההיכר שלה.
"אני לא אוהבת ללבוש בגדים נוצצים שיבליטו אותי", הסבירה ב-2009 בראיון לגרדיאן הבריטי, "כאשר אתה הופך לכוכב קולנוע, אנשים נוטים לבהות בך, ולכן אני מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך. ככלל, אני אוהבת בגדים שאפשר לתאר כנזיריים ובגדים שנראים כמו מדים, אולי בגלל עברו הצבאי של אבי. יש משהו אנונימי במדים. התלבושת שלי בסרט 'שוער הלילה' היתה מושלמת עבורי: שלייקס, מכנסיים וכובע".
בניגוד לכוכבות צעירות שמתאמצות להרשים בשמלות ערב חושפניות, רמפלינג לא צריכה להוכיח דבר לאף אחד. זה מאפשר לה להמשיך לדבוק בחליפות טוקסידו שקטות וקלאסיות בצבעוניות מאופקת של שחור, כחול ולבן. "כשהייתי צעירה יותר, לבשתי חצאיות מיני כי היו לי רגליים טובות. לבשתי הרבה מרי קוואנט ופייר קרדן", סיפרה, "בשנות ה-80 קלוד מונטנה היה המעצב המועדף עליי, ובימים אלה אני אוהבת ללבוש חליפות גבריות גזורות היטב של יוז'י יאממוטו וז'יל סנדר עם נעלי עקב גבוהות. אני לובשת שמלה רק אם אני חייבת".
ואיך נראית דוגמנית העבר פטי הנסן בגיל 62?
