הפנים האמיתיות של יעל רייך: "המפתח ליופי נמצא דווקא בפגמים"

יעל רייך, איפה התחילה קריירת הדוגמנות שלך?

"אצל אמא שלי אתי רייך, שהיתה אז מעצבת אופנה ידועה. אחותי הגדולה והיפה מאוד סיגל היתה בחו"ל, ואני הפכתי לדוגמנית הבית שלה. יקי הלפרין וסמי בן גד הגיעו לאמא שלי כדי לראות אותי. בגיל 14 כבר צולמתי לשער של מגזין 'עולם האופנה' מאופרת כמו אישה בשלה, במראה הלוליטה. בגיל 16 הכרתי את אסף זיו דרך חברים מקבוצת הנוער הפאנקיסטית בתל אביב. לצערי, הפסקתי ללמוד בסוף כיתה י'. הדוגמנות אפשרה לי להימלט. בגיל 17 כבר עבדתי בטוקיו, במילאנו ובפריז, כמו ילדה שיצאה למסע, אבל קריירת הדוגמנות שלי התחילה באמת רק כשנסעתי בגיל 20 עם אסף לפריז. יצאנו לעבוד ולחיות יחד, וחייתי 13 שנה בפריז ובניו יורק, שם גם למדתי משחק. עשיתי שערים ל-Elle, ווג, מארי קלייר, גלאמור, כל מגזין אפשרי. הופעתי בתצוגת של איב סן לורן, מרטין מרג'יאלה, איסי מיאקי, טיירי מוגלר, ג'ון גליאנו, רומיאו ג'יגלי וקשארל. תצוגות שהן יותר של פרסונות. עבדתי הרבה עם שרה מון, שהיתה הצלמת הקבועה של קשארל".

"הדוגמנות אפשרה לי להימלט. בגיל 17 כבר עבדתי בטוקיו, במילאנו ובפריז, כמו ילדה שיצאה למסע". יעל רייך בעיצוב של ויוי בלאיש בשבוע האופנה בתל אביב, 2015(צילום: אורית פניני)

מתי חזרת לארץ?

"בגיל 34. הדיאלוג עם ישראל התחיל אחרי התאונה שעבר אחי. יצרתי סרט שתיאר את המסע ואת התקופה שלי כדוגמנית בחו"ל. היו לי הרבה חומרי גלם שצילמתי לאורך השנים בווידאו. זה התחיל מחיפוש אחר הזהות שלי. התחושה שאני שונה הביאה אותי לדוגמנות, כי יכולתי לעטות על עצמי זהויות שונות. להיות כל הסתירות שאני. אולי נלחמתי עם זה לאורך השנים, אבל אחרי גיל 40 הבנתי שזאת הזהות שלי: להיות במסע ולחיות את החיים מזוויות של חוסר מוחלטות. אלה החיים עצמם. היה לי תמיד קושי עם המראה השונה שלי, עד שהבנתי שזה החוזק שלי".

תסבירי, בבקשה.

"לכל הדוגמניות המשמעותיות יש ייחודיות כלשהי. הן אף פעם לא מושלמות. כשמנסים להסתיר, תמיד צריך לקחת בחשבון באיזה מאמץ זה עולה. ומאמץ זה דבר לא אסתטי ובולט לעין"

"אני רוצה להגיד לנשים שבמקום לחפש מודלים ליופי או לנסות להסתיר פגמים – כי אי אפשר להסתיר – לקחת את הנקודות החלשות ואת הצדדים הפחות אהובים, ולהפוך אותם לקלף המנצח. המפתח נמצא במקומות הפחות טובים והפחות אסתטיים. יש מלא דוגמאות מנשים שהכרתי: מסטלה עמר, שעשתה קריירה מהמראה המלא שלה, ועד קייט מוס הקטנטונת בגובה וברזון. להפוך את החולשות לנקודות חוזק. בכלל, לכל הדוגמניות המשמעותיות יש ייחודיות כלשהי. הן אף פעם לא מושלמות. כשמנסים להסתיר, תמיד צריך לקחת בחשבון באיזה מאמץ זה עולה. ומאמץ זה דבר לא אסתטי ובולט לעין. אם אשים טונה של איפור על צלקת, הקרבתי את הקוּליות והרעננות שלי. עטיתי על עצמי מסיכה והסתרתי את כל האישיות".

אם כך, מה דעתך על הזרקות?

"גם כשמדובר בטיפולי יופי והזרקות, תמיד צריך לקחת בחשבון כמה רחוק הולכים ובמה זה כרוך. אם הזרקתי לקו הלסת כדי להרים אותו, אבל הפכתי לתפוח אדמה? אני מעדיפה להיות מקומטת, מאשר להיראות כמו תפוח אדמה צעיר. זה המחיר שצריך לשלם על יופי טבעי, שאת יכולה להרשות לעצמך כמה קמטים".

אז את לא מזריקה כלום?

"בוודאי שאני מזריקה. קודם כל בוטוקס, וגם חומצה היאלורונית ללחיים. יש לי את ד"ר אודי בר, שעוזר לי למנוע את קמטי ההבעה במצח ובזוויות העיניים, כדי לא להגיע למצב שלא אוכל לטפל בהם. אני עוצרת מעין תהליך של חריצת העור. אודי שומר על הפנים שלי ועל הפרופורציות הנכונות בין הפסגות והשקעים, עם מעט חומצה היאלורונית ללחיים. מתי יודעים שאיש מקצוע הוא טוב? בדיוק כשהוא לא מסכים לעשות את כל מה שאת רוצה. זה המבחן האמיתי. אני כבר שלוש שנים אצל אודי. בעיניי הרבה יותר נכון ללכת פעם בכמה חודשים לרופא אסתטיקה, מאשר לקום כל בוקר ולהחריב את הפנים עם מוצרי איפור, כי אין מצב שהם טובים לעור. אני יודעת את זה, כי הייתי הרבה שנים דוגמנית ועטיתי הרבה איפור".

"בעבודה שלי כאמנית וכדוגמנית, כאישה וכאמא, זה תמיד השילוב בין עולמות הפרא והקוטור. תמיד בין שני קצוות"(צילום: תומריקו)

כמה קשה להתבגר בענף האופנה?

"התעשייה הזו קשה מכל בחינה. אני לא מוצאת שהגיל הוא הקושי. כבר בגיל 20 גורמים לך להרגיש לא רלוונטית. צריך להבין שזו תעשייה שמדברת על רלוונטיות. כל ההגדרה של אופנה היא עכשוויות. זו שאלה של רלוונטיות, ולא של גיל – את צריכה להישאר רלוונטית. בעבודה שלי כאמנית וכדוגמנית, כאישה וכאמא, זה תמיד השילוב בין עולמות הפרא והקוטור. תמיד בין שני קצוות. מצד אחד לשמור על ניקיון, אלגנטיות ושיקיות, ומצד שני לספר איזשהו סיפור קוּלי, פתוח וקליל ולייצר סערת רגשות. אף פעם לא מראה דו-ממדי ושטוח".

איך נראית שגרת הטיפוח שלך?

"פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אני מנקה את הפנים עם שמן וסבון פנים, ומורחת קרם פנים שהוא סוג של קסם. ממש מהדק לי את העור ומייצר רפלקטור לעור ולאור. כל המוצרים שלי הם מד"ר אודי בר. יש לי תמיד קרם הגנה בתיק ואני מורחת רק אם יש צורך. אני אף פעם לא מורחת מייק אפ או קונסילר, כדי לא להיראות מתאמצת. אני אוהבת שקיפות. זה הטיפ שלי למראה קוּלי. זה יותר המראה הפריזאי. אישה צרפתייה תמיד תקפיד שמשהו ייראה סוער. אם היא מאופרת מאוד – אז השיער יהיה מרושל כדי לא להיראות מתאמצת מדי. תמיד יש איזה דיסוננס. זה סוד המראה הנונשלנטי. בעיניי זו אמנות לספר יותר מסיפור אחד. זה מה שיוצר אצל צלמים את העניין, כי תמיד יש התפתחות".

אז את לא מתאפרת בכלל?

"בבוקר אני 'לובשת' רק את עצמי. בערב אני מחפשת את הפרסונה שיוצאת להציג את עצמה ומאפרת את השפתיים, את העיניים ואת הגבות".

"צריך לדעת לשים את הקו בין משהו בריא שממלא אותך בשמחה לבין הפחד לגעת במשהו שהוא כביכול רעיל". רייך בביתה(צילום: תומריקו)

מה לגבי טיפוח הגוף?

"אני לא משתמשת בבושם. זה מוזר לי להריח כמו קוקו שאנל. ריח זה מאוד אישי. חשוב לי להריח מניקיון. אני משתמשת בסבון נוזלי רגיל ובדאודורנט. אבל כן אוהבת למרוח על כל הגוף שמן מיוחד שהבאתי ממרוקו. אני אוהבת להריח ממלח או מים, אחרי חופשה בחוף. מתה על זה".

מי מטפל לך בשיער?

"כל החיים אני אצל איציק סבג. גם הוא שומר על הפרסונה שלי. אני מסתפרת אצלו כל שלושה חודשים ועושה שטיפה שנותנת ברק לשיער. אני חופפת עכשיו בסדרה מעולה של לוריאל, שזה שלושה באחד. מאוד נוח".

ומה לגבי תזונה וכושר?

"הדבר שהכי העיף אותי זה קונג פו, כי זה משלב בין הפנימיות לתנועה ועוצמה. זה להגיע למקום הכי גבוה. עשיתי את זה תקופה ארוכה ואני מתה לחזור לזה. עכשיו אני עושה יוגה, שהיא גם מדיטציה שמרימה אותך לרמות מאוד גבוהות של דברים שלא האמנתי שאוכל אי פעם לעשות. כמו טיפוס על קיר ועמידה על אמות הידיים. אני אוהבת ספורט שמייצר כוח שאין לך. אני לא מתעסקת בחיטוב, כי אם אני מתעסקת בחיצוניות זה אומר שיש לי חוסר ביטחון לגבי המראה שלי, ואני לא רוצה להיות שם. לגבי תזונה, באופן טבעי אני לא אוהבת פחמימות. הן חונקות אותי. אני אוהבת אוכל אנין, אוהבת לאכול בישיבה ולשתות אלכוהול. למזלי, אני לא צריכה להילחם בגוף שלי, כי אני אוהבת רק בשר טוב, גבינות, דגים ודגים חיים. אוהבת כל מה שחי. קינוחים בכלל לא מעניינים אותי. למרות שאכלתי עכשיו סופגנייה, כי זה העיר בי זיכרון ילדות. הגוף תמיד יודע מה הוא צריך. כשנרפאתי מהסרטן, הרופא שלי יעץ לי להרגיש כמו סופרמן – שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה. אם יש משהו לא ברור בסרטן, זה שאף פעם אי אפשר לדעת מה הסיבה. כשגילו לי את הסרטן במעי הגס, הייתי טבעונית וההתעסקות שלי באוכל היתה כל כך גדולה, שהגוף שלי חשב שמשהו בטח לא בסדר. צריך לדעת לשים את הקו בין משהו בריא שממלא אותך בשמחה לבין הפחד לגעת במשהו שהוא כביכול רעיל".

"אני לא מתעסקת בחיטוב, כי אם אני מתעסקת בחיצוניות זה אומר שיש לי חוסר ביטחון לגבי המראה שלי, ואני לא רוצה להיות שם". רייך בקמפיין סתיו-חורף 2018-19 של דורין פרנקפורט(צילום: אסף עיני)

פחדת שהמחלה תשנה אותך?

"אני תמיד הכי יפה בעולם. גם כשהייתי חולה, הייתי הכי יפה בעולם. קיבלתי כל כך הרבה אהבה. כשאנחנו במקומות הכי שבורים, אנחנו הכי יפים. אחותי אמרה לי שאחרי הניתוח כולי קרנתי".

איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?

"להאמין שהעולם שהיא חווה לא קורה במקרה. אני חשבתי שהכול קרה לי במקרה. לקבל יותר את העובדה שהיא שונה, לקבל את האהבה ולהבין שהשוני הוא המתנה, שהייחוד הוא היהלום".

איפור בתמונות סטילס: זיוות הרשקו לאיל מקיאג'.

______________________

ומה למדנו על נערת ישראל במיל', ד"ר ענת כרם אנג'ל, בביקור בארונה?

בארון ובבריכה של ענת כרם אנג'ל: "נשים היום קיבלו אומץ וביטחון". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: ענבל מרמרי)