עוד כמה ימים אהיה שנה אמא. אמא לנויה.
20 בספטמבר 2017. ערב ראש השנה, שהוא גם יום ההולדת שלי. במקום לחגוג עם המשפחה בחדרה, נסעתי ללדת באיכילוב. הלידה הייתה אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי בחיים. הרגע שבו נויה יצאה לאוויר העולם ושמו אותה עליי, זה משהו שאני לא יכולה לתאר במילים. אני זוכרת שבכיתי. הרגשתי שזה הנס הכי גדול שיש בחיים. קיבלתי את מתנת חיי, כמה שעות אחרי יום ההולדת שלי. משהו קוסמי, כנראה.
אומרים שיש טיימינג שבו את בשלה להביא ילד לעולם. לגביי זה היה כל כך נכון. רציתי להיות אמא כבר לפני כמה שנים. לפני שנה זה קרה.
לבתי קראתי נויה - יפי האל. כשאני מסתכלת עליה, אני רואה שיש בינינו דמיון. בצבעים, בעיניים. ברור לי גם שהילדה אוהבת מוזיקה.
בימים הראשונים הרגשתי בעננים. כל הזמן חיבקתי אותה. המגע שלה, הריח, האצבעות הקטנות, החיוך הראשון - מילאו אותי ונתנו לי הרבה שמחה וכוח. עכשיו אני מבינה למה אומרים שכשיש ילדה בבית יש אור בבית. כמה אור היא הכניסה, הילדה הקטנה הזו, לי וגם למשפחה שלי.
מיומנה של אם חד־הורית
סדר היום שלי השתנה מאוד בשנה האחרונה. אני מרגישה שיש לי שני ילדים – נויה והמוזיקה. בבוקר אנחנו מתעוררות לצלילי ערוץ בייבי. אנריקה החתול מהסדרה "אנריקה הולך לאכול" הוא החבר הכי טוב שלנו. אני מקלחת את נויה, מארגנת אותה לקראת המשפחתון שאליו היא נכנסה לפני חודשיים, ואז אנחנו הולכות לשם ברגל.
אחר כך מתחיל המרוץ הגדול להספיק כל מה שאפשר – סידורים, קניות, פגישות, לאכול, להתעדכן מול הצוות במה שקורה. בכל יום אני חושבת שזה מדהים כמה רוגע וניתוק יש כשאני עם נויה, ומהרגע שאנחנו נפרדות בבוקר ועד הצהריים, כשהיא חוזרת הביתה, אני במציאות אחרת. מציאות דינמית שבה בכל רגע קורה משהו, מה שנקרא – החיים עצמם.
נמשיך בסיפור המותח - מיומנה של אם חד־הורית. בצהריים אני אוספת את נויה, אם מזג האוויר נעים, אנחנו מטיילות קצת בפארק, מבקרות חברים או נוסעות למשפחה בחדרה - כל יום משהו אחר. ואז אנחנו מגיעות הביתה, אני עושה לה מקלחת ותמיד מתנגנת מוזיקה ברקע. כשבא לנו להשתגע ביחד אנחנו רוקדות לצלילי "קרמלה" של משה פרץ, השיר האהוב על נויה. כשבא לנו משהו רגוע, אנחנו שמות "בייבי מוצרט" או "הופ ילדות ישראלית". המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. לפעמים אנחנו משחקות על השטיח בסלון או שאני מקריאה לה ספרים.
ואז מגיע החלק השלישי של היום שלי. אני עובדת באולפן בבית או אצל מוזיקאים ויוצרים ששותפים ליצירה שלי. אני מקבלת אינסוף סקיצות, ואנחנו יושבים ובוחרים שירים, משנים טקסטים, לחנים, בודקים כל מיני כיוונים להפקות. אחרי למעלה מ־20 שנה של בחירות שירים, זה הופך להיות יותר ויותר סלקטיבי, וכל הזמן יש רצון לחדש, להעז ולגוון - עבורי ועבור הקהל שלי. כל זה קורה עד השעות הקטנות של הלילה. בזמן הזה נויה נמצאת עם מישהו מהמשפחה שלי או עם בייביסיטר. אני מקבלת תמונות ודיווחים כל הזמן.
לפני נויה הייתי אדם ישן. הייתי הולכת לישון לפנות בוקר ומתעוררת בצהריים. היום זה נראה לי כל כך רחוק. אני קמה אליה בלילה, וגם כשאני חוזרת מהופעות אני קמה איתה בבוקר. אפשר לומר שכמו רוב האמהות הטריות, אני ישנה מעט.
המשפחה שלי היא המזל שלי – כולם סביבי כל הזמן. כשנויה נולדה אח שלי עזר לי מאוד. הוא בעצמו אב לשלושה ועסוק מאוד, אבל הוא מצא את הזמן להיות כאן בשבילנו. המשפחתיות חשובה לכולנו מאוד. אנחנו משפחה גדולה ואני הבת הצעירה ביותר, אז כולם סביב נויה. היא הנכדה ה־15 של אמא שלי, והיא מאוד מחוברת לנויה, הנכדה הקטנה מבת הזקונים.
הזכות לעורר הזדהות
בתקופת ההיריון ואחרי הלידה הרגשתי נשית ושלמה. מצד שני, הגוף שלי השתנה. לא אשקר לכן, ניסיתי לרזות ולחזור לעצמי, אבל לא הייתי מוכנה לחשוב על דיאטות רצחניות או להשקיע באימונים ובמשמעת התזונה שזה דרש ממני. נוח לי מאוד עם עצמי. כשאחליט וארצה - זה יקרה. אני חיה במציאות, ועכשיו אני מלאה. רוב חיי נעתי בין עלייה במשקל ובין ירידה במשקל, כשזה מתחיל להפריע לי. אבל עם יד על הלב, תמיד קיבלתי את עצמי. זה לא עניין חיצוני, זה עניין פנימי, שלי עם עצמי.
אני חושבת שבמקצוע שלי ניתנה לי הזכות לעורר הזדהות וגם להיות מודל לנשים בכל הגילאים, להראות שכל מצב גופני שהוא בריא ושלם – הוא טוב. בעידן של חיים וירטואליים והרבה תוכן שאנחנו רואים ברשתות, אני בוחרת להראות את עצמי כמו שאני. לא הייתי רוצה שנויה תגדל לעולם של תמונות באינסטגרם, שמשדרות שלמות לא אמיתית, אלא לעולם אמיתי, שיש בו הכל מהכל, וכל אישה באשר היא – מקובלת ומתקבלת.
הקריירה שלי נמשכת כבר 24 שנים ואני הכי גאה שהלכתי עם החלום שלי, בלי פחד. פשוט הלכתי כי ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות. אני מרגישה חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי וכמי שפתחה דלתות לאחרים ובעיקר לאחרות. להיות אישה בתחום שלי זה לא דבר קל. בעבר היה נדיר לראות נשים באירועים ובהופעות באמצע הלילה, ולשמחתי יש שינוי. היום אני בת 40, עם 23 אלבומים, אינסוף הופעות, ואני גם אמא. כשרוצים – הכל באמת אפשרי.
האם אני חושבת על ילד נוסף? ברור. החוויה הייתה כל כך טובה, שאשמח לעוד ועוד ילדים.
שתהיה לכולנו שנה טובה.
- הטור האישי המלא של שרית חדד מתפרסם בגליון החג של "לאשה", עכשיו בדוכנים
