בכך מצטרף המותג לטרנד שיווקי מצליח שבו חברות השקעה רוכשות מותגי עבר לא פעילים, ובעזרת מעצב מוכשר מקימות אותו מחדש. בעוד שבתי אופנה כמו דיור, שאנל ולנוון למרות שהחליפו בעלים ומעצבים מעולם לא הפסיקו לפעול, מקומות רבים כמו פוארה, סקיאפרלי ובמידה מסוימת גם בית האופנה אזארו היו לא פעילים. השאלה היא מדוע חברות אלה מעדיפות להשקיע בחברות ותיקות, לעתים לא ידועות, ולא במעצבים צעירים או במותגים חדשים. התשובה לכך היא כדאיות כלכלית, כי כאשר מותג ותיק נכשל, עדיין יש ערך כספי לשמו. לעומת זאת אלה שמשקיעים במעצב או במותג חדש ונכשלים, בדרך כלל השקעתם הולכת לאיבוד.
המותג Poiret
פול פוארה, יליד פריז, הקים את בית האופנה הנושא את שמו ב־1903. יחד עם מדלן ויונה הוא נחשב למי ששחרר את הנשים מהמחוך והתפרסם בעיקר בזכות שמלות גזרת המותניים הגבוהה שעיצב, בסגנון אוריינטליי ובהדפסים ייחודיים שעיצב לבדי דגמיו. הוא כינה את עצמו "מלך האופנה הפריזאי" והשתמש באמצעי שיווק מודרניים לתקופתו, כמו פרסום בעיתונים, שיתופי פעולה עם אמנים, והלביש את ידועני תקופתו. פוארה נהג לערוך בווילה הפריזאית שלו נשפי ענק וגם הציג את דגמיו מחוץ לגבולות צרפת, במוסקבה ובסנט פטרסבורג.
הוא הרחיב את הכנסותיו באמצעות קו בשמים שהפיק וייצר, ותרם את כישוריו גם בעיצוב רהיטים וחפצים. ב־1929, בתקופת המשבר הכלכלי ונפילות הבורסה בעולם, הוא נאלץ לסגור את בית האופנה ונפטר מרושש ב־1944. ב־2005 הציג המעצב אזדין אלייה בגלריה שלו דגמים שהיו שייכים לרעייתו של פוארה, דניס, שנמכרו מאוחר יותר במאות אלפי דולרים לאספנים ולמוזיאונים. ב־2007 מוזיאון מטרופוליטן בניו יורק ערך תערוכה מדגמיו. ב־2014 חברה קוריאנית בבעלות נכדתו של מייסד סמסונג רכשה את בית האופנה והטילה על אשת העסקים הבלגית אן שאפל, בעלת המותג אן דמולמיסטר והיידר אקרמן, לנהל אותו. המעצבת הצרפתייה ממוצא סיני, איג'ינג יינג, התמנתה למעצבת הבית והציגה תצוגה ראשונה במסגרת שבוע האופנה לחורף זה. התצוגה נערכה במוזיאון העיצוב של הלובר.
יינג הציגה שמלות רחבות וגדולות, רחוקות מהגוף, חלקן עוטפות את הגוף כשמיכה, ואת המותניים הדגישה בעזרת חגורות רחבות והדפסים עם רמזים אוריינטליים על חלק מהדגמים. חליפות קלאסיות בצבע שחור ובצבע נחושת השלימו את הקולקציה, מקטורן עור קצר, מעיל פרוות כבשים ומעיל שמיכה גדול ממדים היו הדגמים היפים ביותר בקולקציה.
המותג Schiaparelli
בית האופנה שהקימה המעצבת האיטלקייה אלזה סקיאפרלי בפריז בשנות ה־30 של המאה הקודמת היה סגור במשך 60 שנה. ב־2012 נפתח המקום מחדש ביוזמת בעליו החדשים, דייגו דה לה וואלי, בעל מותג הנעליים "טוד", ודוגמנית העבר פרידה קאלפה נבחרה למנהלת הבית. סטודיו ומשרדים של המותג נפתחו מחדש בכתובת הישנה והיוקרתית של הבית בכיכר ונדום, בסמוך למלון ריץ המפורסם.
אלזה סקיאפרלי הגיעה לפריז בסוף שנות ה־20. היא התפרסמה תחילה בזכות סוודרים גדולים שעליהם הוסיפה קשר ענק לקישוט.בהמשך הקימה את בית האופנה הנושא את שמה והחלה לשתף פעולה עם אמנים סוריאליסטיים מאותה תקופה כמו סלבדור דאלי, ועיצבה בגדים בהשראת סגנון אמנותי זה, כמו שמלת הסרטן האייקונית. ורוד עז היה הצבע החביב עליה, כתפיים מודגשות בשמלות ומקטורנים הפכו לסמלה המסחרי, והיא למדה להשתמש באמצעים חדשניים כמו הרוכסן גם כאמצעי אסתטי והשתמשה בו בדגמיה כתכשיט. נוהגים ליחס לה את המצאת חצאית המכנסיים והשימוש בבד הטוויד גם לשעות הערב.
בקבוק הבושם שהפיקה, שנשא את שמה, עורר מהומה כי עוצב כחזה אישה, רעיון שהמעצב ז’אן פול גוטייה השתמש בו לבשמיו עשרות שנים מאוחר יותר. בתקופת מלחמת העולם השנייה היגרה לארצות הברית, ובית האופנה נוהל על ידי עובדיה. אחרי המלחמה היא שבה לפריז, אך ההצלחה לא האירה לה פנים, וקשיים כלכליים לא השאירו לה ברירה אחרת מאשר לסגור את בית האופנה.
סגנונה ועיצוביה שימשו השראה למעצבים רבים כז'אן פול גוטייה, סוניה ריקל ורבים אחרים. כמעצב האמנותי של הבית מונה המעצב הצרפתי ברנארד גויו שעבד לצד מעצבי אופנה מובילים כהוברט דה ג'יבנשי, ג'ון גליאנו ואלכסנדר מקווין. גויו הציג את דגמיו לחורף במסגרת שבוע האופנה העילית. הדגמים עוצבו בהשראת סגנונה הנועז של מייסדת הבית. שמלה גדולה ורחבה במיוחד נתפרה כולה מבד ורוד. ראשיהן ופניהן של הדוגמניות כוסו בכובעים בהשראת חיות ששימשו גם כהדפסי השמלות, נוצות צבעוניות הרכיבו חצאיות ושמלות, מקטורני החליפות היו בעלי כתפיים מודגשות, והכפתורים היו בצורה של כף יד.
המותג Azzaro
המעצב לוריס אזארו הצרפתי־איטלקי, יליד תוניסיה, הקים את בית האופנה שלו ב־1968 במהלך מרד הסטודנטים בצרפת. תחילה עיצב תכשיטים צבעוניים ותיקים מבדים זוהרים, ובהמשך החל לעצב שמלות ארוכות וצמודות עם מחשופים עמוקים. ההצלחה האירה לו פנים אחרי ששחקנית צעירה בשם בריז'יט בארדו צולמה כשהיא לבושה בדגם שלו בעיר הנופש סן טרופז שבה פתח חנות.
בשנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת היו שמלות הערב המהודרות שלו סמל ליוקרה. הזמרת דלידה, איזבל אדג’ני, אליזבט טיילור ולייזה מינלי היו מהלקוחות הקבועות שלו.
אזארו נפטר ב־2003, ורעייתו מישל, דוגמנית לשעבר שניהלה את בית האופנה, מכרה את המותג. מאז החליף כמה בעלים, והמותג כמעט שנשכח. לאחרונה נרכש על ידי חברה ספרדית, ומקסים סימואן, מעצב צרפתי צעיר, מונה למעצב האמנותי של הבית. את תצוגת החורף הקרוב הוא הציג במסגרת שבוע האופנה העילית. הדגמים היו בהשראת הסגנון המוחצן והיוקרתי של מייסד הבית, תפורים מבדי קטיפה ובדי פליסה נוצצים שמעוטרים בחרוזי סברובסקי עם נגיעה עכשווית.
