הבתים היפים של מעצבי האופנה: בעולמה השחור של גל שנפלד

לבאים בשערי ביתה של מעצבת האופנה גל שנפלד כדאי להיזהר משדרת הקקטוסים בכניסה. שריטה קלה ביד או חוט פרום בחולצה הם דבר שכיח כאן, מספרת המעצבת, שהפכה את חלל ביתה בנווה צדק למה שמכונה בצרפתית Maison - בית אופנה הכולל חנות צמודה, סטודיו וחלל מגורים – סידור מושלם למי שאופנה זורמת בדמה ומכנה את עצמה "ערפד שאינו יוצא מהבית". שנפלד, 31, בוגרת המחלקה לאופנה בשנקר (מחזור 2011), הקימה בשנת 2014 את מותג האופנה Mews, שחרט על דגלו את הצבע השחור כערך עיצובי מרכזי. "ביסודי אני אדם מאוד צבעוני", היא אומרת בחיוך. "היו לי בארון מכנסיים צהובים ואדומים. בשנת 2011 אפילו זכיתי בפרס הצבע וההרמוניה במיטלמודה (תחרות יוקרתית למעצבים צעירים באיטליה, א"י), וחדר ילדותי היה כולו מכוסה קולאז'ים של תצלומים צבעוניים". אלא שלפני ארבע שנים הניחה שנפלד את העבר בצד, ועברה לחיים מונוכרומטיים. "לא עשיתי בגד שחור עד 2011, אבל מאז אני חיה חיים טוטאליים", להגדרתה.

מכנה את עצמה "ערפד שאינו יוצא מהבית". גל שנפלד(צילום: ענבל מרמרי)

הבחירה בשחור מקיפה גם את כל חללי הבית: ממיכל הסבון הנוזלי בשירותים ועד הקומקום במטבח, מהעפרונות בסטודיו ועד לכורסת הקש הקלועה בחדר השינה. "בחרתי בצבע השחור כי הוא יצר הבחנה ובידול למותג שלי", היא מסבירה. "בארבע השנים החולפות גיבשתי שפה שהיא מעבר לצבע השחור, ואני מניחה שבעתיד היא תתפתח גם לצבעים אחרים. יכול להיות שגם הבית ישתנה בהתאמה". שנפלד מדגישה כי "שחור מגיע באופן טבעי עם אפלה, גותיקה ומורבידיות - אבל אלה אינם חלק מחיי. אין פה נרות ולא עושים כאן סיאנסים. השחור הוא בסך הכול פילטר מאוד מדויק להעביר את הערכים העיצוביים שלי ולחקור גזרות, טקסטורות, בדים ושילובים ביניהם".

"לא עשיתי בגד שחור עד 2011, אבל מאז אני חיה חיים טוטאליים". הקולקציה של Mews(צילום: אסף עיני)

בדירת הקרקע בה היא מתגוררת עם בן זוגה אפשר לראות מבעד לקונטרסטיות של השחור והלבן, גם לא מעט עץ טבעי וצמחייה ירוקה. "הלבן מקדם את השחור כי הוא ההפך ממנו", היא אומרת. "לבן מסמל בתים עם ריח טרי וטהור, ופה, למשל, יש ריח של אקליפטוס. אני גם מרגישה שעיצוב בלבן זה הכי ארצישראלי כזה, ואני מאמינה שהתחכום קורה כשמתחילים לייצר קשר בין הצבעים. אולי זה נבלע, אבל יש פה גם הרבה ירוק. יש פה קומפוזיציות. לא הכול שחור".

"אני מרגישה שעיצוב בלבן זה הכי ארצישראלי כזה, ואני מאמינה שהתחכום קורה כשמתחילים לייצר קשר בין הצבעים"(צילום: ענבל מרמרי)

בהחלט לא הכול שחור, בעיקר לא החתולה הלבנה קיקי, שמשאירה סימני שיער על בגדיהם השחורים של בעלי הבית ועל ספות העור המוצבות בשני הסלונים שבדירה: סלון אורחים המיועד לבאות הסטודיו והחנות, וסלון פרטי בחדר סגור, שמארח את חבריה של שנפלד, ומשמש לעתים גם כחדר הלבשה ללקוחות. "אין פה גבולות בין החיים המקצועיים לאישיים", היא מודה. "גדלתי לזוג הורים שהלכו לסטודיו שלהם בחוצות היוצר בירושלים כל בוקר מעשר עד שש, ואז חזרו הביתה. זה הכעיס אותי, כי זה אומר שאני צריכה לסיים בשעה מסוימת את הדברים שאני אוהבת לעשות. אני רוצה רק לעבוד, לעבוד ולעבוד. בשבילי זה החיים".

"כדי לייצר הרמוניה בבית רציתי ליצור תחושה חדה, מזמינה ואלגנטית, כשהצבע השחור הוא חלק מסיפור חיי כאן"(צילום: ענבל מרמרי)

הנכס: חנות, שואו רום, סטודיו וחלל מגורים, המחולקים על פני 121 מ"ר בבית פינתי בקומת קרקע, עם מרפסת הפונה לרחוב.

השכונה: נווה צדק, תל אביב.

הדיירים: גל שנפלד, 31; השף יובל לשם ממסעדת "הסלון", 33; והחתולה קיקי, 8.

ותק בדירה: שבע שנים.

מי עיצב את הבית?

"קיבלתי קירות ותקרה, ובמשך כל השנים אספנו או עשינו בעצמנו את כל מה שיש בבית, כולל הקקטוסים שמקיפים אותו".

"כל חפץ כאן מסמל סיפור מסוים, החל מהקקטוסים והעציצים שמוצבים בבית כמו פסלים, ועד לפסנתר שמוצב בחלל המגורים בין הסטודיו למטבח"(צילום: ענבל מרמרי)

מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית?

"שהבית יהיה שחור. כדי לייצר הרמוניה בבית רציתי ליצור תחושה חדה, מזמינה ואלגנטית, כשהצבע השחור הוא חלק מסיפור חיי כאן. כשהקמתי את Mews כמותג עם בגדים שחורים, החלטתי שהסיפור חייב להיות שלם. יש לי 'דם שחור' וכל חפץ כאן מסמל סיפור מסוים, החל מהקקטוסים והעציצים שמוצבים בבית כמו פסלים, ועד לפסנתר שמוצב בחלל המגורים בין הסטודיו למטבח. דבר נוסף שהיה לי חשוב הוא שיהיו בבית המון מגירות ופינות אחסון, כי אני אוהבת שלכל דבר יש את המקום שלו, משם הוא בא ואליו הוא חוזר".

"אולי זה נבלע, אבל יש פה גם הרבה ירוק". שנפלד בין הצמחים בכניסה לביתה(צילום: ענבל מרמרי)

האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית?

"בשני המקרים אני משתמשת בדברים מוכרים כדי ליצור משהו על זמני. ב-Mews אני עוסקת בערכים שהם אלגנטיים ועל זמניים, אותם אני משתדלת להציב בקונטקסט עכשווי ובלתי מתאמץ, וכך גם בחלל בו אני חיה ועובדת. לדוגמה, כיסאות וסילי בסלון שמגיעים מעולם תוכן מסוים, מקבלים בהצבה שלהם קונטקסט חדש".

"הבית מורכב כמו תל, שעליו מתווספים ונבנים אינסוף סיפורים"(צילום: ענבל מרמרי)

מה את לובשת כשאת בבית?

"כאמור, אני אף פעם לא בבית, אלא תמיד, תמיד, תמיד בעבודה. אני מתעוררת בבוקר ומתלבשת לעבודה, מרכיבה את הדמות שהיא אני. אם אתה שואל מה הפיג'מה שלי, אז אני הולכת לישון בחלוק משי שחור מסאטן".

מה הפינה האהובה עלייך בבית?

"שולחן הנגרים בחדר העבודה. שם אני חושבת, קוראת ויוצרת".

"אם הייתי יכולה, הייתי עושה רצפת אפוקסי לבנה"(צילום: ענבל מרמרי)

ואיפה את נוהגת להירגע בבית?

"במיטה. או בפינה האהובה שלי בחדר העבודה".

איפה את שותה את הקפה שלך בבוקר?

"במיטה או בכניסה ליד הקקטוסים. עד לפני תשעה חודשים, כשעישנתי זה תמיד היה במרפסת בחוץ".

הבחירה בשחור מקיפה את כל חללי הבית: ממיכל הסבון הנוזלי בשירותים ועד הקומקום במטבח, מהעפרונות בסטודיו ועד לכורסת הקש הקלועה בחדר השינה(צילום: ענבל מרמרי)

עד כמה הדירה משקפת את אישיותך?

"לחלוטין, למעט הרצפה. אם הייתי יכולה, הייתי עושה רצפת אפוקסי לבנה. הבית מורכב כמו תל, שעליו מתווספים ונבנים אינסוף סיפורים".

יש לך חדר ארונות?

"בוודאי. זהו חדר עיקרי מאוד בחיי, בו כל הסטיות שלי באות לידי ביטוי. הוא בנוי כמו חדר ארכיון, והמדפים שלו הם בעצם ארכיון שהיה שייך לסניף בנק דיסקונט ברמת החייל, שרכשתי לפני מספר שנים. הלכתי לפרק אותו בעצמי, ואז בניתי אותו מחדש אצלי בדירה. חלק מהמדפים הם ארגזי חלב שחורים של תנובה".

החללים השונים נפגשים ומובילים האחד לשני(צילום: ענבל מרמרי)

על מה את מעדיפה לבזבז יותר, כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה?

"אני לא בן אדם שקונה דברים, אלא יותר אוסף דברים ו-DIY. בבגדים אני לובשת בעיקר Mews, מן הסתם, ורוכשת השלמות של ז'קטים, סריגים ונעליים".

______________________________________________________

ואיך נראית דירת הלופט של המעצבת דורין פרנקפורט?

הבתים היפים של אנשי האופנה: בדירת הלופט של דורין פרנקפורט. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: איתי סיקולסקי)