משעמם להם? שייצאו להרפתקה: שלושה ספרי בלשים לילדים
אולי הילדים צמודים למסכים פשוט כי לא מצאו תחליף ראוי? מיה מיטב ממליצה להציע להם להיכנס לעולם של תעלומות, הרפתקאות ובילוש. נסו, מקסימום זה יעבוד
כשהייתי ילדה קראתי בהנאה מהולה בקנאה עמוקה בשעת תה של כריכים ולימונדה, על עלילותיהם של ילדי החמישייה והשביעייה הסודית מאת איניד בלייטון, ועקבתי אחרי סיפוריהם מורטי העצבים של הגיבורים המקומיים, הלא הם חבורת חסמב"ה (מאת יגאל מוסינזון) ודנידין הרואה ואינו נראה (מאת "און שריג", שמתברר שהיה שם עט של שרגא גפני).
השנים חלפו, הספרים התיישנו והתפוררו, הטכנולוגיה התקדמה, אבל מי כמוני יודעת שילדים תמיד יאהבו תעלומות, הרפתקאות וספרי בלשים. לכן כה שמחתי לראות כי הסוגה תופסת תאוצה גם בספרות המקומית עם סדרת "שליחות חשאית" המצליחה מאת דנה אלעזר-הלוי, סדרת "משחקי בילוש" הפופולרית מאת מיכאל אבס, הספר "החבר הכי טוב שלי" מאת רינת פרימו ועוד, וגם ספרים בתרגומים חדשים. אמנם בספרי בלש לילדים לא נפגוש בלש מיוסר המכור לטיפה המרה, או חוקר משטרה לשעבר המבוקש מפאת גאונותו, כי עבור ילדים הבלשות זהו הרי משחק, אבל לפעמים הוא עלול להיגרר למשחק על החיים ועל המוות.
אל המדף הצטרפו לאחרונה שני ספרי-בלש שיובאו עבור הדור הצעיר מארצות סקנדינביה הרחוקות. המתרגמת עטורת הפרסים דנה כספי עובדת קשה בשנים האחרונות, ומביאה לקהל הישראלי מגוון יצירות ספרותיות. תרגומיה קריאים וקולחים, ויש תחושה שהקריאה נשארה נאמנה לשפת המקור. אמנם לשם כך עלינו לשבור שיניים עם שמות כמו: "בלומקוויסט" או "תורוולדסן", אבל אפשר להסכים שאלו צלילים שמביאים איתם צינה קלה ביום שרבי.
סוכנות בילוש מס' 2
מאת: ירן ליאר הורסט
איורים: הנס ירגן סנדנס
תרגום מנורווגית: דנה כספי
הוצאת רימונים
הילדה טיריל והילד אוליבר הם שכנים, חברים טובים וצמד ילדים חובבי תעלומות עם חושים חדים, המתפעלים סוכנות בילוש ממרתף ביתה של טיריל בעיירה אלבסטד (נורבגיה). הם נותנים השראה לקוראים הצעירים ומוכיחים לנו המבוגרים, שאולי מוטב כי ילדים יבלו את זמנם במשחקי דמיון ומונופול, אבל הם בהחלט מסוגלים להתנהל בעולם האמיתי כמעט כמו הגדולים (באופן תיאורטי בלבד! זוהי איננה המלצה לתת לילדים לצאת לחקירות מסוכנות באמצע הלילה).
סוכנות הבילוש נקראת "מס' 2" כי דוד של אוליבר (שוטר לשעבר) פתח בעיירה את סוכנות הבילוש מס' 1. השם טיפה מבלבל כי משתמע ממנו שאולי זהו ספר שני בסדרה, וגם מפני שהספר מכיל שני סיפורים, אבל פתרון לתעלומה הזו מגיע מיד בתחילת הקריאה.
טיריל ואוליבר ביחד עם הכלב "שמוני" פותרים ביחד שתי תעלומות: "ענן ורעם" ו"האיש בשחור". הצוות הפיקח מצליח לפצח תיקים שאפילו המשטרה המקומית לא פתרה - הם מנהלים חקירה שלא היתה מביישת את הבולשת, הם אמיצים, בעלי יוזמה ושמים לב לרמזים שפזורים מסביב כפטריות לאחר הגשם. הספר מלווה באיורים רבים והסברים מפורטים, כתוב בשפה פשוטה וקולחת והכי חשוב – מותחת.
מתאים לקהל צעיר בגילאי 6-8, אשר כבר קורא בלי ניקוד (או להאזנה מגיל 5. בקיצור, היה כדאי לנקד את הספר).
אלוף הבלשים בלומקוויסט
מאת: אסטריד לינדגרן
תרגום משוודית: דנה כספי
הוצאת כנרת
הספר ראה אור לראשונה בשנת 1946, והוא הספר הראשון בטרילוגיה הבלשית שכתבה הסופרת המהוללת אסטריד לינדגרן. בספר הביוגרפי המרתק "אגדת אסטריד" מספרת הסופרת שהם סמיט, כי עבודתה של אסטריד לינדגרן כמזכירה בסוכנות בלשית נתנה לה השראה ומידע רב אשר שירת אותה בעת הכתיבה.
אף אחד לא לוקח ברצינות את קאלה בלומקוויסט בן ה-13, אשר חולם להיות בלש שיוצב בשורה אחת עם שאר גיבורים ספרותיים ידועים בתקופה: שרלוק הולמס, לורד פיטר וימזי והרקול פוארו (זוהי קריצה חביבה מצד הסופרת, אשר העניקה לו גיבורים ספרותיים כמודל ולא בלש אמיתי).
קאלה מתגורר בעיירה מנומנמת ומבלה את ימיו במשחקים עם חבריו למשולש הרומנטי – חברו הקשוח אנדרס והילדה ששניהם אוהבים – אווה לוטה, בת האופה, וקרבות בין חבורת "השושנים האדומות" ל"השושנים הלבנות". קאלה מחפש דם ותעלומות בכל פינה רעננה. לכן, כשמגיע לעיירה דודה המסתורי של אווה לוטה, המכונה "דוד איינר" המעורר את חשדו – הוא פותח בחקירה עצמאית ואמיצה, אשר כרגיל אף אחד לא לוקח ברצינות, אך מתבררת כממשית ומובילה לסיפור מותח ומעניין כמו שרק אסטריד לינדגרן יודעת לתפור.
מתאים לגילאי 8 ומעלה.
ליבי, או: מה קרה לאיש-עם-הכלב
מאת: הדס ליבוביץ'
איורים: דניאל פלג
הוצאת הקיבוץ המאוחד
אמנם זהו לא ספר בלשים קלאסי, אבל נכנס לרשימה כי במרכזו עומדת תעלומה מהחיים, השולחת את הגיבורה שלו למשימת בילוש. מסופר על ילדה חולמנית בכיתה ג' בשם ליבי, שלא אוהבת ללמוד חשבון, ולכן בזמן השיעורים היא נוהגת להביט החוצה לכיוון החורשה. היא עוקבת בכל יום ובאותה השעה אחרי איש מבוגר היוצא לטיול עם הכלב שלו. יום אחד היא עדה לתאונת פגע וברח – ילד נוסע במהירות באופניים ומפיל את האיש המבוגר, שמפונה משם באמבולנס, והכלב נותר לבדו.
ליבי מחליטה לקחת את הכלב ולהשיב אותו לבעליו. היא מגייסת את חברתה הפחדנית כדי לבלוש ולגלות איפה גר אותו איש מבוגר, ממרה את פי אמה ומכניסה את הכלב הביתה, משכנעת את השכנה המתנדבת במד"א לעזור לה, ובקיצור – עושה כל שביכולתה כדי למצוא את האיש הפצוע ולהחזיר לו את הכלב.
זהו סיפור שובה לב, עם ניחוח שמזכיר את התעלומות הגדולות של ילדותנו, אבל עם טאץ' עכשווי. הסוף המרגש מצליח להעניק שיעור לחיים, אבל לא באופן דידקטי מדי (מהמורה בה עמדה הסופרת בהצלחה), ומחזיר אופטימיות בטוב שבטבע האדם. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
מתאים לגילאי 6-9, מנוקד.
חמשיר ספרותי עם נטעלי גבירץ
תל אביבית, אמא לשלושה, סופרת, עיתונאית, תסריטאית ולפעמים גם מאיירת. פרסמה עד היום ארבעה ספרים: ספר פרוזה למבוגרים (״חלזונות על הכביש המהיר״, ספריה לעם - עם עובד), שני ספרי נוער בסדרה ״ינשופות״ (הוצאת כתר), וספר ילדים בשם: ״יולנדה דה מיאו״ (הוצאת פועלים-הקיבוץ המאוחד) על חתולה מיוחסת וכריזמטית שמגיעה לצפות בקרקס שלא עומד בציפיות הקפדניות שלה. הספר זכה (בצדק!) בפרס דבורה עומר לשנת 2017.
עוד כילדה אהבה נטעלי להתלוות אל גיבורי הספרים שקראה לתעלומות שונות, בעיקר כשאריך קסטנר היה המבוגר האחראי. ׳אמיל והבלשים׳ הוא אחד הספרים האהובים עליה. גם את צמד הגיבורות של סדרת ספרי ׳ינשופות׳ שכתבה עם חברתה בר בן יוסף, הן נהנות לשלוח לשלל משימות חשאיות שמגייסות מהן עצמאות ותושייה, ומפגישות אותן ואת הקוראים עם סיטואציות לא מוכרות.
1. איזה ספר אהבת והשפיע עליך כילדה?
הספר שהכי השפיע עלי בילדותי היה ׳אורה הכפולה׳ של אריך קסטנר. הוא עוד פה, מלא במדבקות שהצמדתי לו בשנות השמונים, בתרגום המקורי של אלישבע קפלן, ובו עברה העלילה מגרמניה לשווייץ וקותלי החזיר הפכו לצלעות עגל. יש לי עוד שני עותקים מהתרגום החדש, כמו גם זוג תאומות זהות משלי.
2. האם הילדים שלך נותנים לך השראה לכתיבה?
למרות שתמיד אספתי ואהבתי ספרי ילדים, ילדיי הפרטיים הם חלק גדול מהכתיבה. את הספר ׳יולנדה דה מיאו׳ כתבתי בזמן מבצע ׳צוק איתן׳ לבן שלי, ונתתי לבנות שלי לאייר את הטקסט. יצרנו לו, בתוך ימי המתח והשיעמום, ספר פרוע, אסקפיסטי ומצחיק. את סדרת ׳ינשופות׳ אני כותבת פרק-פרק עם חברתי מילדות בר בן-יוסף, ואנחנו תמיד קוראות לילדים כל פרק שנכתב, בודקות את התגובות שלהם ומקבלות את הערותיהם החכמות.
3. מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת מילדים על ספרייך?
במובן הזה כתיבה לילדים היא מאוד מתגמלת. אני מקבלת לא מעט הודעות מהורים שאני לא מכירה, בעיקר בפייסבוק ובאינסטגרם, ובהן סרטוני וידאו ותמונות של ילדים שאהבו את הספרים ורוצים לספר לי על זה. מגיעים גם יומני קריאה של ילדי הכיתות הנמוכות, עם ניתוחים מרתקים ומפתיעים של הספרים, והכי אני אוהבת את הסרטונים של ילדי גן מתוקים שקוראים לעצמם, בעל-פה. מסתמן שהרבה קטנטנים מבלים היום עם הספרים שלהם על אסלת השירותים.
4. האם את כותבת לילדה שהיית פעם או לילדים של ימינו?
בעיני ילד הוא ילד. לא אופנה, לא שפה וגם לא טכנולוגיה הם המגדירים את החלק הילדי שמתוכו ואליו כותבים. ככה לפחות זה עובד אצלי. בחלק מהסיפורים אשלב סממנים של התקופה, בחלק לא, העיקר הוא שגם כשכותבים פנטזיה וגם על החיים עצמם, תקופתי או עתידני, הקסם והאמת חייבים להתקיים.
5. כשהיית ילדה – מה רצית לעשות כשתהיי גדולה?
כשהייתי ילדה רציתי לכתוב ולצייר. לא רציתי לעשות את זה כשאהיה גדולה, אלא באותו רגע ממש, וככה זה נשאר. היום המיקוד הוא על כתיבה, ואני עדיין רוצה לעשות בדיוק את זה, ובדיוק עכשיו.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מיה מיטב, כותבת לילדים ולנוער ('אמא, מה זה עושה?׳ ו"אני רוצה את המוצץ שלי!" בהוצאת דני ספרים, סדרת 'הבלוגר' בהוצאת כתר), נשואה ואמא לשלושה בנים.
