חופש גדול כל השנה: ביקור בביה"ס שבו התלמידים עושים מה שמתחשק

מי היה מאמין, הגעתי לסאמרהיל, התחנה הראשונה במסע. בית ספר שהוא סוג של אגדה. נחשב עדיין פורץ דרך, למרות שהוקם בשנת 1921! סאמרהיל הוקם על ידי א.ס.ניל, אחד ההוגים הבולטים בתחום החינוך הפתוח, וכיום מנוהל על ידי בתו ונכדיו. לפני שאתחיל לספר על המקום, מוזמנים לקרוא כאן למה בכלל יצאתי למסע בתי ספר בעולם.

השראה לבתיה"ס הדמוקרטים בארץ

בית הספר הזה הוא גם פנימייה, המורכבת מ-67 ילדים, מגיל 6-16, שממש גרים בבית הספר. הם חוזרים לביתם בסה"כ שלוש פעמים בשנה. בית הספר פועל בין השעות 9:00-15:00 והן בזמן בית הספר והן בשאר הזמן, הילדים חופשיים לעשות מה שברצונם: לקפוץ על מגוון הטרמפולינות, לטייל ביער עם העצים הגבוהים, לשהות בחדרי המוסיקה והאומנות ועוד. הם חופשיים לעשות זאת, כל עוד הם עומדים בחוקים שעליהם הם עצמם החליטו באסיפת בית הספר.

בית הספר נמצא בעיירה לייסטון במזרח צפון אנגליה. התלמידים נמצאים בו 8 חודשים בשנה, והוריהם משלמים על כך 10,000 פאונד, הכוללים מגורים ואוכל. תמצאו בביה"ס ילדים ממגוון מדינות, כמו יפן, סין, טורקיה וגם לא מעט ילדים שהם דור שני בבית הספר.

יוצרים מה שרוצים(צילום: עמית לביא)

למה אף אחד פה לא צריך אותי?

עברו עוד יום-יומיים כאלו ואני מבין שאני הולך לסיים את השבוע הראשון מבלי לעבור איזשהו תהליך למידה משמעותי עם התלמידים. ישבתי וניסיתי לחשוב מה אני צריך לעשות במצב כזה. הפער בין האדישות הרבה כלפיי כאן, לרמות ההתלהבות שהייתה סביבי בישראל בתחילת כל שיעור, גרם לי לתהות. האם לכפות עליהם למידה שהם לא מבקשים, האם להשתמש בכל הפירוטכניקות שלי על מנת לעורר בהם איזושהי סקרנות לשתף איתי פעולה?

ואז החלו להגיע שאלות גדולות יותר. לשם מה הגעתי למסע הזה, בשביל להעביר שיעורים? הרי באתי על תקן מורה. אני כנראה הולך להיתקל בקושי הזה בהמשך המסע. ומה אני? מורה שמרני מדי? שלוקח כמובן מאליו את הפריווילגיה הזו, שילדים מחכים בכיתה, ולא יודע להתמודד אחרת? ולמה בכלל אני צריך להכניס את עצמי לסיטואציה הזו? יש לי את האזור המוכר והנוח של מה שאני מכיר ויודע שאני טוב בו בישראל. ואולי כדאי שאחזור לכיתה המוכרת עם הילדים האהובים?

פרויקט כלשהו שאני ממש לא מזהה, שתלמיד עשה על המחשב בשיעור שלי(צילום: עמית לביא)

טהרת הבחירה

דרגת החופש שניתנה לילדים כאן בבית הספר, היא מהגבוהות שראיתי. ילד באמת יכול לבחור לא להיכנס לאף שיעור, לבלות בין הטרמפולינות או במשחקי המחשב. כאן לא יהיה ההורה שיעורר בו תחושות אשמה או מורה שירגיש שהילד מפספס משהו.

אחד השיעורים החשובים ביותר בבית הספר הוא התהליך שהילד עובר עד שהוא בוחר לעשות דברים מתוך המוטיבציה הפנימית שלו. ברגע שזה קורה, אין גבול של זמן או משאבים שיעצרו אותו.

תוכלו למצוא ילדים שמפיקים אירועים ברמה שלא מביישת את טקס הדלקת המשואות; מתכנתים בני 8-9 שמצליחים לצלוח את UNREAL ושפות קוד שלא שמעתי עליהן; רמת יצירתיות הגבוהה שמתבטאת באמנות, שלטים מצחיקים ומוזיקה שופעת מכל פינה, בלי מכבש לחצים, ועם הרבה מרחב מאפשר. ראיתי כאן ילדים שבאו לידי ביטוי באמת. ילדים חופשיים.

האחריות הקבוצתית

לילדים מאוד חשוב החופש הזה והם מבינים שהם צריכים לשמור עליו. זהו בית הספר שבו הרגשתי ברמה הגבוהה ביותר את האחריות שיש לילדים על המסגרת והחוקים. ילד ניסה להתגנב באמצע הלילה לחדר של מישהו אחר? הדבר ידובר במסגרת אסיפה של כל ילדי בית הספר. ילד אחר השתמש בטלפון נייד בזמן שאסור? ילדים יצביעו בצורה דמוקרטית על כמה זמן הוא יורחק מחדר המחשבים. גם אם מדובר בחבר הכי טוב שלך, שגדל מיטה לידך במשך עשר שנים. ברגע שמדובר על הפרת החוזה המוסכם בין הילדים, אין הרבה ימינה ושמאלה. זהו קונצנזוס המקובל על רוב הילדים. ועל אלו שלא, זה יהיה מקובל בהמשך, ברגע שהקהילה 'תיישר' אותם.

טקסי התבגרות

מצד אחד ההפרדה הבין-גילית בבית הספר מאוד מטושטשת. תוכלו לראות שיעורים או ועדות בהן ילדים מגיל 6 עובדים מאוד ברצינות עם בני נוער בני 16. עם זאת, לכל קבוצת גיל יש איזור מגורים משלה, עם בית סתלבט, וישנן כמה זכויות שאתה יכול לרכוש עם הגיל, או אם אתה מוכיח את עצמך ועובר הצבעה באסיפה.

אחת מהמותרויות שרוכשים שאהבתי, ללא תלות בגיל, היא האישור לקפוץ עם חבל מאחד העצים הגבוהים בבית הספר. לאחר שילדה נפצעה כשניסתה לקפוץ מהחבל מבלי שבאמת הבינה את ההשלכות, הוחלט באסיפת בית הספר שצריך לקבל 'רישיון' לכך. נכחתי בטסט שניסו לעבור שתי ילדות (התיעוד בסרטון), בו הן היו צריכות לעבור מספר מבחנים, כמו 'הגעה לצמרת של שני עצים' או 'הישרדות על חבל בזמן שמנענעים לו את הצורה' כדי לקפוץ עם החבל מהעץ.

התקופה בסאמרהיל הסתיימה. זה לא היה בית ספר פשוט עבורי. היו הרבה רגעי בדידות ורגעים של חוסר הבנה. יש לי גם הרבה ביקורת על בית הספר. עם זאת, מגדלור ההשראה הזה שנקרא סאמרהיל, שפתח את הדרך להרבה בתי ספר פתוחים בעולם, ביניהם הזרם הדמוקרטי בארץ, הינו ניסוי מתמשך, שמראה עד כמה רחוק אפשר ללכת עם הילד וכמה דברים מופלאים יכולים לקרות ברגע שעושים זאת.

אני מרגיש בר מזל שהייתי כאן ושזה היה בית הספר שפתח לי את הדרך לבאים בתור במסע.

תחושה של בית בטבע(צילום: עמית לביא)

לקריאה נוספת על הביקור שלי:

על החוקים בנוגע לטכנולוגיה בביה"ס .

איך נראה שיעור בביה"ס .

על משכורות לתלמידים בבית הספר .