לפני ארבע שנים, בעודה מתגוררת במקלט לשוהים בלתי חוקיים בהונג־קונג, גלשה אליאנה רובשקין, יהודייה קולומביאנית, באתר היכרויות בינלאומי. בעוד היא מתכתבת עם גבר פלסטיני שחיזר אחריה נמרצות, פנה אליה בחור ישראלי בשם איתמר גולבר, בן למשפחה יהודית־מסורתית מדרום תל־אביב. "אהבתי את המראה שלה", נזכר איתמר בשיחה טרנס־אטלנטית שהשניים עורכים איתי ממקום מושבם הנוכחי באוקלנד, ניו־זילנד. "נכנסתי לכרטיס שלה, ראיתי שהיא יהודייה וזה שימח אותי. לא ידעתי כלום על העבר שלה".
השניים החלו לפטפט דרך האתר (איתמר: "היא הייתה הרבה יותר נחמדה מכל הבנות האחרות"), ובשיחת הטלפון הראשונה שלהם, כבר למחרת, סיפרה אליאנה לאיתמר את הדבר שהרתיע עשרות גברים לפניו: היא נולדה כאינטרסקס, כשגופה מכיל סממנים מיניים של שני המינים; וגדלה כבן בשם לואיס־אלכסנדר. "היה לי חשוב לספר לו על כך מיד, כדי לדעת אם זה מפריע לו", היא נזכרת.
ואיך הוא קיבל את זה?
"התגובה שלו הייתה שונה מזו של גברים אחרים, שחששו שהגבריות שלהם תיפגע, כי אנשים יחשבו שהם הומוסקסואלים. איתמר לא שאל שאלות ולא ירד לפרטי פרטים, כמו רוב האנשים. הוא הבין אותי בצורה כל כך פשוטה, וראה בי אישה יפהפייה שראויה לאהבה".
"לא אכפת לי איך היא נולדה", מחדד איתמר, "ולא נראה לי הגיוני לפסול אותה בגלל זה. העיקר הוא מה שהיא עכשיו". "כאן החל החלק הטוב בחיי", מסכמת אליאנה, שחייה הסבוכים יכלו להפוך בקלות לסרט סוחט דמעות.
אני לא מפלצת
אליאנה רובשקין נולדה בקולומביה לפני 30 שנה. אמה, רופאת ילדים יהודייה מאוקראינה, היגרה למדינה בשנת 1979, כשהיא נשואה ואם לילד. כעבור שנה הודיע לה בעלה שלמעשה יש לו משפחה נוספת, והוא חוזר אליה. כמה שנים מאוחר יותר הכירה מהנדס קולומביאני, נכנסה להיריון לא מתוכנן, ובגיל 49 ילדה את לואיס־אלכסנדר. גילה המבוגר, לפי אליאנה, יכול להסביר מדוע נולדה אינטרסקס.
"אינטרסקס" הוא מונח המשמש להגדרת מגוון רחב של מצבים שבהם אדם נולד עם אנטומיה מינית שאינה מתאימה להגדרות הטיפוסיות של זכר או נקבה. למשל: ילדות שנולדו עם דגדגן גדול במיוחד או ללא פתח וגינלי; או ילד שנולד עם איבר מין קטן במיוחד או עם כיס אשכים מפוצל, שדומה לשפתי איבר מין נקבי. לעתים ההבדל ניכר רק מבחינה כרומוזומלית: לחלק מהתאים בגופו של אדם יהיו כרומוזומים XX ולחלקם XY.
לפי האתר של אגודת האינטרסקס בצפון אמריקה, מצב שבו אדם נולד עם סממנים מיניים המקשים על סיווגו כזכר או נקבה מתרחש אחת ל־1,500 עד 2,000 לידות. בעבר, רופאים שהיו נתקלים במצב אינטרסקס בלידת תינוק/ת היו מחליטים מהו המין הבולט יותר - ומבצעים ניתוח בהתאם. כיום נהוג להמתין עד שהיילוד יגדל ויחליט בעצמו אם הוא רוצה להיות גבר או אישה.
אליאנה נולדה עם כרומוזומים של שני המינים. בגופה התקיים שילוב נדיר: אשך אחד שהוא זכרי, ואשך שני המתפקד כשחלה ויכול לייצר ביציות. כיוון שהסממנים הזכריים בגופה היו בולטים יותר, החליטו הרופאים להגדירה כזכר. כשאביה הבין במה מדובר, הוא עזב את הבית.
כשהיה לואיס־אלכסנדר בן 13 לקחה אותו אמו לרופא ילדים, שהבין שגופו של הנער אינו מתפתח בהתאם למצופה: לא צמחו שערות על גופו, איבר מינו הגברי היה קטן כשל תינוק, חזה נשי החל לצמוח וקולו היה נשי. "אמי חשבה שאם היא גידלה אותי עד כה כבן, אני צריכה להיות בן", נזכרת אליאנה. "המילה אינטרסקס לא הושמעה מעולם בבית, ולא ידעתי שיש עוד אנשים כמוני בעולם".
מסיבות כלכליות, לא פנתה האם לאף רופא מומחה. "היא התעלמה מכל מה שאמרתי בנושא וגם מהערות של אנשים ברחוב", נזכרת אליאנה, "היא פשוט עצמה עיניים. הרגשתי מאוד לא נוח עם הגוף שלי, והתחלתי להסתיר אותו מכולם".
במטרה לעזור לבנה, כך חשבה, רשמה אותו האם לבית ספר לבנים בלבד. "זה היה סיוט. הציקו לי נורא בגלל התנהגותי הנשית ובגלל החזה שלי. הסתרת החזה הייתה משימה יומיומית: הייתי מהדקת אותו עם תחבושות. כנער עם ציצי, מעולם לא יכולתי ללכת לחוף הים או לבריכה".
לאורך כל שנות ילדותו ונעוריו לא היו ללואיס־אלכסנדר חברים. "הגוף שלי היה כמו כלא בשבילי, והבריחה ממנו הייתה הלימודים". הוא קפץ כיתה וסיים תיכון בגיל 17, בציונים מהגבוהים ביותר במדינה באותה שנה, דבר שאִפשר לו להתקבל ללימודי כימיה ורוקחות באוניברסיטה הטובה ביותר בקולומביה. באותה תקופה גידל שיער ארוך, ואחיו הבכור דרש שיקצץ אותו. "כמה שהייתי רחוקה יותר מהנשיות, כך הייתי אומללה יותר", נזכרת אליאנה.
התקופה הסטודנטיאלית העניקה ללואיס־אלכסנדר, לראשונה בחייו, מעט חופש. "התחלתי להכיר אנשים כמוני, שהרגישו שהזהות המגדרית שלהם איננה הנכונה, ויכולתי להציג את עצמי מולם כאישה", אומרת אליאנה, "התחברתי לעולם הטרנסג'נדרים והקרוס־דרסרים. הלכתי למועדונים שבהם יכולתי להתלבש כאישה, והתחלתי לחיות חיים כפולים מול אמא שלי. באחד הלילות חלמתי שאמי קוראת לי 'אליאנה'. כשחקרתי מה משמעות השם, התברר לי שפירושו בעברית 'אלוהים ענה לי', אלי־ענה. הבנתי שזה מסר מאלוהים, שאין שום דבר רע במה שאני. אני לא מפלצת. מאז קראתי לעצמי בשם הזה".
למה שונאים אותי כל כך?
הימים היו ימי מלחמות גרילה סוערות בקולומביה. באחד הלילות, כשלואיס־אלכסנדר הלך ברחוב לבוש כאישה, הוא הותקף על ידי אדם מקבוצה מיליטריסטית שהחליטה לנקות את הרחובות מטרנסג'נדרים, ונפצע. "הצלקות מהפציעה הזו עדיין נמצאות על הגוף שלי", אומרת אליאנה. חברה שרצתה לאושש את מצב רוחה הזמינה אותה למסיבת טרנסג'נדרים בבית פרטי. "באמצע המסיבה יצאתי החוצה עם חברים", היא מספרת. "פתאום הגיעה מונית, ומהחלון הגיח אדם שירה בנו ללא אבחנה. הספקתי לברוח, חברה אחת נפצעה. לא הבנתי למה שונאים אותי כל כך. זה מה שאני, וזה מגעיל אנשים".
כיוון שחשה שחייה בסכנה, החליטה אליאנה לעזוב את קולומביה, השיגה מלגה ללימודי תואר שני באוניברסיטה בטייוואן, והתגוררה בבית חב"ד בבירה טאיפיי. בשלב מסוים הפכה אליאנה, שבעיני הרב הייתה עדיין לואיס־אלכסנדר, למשגיח הכשרות של הבית. "בטייוואן סוף־סוף הרגשתי נוח", היא נזכרת, "הרגשתי שהסתיימה התקופה שלי כחייזר. החלטתי שכאן אוכל להרגיש אישה שבעה ימים בשבוע. כשבישרתי על כך לאבא שלי בטלפון, הוא ענה: 'אתה כבר לא קיים מבחינתי'".
הצעד הבא של אליאנה היה לפנות לרופא, במטרה ליטול הורמונים כדי להיראות נשית יותר. "תוך שלושה־ארבעה חודשים כבר ניכר שינוי מדהים", היא נזכרת, "אפילו הרופא לא האמין. הפנים שלי השתנו בצורה דרמטית, הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי! הרגשתי שהסתתר בתוכי אדם אחר. סוף־סוף יכולתי ללבוש בגדי נשים מבלי לקבל מבטים מוזרים ברחוב, ופנו אליי כאישה. הייתי מאושרת".
אבל התלאות של אליאנה ממש לא הסתיימו. כאשר נדרשה לחדש את ויזת הסטודנט, התבשרה כי המחשב במשרד הפנים לא מזהה אותה כאדם המופיע בדרכון. גם ניסיונותיה להציג מכתב מהרופא המטפל לא עזרו, והיא נשלחה לחדש את דרכונה בקונסוליה של הונג־קונג. בשדה התעופה במדינה חשדו בה השלטונות שהיא מתחזה לאדם אחר ואולי מבריחה סמים, והיא הועברה לחדר מעצר בתוך שדה התעופה. "במשך שמונה שעות החזיקו בי בעירום מלא", היא מצטמררת, "וכמה קציני משטרה ערכו עליי חיפוש פולשני, נגעו בי בצורה דוחה וצחקו. הם אמנם לקחו לי את הטלפון, אבל לא ידעו שיש לי טלפון נוסף, מוסתר בתיק. הצלחתי להתחבר לאינטרנט ושלחתי קריאה לעזרה. חברים מהונג־קונג שכרו עבורי עורך דין והוציאו אותי משם בעזרת 'אמנסטי אינטרנשיונל'. פניתי לאו"ם והגשתי בקשה למקלט מדיני, עקב מצבי המיוחד".
כדי למנוע גירוש לקולומביה ועל מנת לקבל מעמד של פליטה, נאלצה אליאנה לוותר על אזרחותה הקולומביאנית. "הפכתי לאדם ללא מדינה, תחת הגנת האו"ם", היא מספרת, "התגוררתי במקלטים של הומלסים בהונג־קונג. הייתי בודדה, הרגשתי שאיבדתי את כל מה שאפשר לאבד: האזרחות, תעודת הרוקחות, התואר השני – ואת הכבוד שלי. הייתי מדוכאת מאוד וניסיתי להתאבד. בעקבות זאת נלקחתי לבית חולים פסיכיאטרי, גזזו את השיער שלי וקשרו אותי למיטה. זה היה עינוי נורא".
הסיוט, מתברר, היה רחוק מלהסתיים. "כשהשתחררתי מבית החולים חזרתי להתגורר במקלט. לילה אחד חזרתי עם מִצרכי מזון. שישה בחורים פקיסטנים חיכו לי ליד המקלט, תקפו אותי ואנסו אותי בצורה ברוטאלית. דיממתי והגעתי פצועה לבית החולים".
רק אחרי האונס, החל האו"ם להתייחס למצבה של אליאנה ברצינות. היא קיבלה מסמך רשמי המאשר שהיא נקבה, ובכך הפכה לגבר היחיד בעולם שהוכר כאישה מבלי שעבר ניתוח. בעקבות התעניינות התקשורת, חל שיפור ביחס השלטונות כלפיה.
ביקשת עזרה כלשהי מאמא שלך בתקופה הזו?
"הקשר שלי עם אמא הוא כואב. היא תמיד האשימה אותי בכל הבעיות שלי, ואמרה שהאונס קרה בגלל שהתלבשתי כאישה, בצורה פרובוקטיבית, ושכגבר זה לא היה קורה לי. היום אמא שלי היא האדם היחיד ממשפחתי שאיתו אני שומרת על קשר, והיא שחררה כעסים מהעבר. באחת השיחות האחרונות היא קראה לי לראשונה 'בת שלי', וזה היה מאוד מרגש".
בודדים ביחד
אחרי שמונה חודשים של אומללות בהונג־קונג, התבשרה אליאנה שהיא עומדת לטוס לניו־זילנד, שהעניקה לה מקלט מדיני. הובטח לה שתקבל מקום מגורים ועזרה במציאת עבודה, כדי שתוכל לפתוח בחיים חדשים. מעט לפני המעבר, החל הקשר האינטרנטי והטלפוני עם איתמר (26), בוגר שירות צבאי בחיל האוויר, שעבד בחברת כוח אדם. "דיברנו על יהדות, שהייתה בשלב זה הנקודה שחיברה בינינו", היא נזכרת. "סיפרתי לו על כל מה שקרה לי. צילמנו אחד לשני סרטוני וידאו, ואיתמר שלח לי סרטונים רומנטיים שערך וקישורים לסרטים שקשורים לסיפור שלי".
אליאנה טסה לאוקלנד והתמקמה בדירה שמיועדת לפליטים. "יום אחד חזרתי הביתה, וראיתי שהגיעה אליי חבילה מישראל. הבנתי מיד שזה מאיתמר. בחבילה הייתה טבעת, תכשיטים נוספים ומכתב רומנטי. שאלתי את איתמר בטלפון מה פשר החבילה, והוא ענה בפשטות: 'אליאנה, אני רוצה להתחתן איתך'".
כעבור עשרה חודשים של התכתבות ושיחות אינטנסיביות בווטסאפ ובסקייפ, החליט איתמר שברצונו לטוס לניו־זילנד, לפגוש את אהובתו. "ידעתי שזו אהבה", אומר איתמר, "כך שהיה לי ברור שאטוס למענה לסוף העולם". "כמוני, גם הוא הרגיש בודד", מוסיפה אליאנה. "הרגשנו שאנחנו חולקים רגשות דומים וחשבנו שכדאי שנהיה יחד".
בני משפחתו של איתמר התנגדו למהלך. אליאנה שיתפה בסיפור האהבה את אמה, "שהבינה שאני סובלת מבדידות, ידעה שאני מאוהבת באיתמר, ורצתה לכפר על טעויות העבר. היא קנתה לאיתמר כרטיס טיסה מתל־אביב לניו־זילנד, ליום המחרת".
כשאיתמר נחת בניו־זילנד, הם נפגשו לראשונה. "התרגשתי מאוד", נזכר איתמר, "אבל בגלל שגדלתי בבית מסורתי שמרתי נגיעה. היא חיבקה אותי, הייתי המום ולא ידעתי אם לחבק בחזרה או לא. אני ביישן מאוד ולא היה לי ניסיון קודם עם נשים". למעשה, גם אליאנה הייתה חסרת ניסיון עד אותו רגע. "היו לי מערכות יחסים, אבל לא גופניות", היא מתוודה. "היו גברים שהתעניינו בי, אבל לא לקשר רציני. איתמר הוא האהבה הראשונה והאמיתית שלי".
כעבור כמה ימים ביקש איתמר מאליאנה להתלבש יפה, ולקח אותה לפארק פורח לא רחוק מביתם. הוא שלף מכיסו את אותה טבעת ששלח לה מהארץ, והציע לה שוב להינשא לו – הפעם באופן רשמי. "זה היה רומנטי", היא מודה.
ב־2 ביוני 2015, שנה אחרי שהכירו לראשונה וחודש לאחר שנפגשו פנים אל פנים, נישאו השניים בטקס רשמי בבניין עיריית אוקלנד. רגע מביך נרשם כשאליאנה הוגדרה על ידי פקידי העירייה כלואיס־אלכסנדר, כפי שכתוב בתעודת הלידה שלה. "זה היה מוזר וכואב", נזכר איתמר, "זה הכעיס אותי, אבל לא רציתי לעורר בעיות מכיוון שאני חדש כאן. הם הרי לא היו משנים את החוקים רק בגלל שביקשתי". "רצינו להיות נשואים, כך שקיבלנו בהכנעה את הטעות", מוסיפה אליאנה.
בהמשך נערכה לכבודם מסיבת חתונה בבית של משפחה יהודית שאימצה אותם ללִבּה. "אף רב לא הסכים לחתן אותנו, כך שזו לא הייתה חתונה כשרה", מספר איתמר, "אבל אנחנו מאמינים שזו הייתה חתונה הלכתית", מוסיפה אליאנה. "עמדנו תחת חופה, איתמר אמר לי 'הרי את מקודשת' ושבר את הכוס".
מפאת מצבה הכלכלי, אליאנה לא יכלה להרשות לעצמה לקנות שמלת כלה לאירוע המרגש. "לא התחתנו בצורה שבה חלמנו להתחתן", היא מסכמת, "לא הייתה לנו שום תמיכה משפחתית ולמעשה אף אחד לא רצה שנתחתן, כך שהייתה לנו החתונה הענייה ביותר שיכולה להיות. איתמר לבש את הבגדים הלבנים של יום כיפור, אני לבשתי שמלה כחולה רגילה. רק עוגת החתונה הייתה בקלאסה: זו הייתה עוגה מדהימה בצורת קשת, שהכינה לנו האישה שאצלה נערכה מסיבת החתונה. אכלנו ממנה במשך שבוע".
לאחרונה מצאה אליאנה עבודה כמנהלת קמעונאות בבית מרקחת גדול באוקלנד, והיא גאה לספר שהיא דוברת חמש שפות: ספרדית, פורטוגזית, רוסית, אנגלית ומנדרינית. איתמר, לעומתה, מתקשה במציאת עבודה: "הם לא מבינים את האנגלית שלי ויש לי בעיית ויזה, כך שאני יכול לעבוד רק בעבודות שחורות". לפני שבועות ספורים התבשרה אליאנה שממשלת ניו־זילנד הסכימה להעניק לה אזרחות. "אני מניחה שעם קבלת האזרחות סוף־סוף אוכל לשנות את השם ואת המין שלי בתעודת הזהות והדרכון ולמצוא עבודה כרוקחת, ואיתמר יוכל לקבל ויזה".
יש לכם חברים מקומיים?
איתמר: "יש לנו מעט חברים בקהילה היהודית. בסך הכל אנחנו די בודדים. בודדים ביחד".
מה אתם הכי אוהבים אחד אצל השני?
איתמר: "אני אוהב את הנשיות, הרוך והחמימות שלה. היא תמיד רוצה לעזור ותמיד אכפת לה מכולם".
אליאנה: "אני אוהבת את הפשטות והאותנטיות שלו. הוא אוהב אותי ללא תנאים, מגן עליי, דואג שיכבדו אותי ומוודא שאף אחד לא יפגע בי. אחרי תקופה כל כך ארוכה שבה סבלתי מחוסר כבוד ושנאה, אני מאוד מעריכה את ההגנה שלו. הוא גורם לי להרגיש כמו נסיכה".
איך אתם מפנקים אחד את השני?
אליאנה: "בשבילנו דברים קטנים הם גדולים. איתמר משאיר לי פתקי 'אני אוהב אותך', מביא לי קפה למיטה בבוקר - ולפעמים קונה לי פרחים או שוקולד. כשאני רוצה לשמח אותו, אני מכינה לו ג'חנון, שהוא כל כך אוהב".
למרות שהוכרה כאישה, אליאנה מעוניינת לעבור ניתוח לשינוי מין, שישלים את השינוי. לצורך המטרה היא מתעתדת לפצוח בקמפיין אינטרנטי לגיוס תרומות.
הבנתי שאתם חושבים על ילד.
"כיוון שיש לי רחם ושחלות, זה אפשרי, אבל אזדקק להפריה חוץ־גופית. המצב שלי מיוחד מאוד".
את מאושרת כיום?
"אנחנו אמנם חווים קשיים והחיים מסובכים, אבל אנחנו מאוד מאושרים יחד. ועדיין, אני מתמודדת עם הטראומה שעברתי ומקבלת טיפול פסיכולוגי. אם אני צועקת בלילה, איתמר יודע איך להרגיע אותי".
למה החלטת להתראיין כעת ולספר את סיפורך?
"חשוב לי להעביר את המסר שגם אם נראה שאין שום פתרון למצב, בסוף יש פתרון. אף על פי שהסיטואציה הייתה מאוד מסובכת, לא הרמתי ידיים. קשה מאוד לחיות בעולם ששונא אותך בגלל שאתה שונה. מה שקרה לי היה כל כך לא צודק, ואני לא רוצה שזה יקרה לאף אחד אחר בעולם".
