שנת 1959, אני בת תשע. נקודת הגבול בראש־הנקרה, כשארץ ישראל עוד הייתה כה קטנה, וגם אני. לבושה בשמלה של אתא, חנות אייקונית שחרותה בזיכרונותיי כבת לאמא שתמיד דאגה שבתוך הצמצום והצניעות אהיה לבושה "כמו שצריך".
גדלתי בשכונה שבה המדים היו הרקע וילדים קטנים היו תמיד חלק מגויס ממשהו שהיה גדול יותר מחיינו, שהיו מוגנים ומוארים. שכונה קטנה והומוגנית, הרחק מההמון הסוער, ועם זאת נדבך משמעותי בבניית הארץ.
ארץ ישראל בעיני רוחי היא הבית החם שהיה לי, פיקניקים של המשפחה והחברים בהרי ירושלים או בחוף עתלית והמון טיולים, צופים ומחנות עבודה.
"התמונה הישראלית שלי" - בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט
דליה רבין(צילום: יריב כץ)
הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
