כתב העיתון "דבר" היה מלא התפעלות. "רעם אדיר של מחיאות כפיים קידם את פניו של ראש הממשלה בהיכנסו בצעדים מהירים", דיווח. הכתב גם תיאר את "האצטדיון המואר ועטור הדגלים" ואת "החברים בני כל הגילים, העדות והשכבות – עולים לצד ותיקים, פועלי הנמל ויוצקי הפלדה, קהל ענק, מגוון ומלוכד גם יחד".
האירוע הזה התרחש ב-16 במאי 1959, ערב הבחירות להסתדרות. ראש הממשלה דוד בן גוריון הגיע לשאת נאום באצטדיון הפועל בקריית חיים, ולפי קבלת הפנים של הקהל הגדול, לאיש לא היה ספק מי כאן המלך. ארבע שנים קודם לכן חזר בן גוריון לחיים הפוליטיים לאחר שגלה מהם מבחירה ועבר לגור בשדה בוקר כדי להשתתף, כדבריו, בהפרחת הנגב. ב-1959 לא היה עוררין על שלטונו. הסיסמה הנפוצה "הגידו כן לזקן" שידרה יציבות, ביטחון כלכלי ותנופת עשייה, ואלה באו לידי ביטוי גם בנאום הארוך והמפורט שהוא נשא בקריית חיים.
בנאום הציג בן גוריון בפני מאזיניו – ולמעשה, בפני הציבור הישראלי כולו, שהרי דבריו תועדו בעיתונות היומית - תשע משימות שניצבו, לדעתו, לפתחה של המדינה באותה עת. "לקראת השנה ה-12 לקיום המדינה", אמר, "מופנות עינינו יותר מתמיד אל העתיד ולא אל העבר. העשור השני מטיל על העם, ובראש ובראשונה על ציבור הפועלים, חובות ותביעות".
המשימה הראשונה: "עלינו להקטין הפער בין הייבוא לייצוא. דבר זה מחייב להגביר את תפוקת העבודה, להקטין את הוצאות הייצור, לשפר את ניהול המשק, למען תהיה התוצרת בת תחרות בשוקי חוץ. אנו חייבים להבטיח בעשור הבא מינימום הוגן לכולם. קלטנו מיליון ורבע מיליון יהודים (מזה רבע מיליון מן הריבוי הטבעי), אך עדיין לא הושלמה קליטתם של כל העולים. באומרי מינימום הוגן, כוונתי לשיכון אנושי וגם לשכר הוגן. העלאת רמת החיים של אלה שחיים מעל המינימום מוכרחה להיות צמודה להגברת התפוקה. הגברת הייצור תקרב אותנו לעצמאות כלכלית ותוכל לשחרר אותנו מהזדקקות לעזרה לגבי קיומנו אנו".
המשימה השנייה
: "ההכרח לאכלס שטחים שוממים, התופסים עדיין את רוב חלקה של המדינה. במצב זה טמונה סכנה ביטחונית ומדינית לעתידנו. לכן אנו חייבים להשלים את אכלוסם של השטחים הריקים בגליל העליון, בדרום ובנגב. לשם כך נצטרך להזרים את מי הירדן לדרום ולנגב. בעשור השני ניישב בנגב לפחות חצי מיליון יהודים. אנו עומדים להעביר מתקני צה"ל מסוימים וביניהם מטווחי ירי למרחבי הנגב הרחוק. אך גם בעניין זה התנאי הוא אספקת מים סדירה. התוכניות לפיתוח מחצבי הנגב ולהנחת מסילת ברזל לאילת יחייבו תוספת גדולה של כוח".
המשימה השלישית: "ההקמה של הכור האטומי. יש לנו נוער מבריק שאיננו נופל בתחום הידע הטכנולוגי והמדעי משום נוער בעולם. יש בדעתנו להקים בעשור השני תחנות כוח אטומיות בנגב. מדינת ישראל תהיה מהמדינות הראשונות בעולם, אחרי אמריקה, רוסיה ובריטניה, אשר תקיים תחנת אנרגיה אטומית לצורכי שלום ולצורכי תעשייה".
המשימה הרביעית: "תוספת מיליון יהודים ליישוב הארץ, מזה כחצי מיליון על ידי הריבוי הטבעי. שליט ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, לא נקב אמנם בתאריכים, אך אין כל ספק שאם ייפתחו שערי רוסיה, ינהרו מאות אלפי יהודים לארץ, ואנו חייבים להתכונן כבר עכשיו לכך. העלייה משם, אם תבוא, תהיה גדולה מאוד, ועלינו להיות מוכנים לכל שעה, לחזק את משקנו כדי להכשיר התנאים. יבואו לארץ לא רק ממזרח אירופה: עוד כ-600 אלף יהודים יושבים בארצות האסלאם, והם אינם רוצים ואינם יכולים להישאר שם".
המשימה החמישית: "הבטחת חינוך בינוני חקלאי ומקצועי לנוער בגיל 16-14. זו תהיה מעמסה גדולה על קופת המדינה, אך אם נגדיל הייצוא, נוכל לעמוד בזה".
המשימה השישית: "הצורך להנהיג בישראל משטר הבחירות האזוריות. הוא המשטר הדמוקרטי והמעולה ביותר בעולם. זהו משטר שבו קיימת זיקה אישית בין הבוחר לנבחר".
המשימה השביעית: "הגברת ביטחוננו, כי בעיית הביטחון שלנו אין לה אח ודוגמה. איננו יכולים עתה לשבת על דפי התהילה של צה"ל ממלחמת הקוממיות ומבצע קדש. הכוחות והאמצעים שהספיקו לנו בעבר, לא יספיקו בעוד שנתיים-שלוש. העולם הוא דינמי, וכלי הנשק משתכללים בלי הרף".
המשימה השמינית
: "עלינו לעשות מאמצים להביא לקיצה איבת השכנים הערבים. אם נדע לבצר עצמאותנו, לחזק משטרנו, להגדיל מספרנו ולהדביר שממותינו, יכירו שכנינו כי מדינת ישראל היא עובדה קיימת לעד. ברגע שעמי ערב יתבעו משליטיהם לדאוג גם לצורכיהם ולעשות להדברת המחלות, לסילוק הבערות, הרעב, לשיפור מצבו העלוב של הפועל הערבי – הם יבינו את הברכה הצפונה בשלום עם ישראל ובתועלת הרבה בעזרה שישראל מסוגלת ונכונה להושיט להם".
המשימה התשיעית: "ההכרח לרכוש ידידים נוספים בכל מקום בעולם. ארצות הברית מסרבת, על אף תמיכתה הרבה, למכור לנו נשק מלבד פריטים לא חשובים, וגם בריטניה הייתה סגורה לפנינו עד הזמן האחרון. ברית המועצות נעולה לפנינו בשטח זה בשבעה מנעולים, וכן מדינות הגוש המזרחי האחרות. המדינה העיקרית שאצלה רכשנו את רוב הנשק, מתוך ידידות אמת, היא צרפת".
לבסוף האיץ בן גוריון במאזיניו להכריע "אם רצוי למעמד הפועלים, לעם ולמדינה פיצול נוסף של מעמד הפועלים או יתר ליכוד ואחדות". בן גוריון התכוון לפילוג שחל שמונה שנים קודם לכן בין מפא"י למפ"ם הפרו-קומוניסטית. ודאי שלא עלה אז בדעתו שאת השם "ליכוד" תאמץ לימים המפלגה שנקראה בשעתו "חרות", זאת שנמצאת בשלטון, עם הפוגות קצרות, כבר 40 שנה.
בשנת ה-70 למדינה מעניין לבחון את היעדים שהציג בן גוריון לפני 58 שנים ולברר אילו מהם הושגו מאז.
בעניין הפער בין הייבוא לייצוא, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המדינה עדיין לא הגיעה לעצמאות כלכלית. גם אכלוס הנגב והגליל טרם התבצע: כיום, יותר מבעבר, האוכלוסייה מרוכזת באזור המרכז, ואין עדיין רכבת לאילת. גם אין עדיין בישראל כור אטומי לייצור חשמל. מאז סוף שנות ה-80 צומצמו בבתי הספר המגמות המקצועיות והטכנולוגיות, והחינוך החקלאי לא הורחב. שיטת הבחירות האזוריות היא רעיון שנשכח. אחוז ניכר מתקציב המדינה מוקדש לביטחון. סיום האיבה עם שכנינו אינו נראה באופק. אמנם, הסכמי השלום עם מצרים וירדן מתקיימים בדוחק, אבל הסיכוי להסדר עם הפלסטינים נראה רחוק מתמיד. ארצות הברית נחשבת לידידתנו הנאמנה, אם כי לא ברור אם תלותנו ברצונו הטוב של נשיא כלשהו תורמת לתחושת הביטחון הלאומית. התוכנית להעלאת יהודי ברית המועצות התממשה במלואה בשל קריסת הגוש הקומוניסטי.
ומהם יעדיה הגלויים של הממשלה הנוכחית, ממשלת הליכוד? האם, למשל, היא שואפת להגיע להסדר המכונה "שתי מדינות לשני עמים", כפי שהכריז נתניהו בנאום בר אילן, ושוב לפני כשנה, או שמטרתה האמיתית היא לספח את הגדה המערבית (ולהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית, כנראה בלי זכויות שוות לתושבים שיסופחו), כפי שמרמזות הצעות החוק של שרת המשפטים להחלת החוק הישראלי על שטחי הגדה? מה החזון המוצהר המדריך את הממשלה? האם יש בכלל חזון שכזה? קשה לדעת.
______________________________________________________
אבל עם כל הכבוד למדינה ולמפעל הציוני, בן גוריון היה רומנטיקן. הקליקו על התמונה:
