הטייסת האמריקאית אמיליה ארהארט נכנסה להיסטוריה כאישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת סולו. זה קרה ב-1932, והיא הייתה אז בת 34, בנקודת זמן שבה רצתה "לעוף על החיים שלה", ובשום אופן לא הסכימה שמשהו יקרקע אותה - גם לא, כפי שמוכיח מכתב שכתבה באותה תקופה, מוסד הנישואים.
ארהארט, שנולדה ב-1897 באצ'יסון, קנזס, הייתה בת של עורך דין מצליח ונכדה של שופט פדרלי. מגיל צעיר גילתה רוח הרפתקנית ואימצה תחביבים שנחשבו גבריים כמו ריצה, טיפוס, החלקה על מזחלת וציד חולדות, מה שהדביק לה את הכינוי "טום בוי". היא גם הייתה שאפתנית, ובנעוריה אספה כתבות על נשים שהגיעו להישגים משמעותיים בתחומים שהיו שמורים לגברים עד לאותה עת. כשהייתה בת 23, ביקרה עם אביה בתצוגה של טיסות ראווה שנערכה בלונג ביץ', קליפורניה, ולמחרת התנסתה בטיסה בת עשר דקות. לימים העידה שהטיסה הזו שינתה את חייה, שכן בסופה ידעה שעליה ללמוד לטוס. כדי לממן את שיעורי הטיסה, עבדה כצלמת, כנהגת משאית וכקצרנית. כשהיה בידה הסכום הנדרש, נסעה לנמל התעופה קינר הסמוך ללונג ביץ', ניגשה לאישה שניהלה את בית הספר לטיסה, ואמרה לה: "אני רוצה לטוס. את מוכנה ללמד אותי?"
שיעור הטיסה הראשון שלה התקיים ב-3 בינואר 1921. במהלך השיעורים הפגינה מחויבות מלאה ללימודים ואף קיצרה את שיערה כפי שעשו טייסות אחרות באותה תקופה. ב-22 באוקטובר 1922 טסה לגובה של 14 אלף רגל ובכך קבעה שיא עולמי חדש לנשים. במאי 1923 קיבלה רישיון טיסה מטעם הארגון הבינלאומי לאווירונאוטיקה.
צפו בסרט תיעודי קצר עליה:
ב-1927 הוזמנה להצטרף כנוסעת לטיסה מיוחדת שתוכננה לחצות את האוקיינוס האטלנטי כחלק מפרויקט שמימנה אשת עסקים אמריקאית. ארהארט התראיינה אצל צוות הטיסה ומתאמי הפרויקט, בהם היחצן ג'ורג' פטנאם, התקבלה וגם התבקשה לכתוב את יומן המסע. ב-17 ביוני 1928 יצא המטוס מהאי הקנדי ניופאונדלנד, וכעבור 20 שעות ו-40 דקות נחת בוויילס שבבריטניה. ארהארט הטיסה את המטוס בחלק מהטיסה וזכתה לאהדה ציבורית גדולה. אחרי אותה טיסה לקח אותה פטנאם תחת חסותו: הוא קידם ליין מוצרים על שמה, הוציא לאור ספרים שכתבה, ארגן לה הרצאות וגם התאהב בה. שש פעמים הציע לה נישואים עד שהיא נענתה לו, וגם הסכמה זו נעשתה בלב כבד.
בבוקר החתונה היא כתבה לו מכתב שבו ביקשה לנהל נישואים פתוחים, ללא מחויבות. זה היה מכתב מאוד לא רומנטי, שונה לגמרי ממכתבים שכותבות כלות ביום חגן, שונה מאוד מזה שכתבתי אני לקראת החתונה שחגגתי לפני מספר שבועות:
7 בפברואר 1931
ג.פ.פ היקר!
יש מספר דברים שצריכים להיכתב לפני שאנחנו נישאים, דברים שאת רובם כבר העלינו בעבר.
אתה חייב לדעת שאני מסתייגת מהחתונה ומרגישה שבכך נהרסים סיכויי להצליח בעבודה שחשובה לי יותר מכל. אני מרגישה שזה אחד המהלכים הטיפשיים ביותר שיכולתי לעשות כרגע. אני יודעת שאני יכולה להפיק מזה תועלת בעתיד, אבל אין לי לב להסתכל קדימה.
בנוגע לחיינו המשותפים, אני רוצה שתבין כי אתה לא מחויב לעיקרון הנאמנות של ימי הביניים, וכך גם אני לא אראה את עצמי קשורה אליך באופן דומה. אם להיות כנים, אני חושבת שמוטב יהיה אם נתעלם ככל האפשר מהקשיים שעשויים להתעורר אם אתה או אני נתעניין במישהו אחר.
אנא, לא נפריע זה לזו בעבודה, ולא נאפשר לעולם להציץ אל ההנאות הפרטיות או אל חילוקי הדעות שלנו. בהקשר זה אולי אצטרך לשמור על מקום משלי שאליו אוכל ללכת מדי פעם כדי להיות אני, וזאת מכיוון שאינני יכולה להבטיח שאוכל לסבול לאורך זמן את תחושת המאסר, גם אם מדובר בכלוב אטרקטיבי.
אני חייבת לדרוש שתבטיח לי הבטחה אכזרית, והיא – שבעוד שנה תיתן לי ללכת אם נגלה שאנחנו לא מוצאים אושר יחד. אני אנסה לעשות כמיטב יכולתי בכל דרך כדי להעניק לך את החלק הזה שבי שאתה מכיר, ושאתה כנראה רוצה אותו.
א.א
החתונה התקיימה באותו ערב, אבל האירוע לא שינה באופן דרמטי את אורח חייה של ארהארט: היא סירבה לצאת לירח דבש, נמנעה מלהביא ילדים, התעקשה לא לשנות את שם משפחתה. כשבעיתון "ניו יורק טיימס" כינו אותה באחת הכתבות "גברת פטנאם", נזפה בכתב. אבל למרות הכל, נראה היה שמדובר בהסדר נישואים מוצלח, והשניים לא ביקשו לפרק את הקשר. פנטאם פירגן לאשתו את החופש להמשיך לפרושֹ כנפיים, והיא מצידה המשיכה לשאוף גבוה. ב-20 במאי 1932 הייתה לאישה הראשונה שטסה סולו ללא עצירות מעל האוקיינוס האטלנטי. הישג זה, יחד עם מדליות למצוינות, אותות הכרה בינלאומיים וגישה ליברלית של אישה חזקה העומדת בזכות עצמה, העניקו לה מקום של כבוד לצד אותן נשים מצליחות ומשפיעות שהיא העריצה בילדותה. "לחלק מאיתנו יש מסלולי המראה שכבר נבנו עבורנו", אמרה פעם לנשים. "אם יש לך אחד כזה - תמריאי! אבל אם אין לך, תביני שזו אחריות שלך לקחת את חפירה ולבנות לעצמך אחד כזה עבור עצמך ועבור אלה שהולכות בעקבותייך".
ב-2 ביולי 1937 נעלמה ארהארט מעל האוקיינוס השקט בעת ניסיון להקיף בטיסה את כדור הארץ. הסיבה להיעלמותה נותרה בגדר תעלומה עד היום, וגופתה מעולם לא נמצאה. מאז עברו 81 שנה, אבל ארהארט ממשיכה לתת דוגמה לנשים רבות, ביניהן אני, ולשמש סמל לאישה נחושה, שאפתנית ואמיצה שסללה לעצמה מסלול המראה.
______________________________________________________
גם נעמי שמר כתבה פעם מכתב מאוד לא שגרתי. הקליקו על התמונה:
