בעוד מיכל כותבת לי על חוסר הביטחון שלה, דניאלה בת ה-12 מספרת לי שהיא אוהבת את עצמה. היא די מקובלת, אבל הבעיה היא שאף אחד בכיתה, בעיקר הבנים, לא חושבים שהיא יפה וזה משפיע על התחושות שלה לגבי עצמה. היא מספרת על אירוע ששבר את לבה: "בשבוע שעבר הייתה בת מצווה של חברה טובה שלי והיא הזמינה את כל השכבה. הילדים התחלקו לזוגות ורקדו סלואו. אף אחד לא הציע לי. אני הייתי היחידה שלא רקדה. מה לא בסדר איתי?"
"לא מבין למה אני עדיין שמן"
דימוי עצמי או ביטחון עצמי מתאר את האופן שבו אדם מתייחס אל עצמו. זהו תהליך הדרגתי שנבנה מהרגע שבו אנחנו נולדים ונמשך לאורך כל חיינו. הדימוי העצמי הוא שילוב של תכונות גופניות מולדות ותחושות ורגשות כלפי הגוף שלנו ומול הסביבה. כל אחד ואחת מאיתנו מתמודדים עם נושא דימוי הגוף, לא משנה הגיל והמגדר. כשמדובר בילדים ונוער, הנושא רגיש יותר. גיל ההתבגרות מעצים את התחושות והחששות. מה יחשבו עלי, האם אני אהוב, האם אני יפה, האם ההורים מרוצים ממני? וחשוב מכל, האם אנחנו אוהבים את הדמות הנשקפת אלינו במראה?
"אני בכיתה י'", כתב לי דניאל. "והמשקל שלי מאוד גבוה. אפילו יותר מאחי הגדול. אני רוקד והולך לחדר כושר, מנסה לשמור על תזונה נכונה ואני פשוט לא מבין למה אני עדיין שמן". גם מיכל רצתה לטפל בעצמה. היא כתבה לי שהיא הלכה לפסיכולוגית וניסתה כל מיני דיאטות שלא עזרו. "חלק מהדיאטות לא מתאימות לגיל שלי", היא כותבת. מה עוד אני יכולה לעשות כדי שיהיה לי טוב?"
דניאל, מיכל ועוד הרבה נערים ונערות בגילם מוטרדים מהמשקל שלהם, מה שמביא אותם לא פעם לעשות דיאטות לא מבוקרות. שניהם מתביישים בעצמם. היא מתביישת להיכנס לבריכה, הוא רוקד ועושה פעילות ספורטיבית ולא מצליח להיות גאה בהתמדה שלו, ביכולת שלו לנהל אורח חיים בריא. ואיך יוכלו לצאת החוצה, עם גוו זקוף, כשצלמי פפרצ'י בדמות הסביבה המקיפה אותם, לא מפסיקים להאיר, להעיר ולהשוות?
"גדלנו על ברביות ונסיכות דקיקות"
אנחנו חיים בחברה ששמה דגש על מראה ורזון. הסלבס אותן הם מעריצים מתחרות ביניהן מי תיכנס יותר מהר לסקיני ג'ינס לאחר הלידה. השחקנים והשחקניות שהם רואים בתוכניות הטלוויזיה יפים, רזים עם עור פנים חלק ועיניים נוצצות ממסקרה. כשהם מצטלמים לעוד כתבת שער הם מרוטשים עד כי נדמה שהם הפכו פלקט.
נופר בת ה-15 מסכמת את הנושא בצורה חכמה ומדויקת: "הבעיה של כולנו מתחילה ב'וולט דיסני'. בסרטים שלו האישה הטובה היא תמיד רזה ויפה. אנחנו גדלנו על הסרטים האלה וככה חונכנו. לאחר מכן נוצרו הברביות. צורה מושלמת. מול ה'נורמל' אני ממש ממש שמנה. כל יום אני מושפלת בגלל המשקל שלי".
"האם יש דרך לשנות את החברה?" נופר שואלת אותי ואני חושבת שהשינוי התחיל, אבל לא מספיק, כי יש דוגמניות במידות גדולות ושחקנים ושחקניות עם משקל עודף ועדיין בכל ראיון או שיח איתם הם נדרשים לדבר על המראה שלהם, להסביר שטוב להם. יותר ויותר נערות מבלות תחת מכונות שיזוף, מוסרות את פניהן לקוסמטיקאיות ושאר משפצי פנים שיטפלו בעורן הצעיר, מזכירות להן שגיל עשרים בפתח ויש מזרק שיוכל ליישר את מה שלא מקומט.
נופר, מיכל ודניאל ושאר בני הנוער צריכים עזרה ולא רק מקצועית. הם צריכים אתכם, ההורים. אתם הראשונים להאמין בהם, אתם המקום שבו הם לא נשפטים. המקום בו הם נאהבים כי הם הם. הדגישו בפניהם את התכונות הטובות שלהם. אם הם צריכים עזרה חיצונית לכו איתם, בדקו שהם בידיים טובות, שהם לא מזיקים לעצמם בדיאטות מסוכנות, שהם מתאמנים בקצב שמתאים לגילם. לחשו להם שהם לא תמיד ישבו בצד. הלוא יהיו עוד הרבה ריקודים.
כל השמות בכתבה בדויים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
נועה רום, רווקה + ילד בן שש, סופרת לנוער (עד הבת מצווה זה יעבור, כמה שאת נהדרת, נוגה, תראו אותם, סדרת החיים החדשים שלי), מגישה את התוכנית 'נועה מדברת עם נוער' ברדיו קול נתניה, מורה בהכשרתה לגיל הרך ומרצה על ספריה בבתי ספר וספריות.
