ניסאן אסעד חאיק אוהבת מתמטיקה. תמיד אהבה. גם כשלמדה פיזיקה ואלקטרוניקה בבית הספר האורתודוכסי הערבי בחיפה (המדורג, אגב, בעשירון העליון של בתי הספר התיכוניים בישראל), וגם כשנרשמה ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בטכניון. אז איך הגיעה בסופה של דרך לעצב כיסא גלגלים לאחיה הבכור, שסובל משיתוק מוחין?
היא בת 31, חיפאית, נשואה לאמיר חאיק, איש הי-טק, אחות לאמיר, 33, ותאמר, 26. אביה מהנדס, וכמוהו הלכה ללמוד בטכניון, אך כשסיימה בחרה דווקא במסלול יצירתי יותר, בהשראת אמה. שלוש שנים עבדה בתעשיית הקולנוע, לימדה מתמטיקה בבית ספר יסודי וניסתה להגיע לילדים עם הפרעות קשב וריכוז בעזרת אמנות. "תמיד פיתחו בי גם את הצד האמנותי" היא מספרת. "בגיל 40 אמי עשתה הסבה למספרת סיפורים ואמנית", וזה חלק גדול מהילדות שלי. אמא תמיד רצתה שאלמד בבצלאל, וכשהלכתי לטכניון התאכזבה".
אז איך בכל זאת הגעת לבצלאל ולעיצוב תעשייתי?
"בפוקס. לא ידעתי מה זה עיצוב תעשייתי. הכרתי תחומי עיצוב אחרים – עיצוב אופנה, עיצוב פנים – אבל לא הרגשתי שהם בשבילי. חשבתי על ארכיטקטורה, אבל אבא שלי אמר 'עזבי אותך, אין קשר בין הלימודים לעבודה בתחום'. אז שמעתי על עיצוב תעשייתי, ושלושה ימים לפני סגירת ההרשמה נרשמתי. אמרתי – אנסה. מה יש לי להפסיד? הייתי בשוק כשהתקבלתי".
ההתחלה לא הייתה קלה. "אני שונאת את ירושלים, אוהבת ים ואת חיפה", היא מחייכת. "היה לי קשה להיות בעיר שהיא רק הר. ואני לא בנאדם מאוד חברותי, וכבר לא הייתי צעירונת, הייתי בת 27, והכרתי את מי שהוא בעלי, כך שהחיים בחיפה היו יציבים ומוכרים, והמעבר היה חד. מעולם לא גרתי לפני כן מחוץ לבית".
והמפגש עם בצלאל?
"חשבתי שהטכניון קשה – אבל בצלאל פי מיליון יותר קשה. בשנה הראשונה חצי מהזמן לא הבנתי מה רוצים ממני. רק בשנה ב' התחלתי להבין מה זה עיצוב תעשייתי. רק כשהתחלתי להבין מה זה אפיון וצרכים ואיך לעצב לאנשים – זה הדליק אותי. שם כבר לא היה לי קושי. היום אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה משהו אחר".
מאיפה הגיעה ההחלטה לעצב כיסא גלגלים?
"לאחי הגדול, אמיר, יש שיתוק מוחין. זה אומר נכות פיזית – הוא משותק בארבע גפיים – וגם קושי קוגנטיבי. כל השנים הוא גר בבית, וההורים הם מטפליו העיקריים, אז זה עולם שאני חלק ממנו, ומההתחלה ידעתי שקהל היעד שלי בפרויקט הגמר יהיה מבוגרים עם שיתוק מוחין".
עלו כמה רעיונות, ביניהם רובוט בן-לוויה. ניסאן רצתה למצוא דרך להחזיר למטופלים ולו במעט את תחושת הכבוד העצמי שניטלת מהם מעצם תלותם באחרים בפעולות היומיום, כולל האינטימיות ביותר, ובמקביל לתמוך גם במטפליהם. "אבל ספי (ספי חפץ, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ומנחה פרויקט הגמר שלה) רמז לי בעדינות שאת הרעיונות האלה אני יכולה לסיים בחודש. הוא רמז שאם אני רוצה לקחת על עצמי אתגר, כיסא גלגלים הוא הדבר".
כשהבינה שלפתור את כל הבעיות המאפיינות כסאות גלגלים זו משימה בלתי אפשרית, בחרה להתמקד בשלוש נקודות מרכזיות: טיפול במבנה הכיסא ובאפשרות שלו למודולריות וגמישות, ציודו במערכת חכמה, והורדת עלויות הייצור.
מראה עדכני, וגם אפליקציה
נכון להיום, כיסאות הגלגלים המיוצרים עבור מבוגרים עם שיתוק מוחין מורכבים בהזמנה, היא מסבירה. תהליך התאמת הכיסא ארוך ומייגע, ובמהלכו מגיע המשתמש לסדנה, אנשי המקצוע מבצעים מדידות רבות, בודקים אם ספוג המושב ומשענת הגב ממוקמים כמו שצריך, ומתאימים תמיכות שונות, זוויות ישיבה, עיגון לרגליים. "אני זוכרת את הנסיעה לגרמניה עם אמיר. שלושה שבועות ארוכים של אינספור מדידות", היא מספרת. "את התהליך הזה רציתי לפשט, ולהפוך אותו לנעים יותר. שחווית המשתמש תהיה טובה יותר, וזה לא יהיה כמו ללכת לרופא".
את ההשראה לעיצוב שאבה מתחום הכיסאות המשרדיים. "בדומה לכיסאות הגלגלים, גם הם בנויים לישיבה ממושכת, אך תחום זה מפותח יותר, משום שהביקוש לכיסאות משרדיים גדול יותר".
לכיסא הגלגלים שעיצבה קראה "פרנקלין", על שם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, שלקה בשיתוק בעקבות מחלת הפוליו. במחקרה גילתה ניסאן שההפרש בין המידה הקטנה ביותר לגדולה ביותר בטבלת המידות של כיסאות הגלגלים הוא עשרה סנטימטרים. מכאן הסיקה שדי אם תתכנן את חלקי הכיסא – המושב, משענת הגב, משענות הידיים והרגליות – בארבע מידות, ותאפשר את החופש למקם אותם על גבי שלדה אחידה לפי הצורך – יהיה בידה כיסא גלגלים שמותאם בדייקנות לבעליו ומיוצר כולו בפס ייצור תעשייתי.
חלקי הכיסא ניתנים לייצור ממסיבי ניילון וזכוכית בהזרקה לתבנית, תרכובת המספקת חוזק מבני בעודה קלת משקל באופן משמעותי ממשקלו של שלד הברזל המוכר. תהליך כזה מייתר את הצורך בסדנה ובבעלי מקצוע ספציפיים, מוזיל את עלויות הייצור ומאפשר להחליף בקלות חלקים שהתיישנו, מבלי להחליף את הכיסא כולו.
כדי להקל על המטפלים עיצבה ניסאן את ידיות הדחיפה במיקום נוח יותר לאחיזה. אותו הדבר עשתה לרגלית הדחיפה. המושב יודע להתכוונן קדימה בזווית, כדי לעזור למטפל להקים את המשתמש, והכיסא עצמו היברידי – מצויד במנוע עזר, אך יכול להידחף גם בלעדיו – מה שמקל מאוד על הניוד. בנוסף לכל אלה פרנקלין קל ונוח לניקוי: מכיוון שאין בו אף חלק שמחליד, ניתן לטבול את כולו במים.
אחרי שסיימה לטפל במאפיינים הפיזיים עברה ניסאן לעיצוב שלו כמכשיר חכם. פרנקלין מצויד במיקרו בקר, חיישנים ויכולת לתקשורת אלחוטית – כלומר, הוא יודע לקלוט שדרים ולהתכוונן בהתאם. הכיסא מצויד גם במעמד לטאבלט ובאפליקציה שדרכה מתקיים הקשר בין המשתמש, המטפל והכיסא.
בעזרת האפליקציה פרנקלין יכול לבצע שלוש משימות מרכזיות:
- לנסוע בקו ישר גם אם עוצמת הלחיצה על כל אחד מהכפתורים המפעילים את המנועים שבגלגלים אינה אחידה. המשמעות היא שגם אם יד אחת חלשה יותר, הכיסא לא יטה לכיוון היד החזקה אלא יאזן בין המנועים, כך שהנסיעה תהיה בקו ישר. יישום זה מאפשר למשתמש להתנייד באופן עצמאי.
- לכוונן את המושב, משענת הגב, משענות הידיים והרגליות בהתאם לצרכי המשתמש או המטפל.
- ללמוד התרחשויות קבועות בחיי היומיום ולהגיב בהתאם. "שגרה היא אחד הדברים החשובים ביותר לקהל היעד שלי", אומרת ניסאן. "הכיסא לומד את המשתמש ואחר כך מגיב. למשל, אם ארוחת הצהריים מוגשת בשעה 12:00, הוא ידע לשאול את המשתמש לקראת השעה הזו אם הוא רוצה לאכול. אם התשובה חיובית, הוא ידע לכוונן את משענת הגב מעט קדימה (למניעת חנק) ולקפל את משענות הידיים כך שהכיסא יוכל להיצמד לשולחן ללא הפרעה".
"החוויה היומיומית של המשתמש והמטפל היא שעמדה לנגד עיני", היא מסכמת, "ממשקלו של הכיסא, תהליך הייצור של חלקיו, קלות התחזוקה והטעינה, הביצועים שלו והשפעתם על המשתמש והמטפל – כל אלה, שלכאורה נראים דברים קטנים, הם משמעותיים וחשובים, כפי שלמדתי מהקשיים היומיומיים שאיתם מתמודדים ההורים שלי".
------------------------------------------------------------------
מיטב העבודות מארבע תערוכות גמר של עיצוב תעשייתי. לחצו על התמונה:
