בתחילת שנות ה-80 הייתה להקת תיסלם אחת התופעות המרגשות במוזיקה הישראלית. יזהר אשדות, יאיר ניצני, צוף פילוסוף, יושי שדה וסמי אבזרדל נתנו רוקנרול לקהל המקומי שלא רצה עוד דיסקו, ומי שמשך את רוב תשומת הלב היה הסולן, דני בסן, שעורר אקסטזה בקרב הצופים עם קול נמוך ועמוק, איפור ולוק מוחצן. לאחר פירוק הלהקה, באמצע אותו עשור, יצא בסן בקריירת סולו, ולצד האלבומים והלהיטים ("דרכנו", "ככלות הקול והתמונה", "הילד שבי") הוציא עם אשתו חגית יצירה חשובה במיוחד – טרילוגיה, שלישיית בנים.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- איילת יוטבת מסייעת לאלמנים להתאושש מהאבל בעקבות ניסיונה האישי
עומר, ניצן וסתיו נולדו בנובמבר 1987, וכל אחד מהם התפתח בצורה שונה: עומר מסיים בקרוב לימודי רפואה, ניצן לומד לתואר שני בממשל וביחסים בינלאומיים, וסתיו עוסק בכושר ובבריאות הגוף. בנעוריו למד לנגן בתופים, אבל בשלב מסוים ויתר על שירים לטובת שרירים. כיום הוא רחוק מכל מה שקשור למוזיקה, מבלה את רוב זמנו בחדר הכושר הסמוך לביתו בתל אביב, אבל לפני כשנה, באמצע הופעה של תיסלם באמפי' שוני, הוא עלה לבמה, התיישב ליד מערכת התופים וליווה את הלהקה באחד מלהיטיה הגדולים ביותר – "לראות אותה היום". אביו לא ידע מזה: זו הייתה הפתעה בשבילו שתואמה עם חברי הלהקה האחרים, מאחורי גבו. "זה היה מדהים", אומר סתיו בסן. "אבא היה בשוק".
צפו:
להיות הכי מהיר, הכי חזק
השלישייה לבית בסן נולדה וגדלה ברמת השרון. ההורים ניסו לשמור על שלושת בניהם הרחק מאור הזרקורים, אבל סתיו ביקש לטעום מהתהילה: לפני כעשור, אחרי קריירת דוגמנות קצרה שאותה הוא מנסה לשכוח ("זה היה טפל וצהוב, המון חומר ומעט רוח"), הוא התפרסם כטריאתלט מצליח והחל להשתתף בטריאתלונים, בהם תחרויות איש הברזל בארץ ובחו"ל.
החיידק הספורטיבי, הוא מספר, דבק בו כבר בילדות. "האימפקט של החיים בתוך שלישייה הוא מאוד חזק", אומר בסן. "היינו צריכים לדעת לחלוק דברים אחד עם השני והבנו שאנחנו לא לבד בעולם. זה נתן לנו המון כלים לחיים: בין השאר, למדנו להיות סבלניים ומאופקים יותר. הצד הפחות חיובי הוא הפן התחרותי: מגיל צעיר אתה מתחרה על תשומת הלב של ההורים, על זמן איכות איתם. אני לקחתי את זה למקום טוב: זה גרם לי לרצות להתבלט, אז חיפשתי את הייחודיות שבי ומצאתי את הספורט. הבנתי בגיל צעיר שזה הייעוד שלי. רציתי להיות הכי מהיר והכי חזק".
לדבריו, כבר בגיל צעיר החליטו ההורים להרחיק בין שלושת האחים ובכך לבדל אותם זה מזה. האם, חגית, מתווכת נדל"ן, הקפידה שהם לא ילבשו בגדים זהים ואף פיזרה אותם בין שלושה גנים שונים. "היא רצתה שלכל אחד מאיתנו יהיה חוג חברתי משלו. גם בבית הספר לא היינו באותה כיתה". ובכל זאת, דבר אחד לפחות היה משותף לשלושתם: ההתמודדות עם האב המפורסם. "ידענו שהוא מפורסם, אבל אני לא בדיוק הבנתי מה זה אומר. היו עוצרים אותנו ברחוב, היה לנו ברור שהוא דמות מוכרת, אבל אותי ואת האחים שלי לא לקחו לפרונט. בכלל, אנחנו דואגים לשמור על הפרטיות אחד של השני. העובדה שאני מתראיין כאן לא אומרת ששאר בני המשפחה מוכנים להיחשף".
את שנות העשרה העביר בתיכון אלון שברמת השרון. "כולם שם היו בקטע של אמנויות, אבל אני המשכתי עם הספורט וכל הזמן חיפשתי פעילויות שיאתגרו אותי. בגיל 17 הכרתי חבורה של טריאתלטים, והם הציעו לי לשחות ולרוץ איתם. ממש כמו בתהליך של חזרה בתשובה, לאט-לאט נכנסתי לעולם שלהם - רכבתי, שחיתי, רצתי. פתאום מצאתי את עצמי על קו זינוק של איזושהי תחרות, ויצאתי ממנה בהיי מטורף. פשוט נשאבתי לזה".
המפגש עם התחום גם הוביל אותו לריפוי פיזי ונפשי אחרי שקודם לכן סבל מהפרעות אכילה. "היה לי דימוי גוף מאוד בעייתי. בדרך כלל גברים לא מדברים על זה; מתביישים בזה, כי הפרעות אכילה מיוחסות בעיקר לנשים. אני בתיכון שקלתי 59 ק"ג כשהגובה שלי היה 1.76 מ'. כשהחלפתי קידומת ל-60 ק"ג, ממש נכנסתי לחרדות והבנתי שאני בבעיה. ניסיתי להילחם בזה באמצעות שיחות ועם המון תמיכה של ההורים, אבל מה שבאמת עזר לי היה האימונים והתחרויות. הבנתי שאני חייב לאכול, כי אחרת לא אגיע לכלום. לא עניין אותי יותר אם אהיה רזה או שמן, העיקר שאהיה הכי חזק. מ-1,000 קלוריות ביום קפצתי ל-5,000. זה הציל לי את הגוף ואת הנפש".
הרגשתי שאני כלום, שום דבר
אחרי שירות צבאי כמדריך בחדר כושר בקריה, שבמהלכו עבד שנה בדוגמנות, החליט בסן להקדיש את כל זמנו לתחרויות איש הברזל. בין השנים 2013-2006 המשיך לגור אצל ההורים, השיג ספונסרים גדולים והתאמן לקראת התחרויות, שמורכבות משלושה חלקים: כארבעה ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים ו-42 ק"מ ריצה. "אני השתתפתי בתחרות מלאה אחת ובחמישה חצאי תחרות, שכוללים מחצית מהמרחק אבל במהירות גבוהה מאוד", הוא מסביר.
מה אמרו ההורים על האובססיה הזו?
"מאז ומתמיד הם תמכו במה שאנחנו אוהבים לעשות, גם בדברים שהיו זרים להם. אימונים לאיש הברזל הם עיסוק מאוד סגפני: התאמנתי באינטנסיביות שבע שעות כל יום. אני משער שהם פחדו פחד מוות עליי ועל הבריאות שלי, וגם על זה שרכבתי על אופניים בכבישים המפחידים של הארץ, אבל לא אמרו כלום".
איך הגיבו האחים?
"הם היו מקניטים אותי. אומרים: 'לסתיו אין חיים', צוחקים עליי שאני מורעל ונרקיסיסט. האמת שזה נכון: כשאתה מתאמן כל כך הרבה, אתה מפוצץ אנדרופינים. הייתי מסתובב בהיי כל היום, מבסוט מעצמי. סוג של שיכור מכוח, אבל בלי סמים ואלכוהול, בלי ריגושים רגעיים, שזה מה שרוב הצעירים בגילאים האלה מחפשים. אני לא הייתי צריך גירויים חיצוניים. אורח החיים הזה גרם לי ליהנות מעצמי ומהיכולות שלי, להעריך את הדברים הקטנים. אני זוכר את עצמי רץ, רוכב או שוחה במשך שעות ופשוט בוכה מרוב אושר".
אבל אחרי שהגיע לליגה של המקצוענים, התחילה לכרסם בו תחושה שצריך לעצור הכל. "פתאום קלטתי שאני בן 25, גר עם ההורים, לא עובד. כל מה שעשיתי זה לישון, להתאמן ולאכול, אז שאלתי את עצמי: מה אני עושה עם החיים שלי? לאן אני אגיע ככה? החלטתי לעצור את האימונים ואת התחרויות. התמקצעתי ב-TRX, פתחתי קבוצות והתחלתי לתת אימונים אישיים. הפכתי לעצמאי והתחלתי להרוויח. במקביל, המשכתי עם Body weight, שזו שיטה שבה אתה עובד נגד משקל גוף ולא עם משקולות. בדרך הזו אתה מפעיל הרבה יותר שרירים".
אבל זה לא סיפק אותו. שנה אחרי שפרש מהאימונים לאיש הברזל, חווה משבר. "הרגשתי שאני כלום, שום דבר. בתקופת איש הברזל השם שלי הלך לפניי, היה לי שם של מקצוען, של טריאתלט, ופתאום הייתה לי תחושה שאני לא שווה כלום בלי השלט הזה. זה נמשך שלוש שנים. בעקבות קעקוע שעשיתי, הדברים התחילו להסתדר בתוכי".
הקעקוע, שמפאר את עמוד השדרה שלו, כולל את המילים "רוחות סתיו" בטיבטית (ראו באחת התמונות הגדולות שבראש הכתבה). "אלה היו שבע שעות של סבל, אבל היה שווה. הקעקוע מסמל עבורי את המרכז שלי. הבנתי שזה מספיק להיות אני, להיות סתיו; לא צריך להתכסות בשום כותרת מפוצצת. כשאתה שלם עם עצמך, כל מה שאתה עושה הוא ממקום נכון. השינוי הוא מבפנים, ואני מקרין אותו החוצה".
אימנתי את אבא
בת זוגו, אפרת, היא מדריכת יוגה, ובימים אלה בונים השניים סדרת סדנאות של תנועה המתבססת על משקל גוף בלבד, ומתכוונים להעביר אותן ברחבי הארץ. "החיבור בין העבודה שלי עם משקל לעבודה שלה כמדריכת יוגה מייצר הרמוניה בעולם של התנועה", אומר בסן.
בני הזוג מגדירים עצמם כ"פירותנים" - "שומרים על תזונה שמתבססת על המון פירות, עדשים ועלים ירוקים", מסביר בסן. "אבל אנחנו לא פנאטיים: אם בא לנו הערב סושי או המבורגר, לא נעצור את עצמנו".
אתה דואג גם לתזונה ולכושר של אביך?
"אני חושב שזו מחויבות שלי כבן לשמור על ההורים ולתחזק להם את הגוף, אז כן, אני מציק להם שיזיזו את עצמם. אימנתי את אבא במשך תקופה, ואני כותב תוכניות אימון גם לאחי ניצן. אבא התחיל לתרגל יוגה לאחרונה. זה חשוב. בעבודה שלי אני רואה מה קורה לגוף כשהוא לא בכושר: ברגע שאתה מפסיק לזוז, אתה מזדקן. גם אם אתה עדיין קופץ על הבמות בהופעות, זה כבר לא אותו דבר".
_______________________________________________________
גם לו יש אבא מפורסם (יותר מדני בסן). הקליקו על התמונה:
