לפני חמישה חודשים החליטו המאייר יהודה עדי דביר ואשתו, האמנית מאיה זלצר, לחפש דירה בתל־אביב. הם סיימו זמן קצר לפני כן את לימודי האמנות בבצלאל, הספיקו גם להתחתן, והתגוררו בבית הוריו של דביר ברעות. כאשר זלצר מצאה עבודה כמעצבת במשרד פרסום בעיר הגדולה, היה ברור שהשלב הבא הוא לעבור לשם.
דביר: "היה לנו חודש וחצי למצוא דירה. ראינו שזוגות כמונו מעלים צילום חמוד כזה של עצמם, ומבקשים שיספרו להם על דירות ללא תיווך. מאיה הציעה שנעלה איור, כדי להיות קצת שונים. זאת הייתה הפעם הראשונה שפרסמתי איור של שנינו יחד, ומרגע זה הקארמה התחילה לדהור. אחרי חצי שעה היו לנו 23 שיתופים, שזה נראה לנו המון. אחרי שבועיים העליתי עוד איור שלנו, והוא הביא אותנו לקבוצה סגורה ששלחה אותנו לכתובת של דירה טובה".
זלצר: "פרקנו את הארגזים ואמרנו 'וואללה, השגנו את הבית הזה בזכות איור'. הבנו שיכול להיות מעניין לנסות להפיץ עוד קצת איורים זוגיים, ויהודה פתח באתר שלו בלוג שבו הוא העלה את האיורים האלה. הבלוג הלך וצבר פופולריות, עד שכתבו עלינו במגזין בינלאומי לאמנות - ומשם הכל עבר להילוך מהיר יותר".
מהיר מאוד, אפשר לומר. 452 אלף איש עוקבים כרגע אחרי חשבון האינסטגרם של דביר, ולמעלה מ־30 אלף עוקבים אחריו בפייסבוק. הכתבה על האיורים הזוגיים שלהם במגזין המקוון והמצליח לאמנות, "בורד פנדה", הניבה 10.2 מיליון צפיות ו־380 אלף לייקים, ובעקבותיה פורסמה כתבה באתר הנחשב "הפינגטון פוסט" ובאתרים נוספים, ונפתחו עמודי מעריצים לזוג המאויר ברוסית, יפנית ועוד.
האיורים שלהם בבלוג מציגים רגעים זוגיים פרטיים, שמצוירים בסגנון גיבורי־העל של הקומיקס האמריקאי. הוא מצויר כגבוה, שרירי ואוהב, והיא כחטובה, חמודה, נועזת ומסחררת. "אנחנו לא מנסים להציג את עצמנו כמושלמים", זלצר אומרת, "אנחנו נורמלים, אנחנו רבים, אנחנו לא תמיד מתוקים. אבל אנחנו מכניסים הומור לאיורים, ויהודה מאייר אותנו הכי יפה שאפשר, כי ככה אנחנו באמת רואים אחד את השני. וזה עובד".
מאז דביר מקבל הזמנות לאיורים מכל העולם, וממיין הצעות מהוצאות לאור בעולם שרוצות להוציא את הבלוג כספר; ומחברות הפקה שרוצות ליצור תוכנית טלוויזיה בכיכובו של הזוג המצויר. בני הזוג הודפים בינתיים אתרים בינלאומיים שרוצים לארח בבלעדיות את הבלוג, ובספטמבר הקרוב יֵצאו להרצות בפסטיבל הקומיקס השנתי "קומיקון" בבולגריה, לאחר שהוזמנו על ידי המפיקים כאורחי כבוד. במילים אחרות: הנכס המקצועי החזק ביותר של דביר וזלצר כרגע הוא הזוגיות הסקסית והאמיצה שהם מטפחים כבר שמונה שנים.
נתקענו עם הפרודיה
דביר (28) גדל בבסיס הצבאי נבטים ובהמשך ברעות; זלצר (28), בקיבוץ בית־אלפא. הם נפגשו כאשר שירתו באותו בסיס, וניהלו במשך שנה וחצי קשר חברי. זלצר: "אני לא יכולה לפתח רומן עם מישהו לפני שאני מכירה אותו טוב, וזה גם נראה לי מתכון לאסון, להתאהב במי שמשרת איתי בבסיס סגור. אז הוא יצא עם בנות ואני יצאתי עם אחרים, ובכל הזמן הזה היינו מעדכנים אחד את השני ומסתמסים ועושים פרודיות על זוגות. אני קראתי לו שוש והוא קרא לי מוש. נתקענו עם הפרודיה, ועכשיו גם חושבים שאנחנו בנאלים וש'מוש' זה קיצור של מושלמת".
דביר: "היא הגיעה לבסיס כמו תופעת טבע. כל העיניים היו עליה. מהחייל הכי טירון עד למפקד הבסיס. הייתה התפעלות מטורפת".
זלצר: "הוא מגזים. תמשיך".
דביר: "הבנתי את האג'נדה שלה לגבי רומנים בבסיס סגור, אז לא התקרבתי ממש, אבל נשארתי בסביבה. כשראיתי שכבר מתחילים איתה יותר מדי, התחלתי לדאוג וניסיתי לשדר סימנים ברורים יותר שאני מעוניין. גם בחורה בתרדמת הייתה מבינה שאני בעניין. היא לא קלטה כלום. המשיכה להתייחס אליי כמו ידיד".
זלצר: "כן, אבל כשהשתחררת שמרת על קשר, ואני מצאתי את הדרך להסביר לך שאני צריכה להיות בתל־אביב מוקדם בבוקר, אז הגיוני שאני אבוא לישון אצלך ברעות".
דביר: "ומאז אנחנו זוג".
אתם מדברים בלשון רבים כמעט על כל תחום בחיים שלכם. גם העבודה על האיורים היא משותפת?
זלצר: "כן. היצירה היא משותפת. הרעיונות לכל איור עולים ביחד, ואז אנחנו מתחילים ללטש אותם".
דביר: "היא המבקרת הכי טובה שיכולתי לאחל לעצמי. יש לה ראייה מעולה של בניית פריים. הרעיון שאני אנסה להתקבל לבצלאל היה בכלל שלה. הייתי תלמיד גרוע. אחרי הצבא הייתי בטוח שאני הולך לעבוד בעבודת פח לכל החיים, אולי למכור בקיוסק בבריכה של רעות".
זלצר: "יהודה הוא מפעל. הוא קם בבוקר, עושה כושר ואז מתיישב על המחשב לצייר. אני שונה ממנו. יש לי הרבה תחומי עניין שזזתי ביניהם תמיד. כשאני מציירת, קשה לי אחר כך להיפרד מהציורים שלי".
דביר: "רגע, מוש, את מקטינה את עצמך. אנחנו יושבים פה עם בנאדם רב־יכולות. היא זמרת ששרה מדהים, היא מנגנת רסיטלים בפסנתר, יש לה חגורה שחורה בקרטה, יש לה ידיים מעולות והיא יכולה ליצור כל דבר".
מאיה מוכשרת, אבל יהודה הוא זה שבפרונט.
זלצר: "לאט־לאט. אנחנו קודם בונים אותו, וכשהוא יהיה אימפריה - והוא יהיה - נתחיל לכוונן אותי. יש פה ניהול של העסק של יהודה שצריך לעשות. אם אני לא אעזור לו עכשיו, הוא ייתקע. הוא מעביר לי כל הצעה והזמנה שהוא מקבל ואנחנו מקבלים החלטות עסקיות ועיצוביות יחד. לי פחות דחוף לבטא את עצמי עכשיו כיוצרת, וחשוב לי שהוא יממש את עצמו ויהיה מאושר. אחרת איך אני אוכל להיות מאושרת?".
כמו בני 50
מה שמרגש אותם באמת הן התגובות שהם מקבלים מאנשים ברחבי העולם. "אלמנה מטרינידד כתבה לי שמאז מות בעלה לפני ארבע שנים היא לא חשבה על זוגיות, והקומיקס שלנו גרם לה להתגעגע לרגעים המתוקים של הביחד ולפתוח את עצמה שוב לאהבה", מספר דביר. "גרושה מארצות־הברית כתבה לי שהקומיקס שלנו מזכיר לה שיחסים יכולים לתת טעם מתוק מאוד לחיים, ובזכותנו היא חוזרת לשוק הפנויים־פנויות הרבה יותר אופטימית. כתבו לנו אנשים מאיראן ועיראק שהם כנראה אמורים לשנוא אותנו, אבל הם ממש אוהבים אותנו, ושלימדנו אותם לאהוב ולהעריך את בני הזוג שלהם מחדש.
"אנחנו מרגישים שגרירים. אנשים כותבים לנו שהם מחכים להתפתחויות בחיים שלנו - לילד, לכלב, לזקנה. זה גורם לנו להבין שיש לנו משהו לתת, כנראה".
מה יש לכם לתת?
"אנחנו לא לוקחים אף רגע בזוגיות שלנו כמובן מאליו. אנשים מתפלאים שאנחנו מתייחסים ככה לביחד שלנו, ואומרים שזו הסתכלות שאופיינית לבני 50 שמביטים אחורה על החיים ומבינים במה חשוב להשקיע. אבל אנחנו מבינים כבר בגיל 28, שאם אתה רוצה לשמור את האהבה שלך יפה, אתה צריך להעריך אותה עכשיו. לא בדיעבד. אנשים מסתכלים על האיורים ומבינים שעל רגעים בזוגיות שהם אולי חווים כמעצבנים או מציקים, אפשר גם לצחוק ולא בהכרח להתעצבן. אנחנו כנראה מזכירים להם להסתכל בעין חיובית ואוהבת על השגרה הזוגית שלהם".
עכשיו אסור לכם להשמין או להפסיק להתאמן, כי הפכתם לדוגמנים נטולי פגמים, של זוגיות כמעט מושלמת. זה מחייב.
זלצר: "יהודה מגזים כשהוא מצייר אותנו, כמובן, כדי שתהיה דרמה. הוא תמיד יצייר את עצמו רחב וגדול יותר, כדי שיהיה ניגוד מעניין בין הדמות שלי לדמות שלו".
דביר: "וכמובן שאני תמיד אדחוף את השדיים שלה כלפי מעלה כשהיא מצוירת עם מגבת או גופייה. אם זה משרת את הסקסיות של הסצנה, אז אני אעשה את זה. חוץ מזה, אני מרים משקולות ומתאמן כל בוקר וגם מאיה. האמת היא שעכשיו אני גם מתאמן יותר מהרגיל, כדי להיות דומה לדמות המאוירת שלי כשאגיע לפסטיבל 'קומיקון'. אני לא יכול לאכזב אותם. הם מצפים לבחור גדול".
זלצר: "אני בהחלט רואה ביהודה גיבור־על. הוא מדהים בעיניי. אני לא חושבת שיש עוד מישהו כמוהו, והוא מביט בי ורואה מישהי שדומה לג'סיקה ראביט. אין לי בעיה עם זה. כל בחורה הייתה רוצה שהגבר שלה יראה אותה ככה".
דביר: "אבל מוש, את באמת נראית מעולה".
