נקודת המפנה בחייו התרחשה לפני ארבע שנים, כשנחשף לראשונה לסלקליין – הליכה על חבל. זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. "לא הרגשתי נוח", אומר באבא בוקסי. "ראיתי שזה קשה: זה היה גבוה וגם קצת הפחיד אותי, אז אפילו לא ניסיתי". ובכל זאת, האתגר קסם לו: הוא התחיל להתאמן עם חבר, וכעבור תקופה קצרה הצליח ללכת על חבל לאורך 25 מטר. זו הייתה ההתחלה. "באותה תקופה התייחסתי לזה כאל משחק", הוא נזכר. "אף אחד לא ניסה ללמד אותנו מה לעשות, ומהם החוקים. פשוט ניסינו. התאמנתי על המרחק הזה במשך שנה שלמה, עד שהבנתי שאפשר יותר".
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- המשורר המפורסם, הזמר האהוב והשיר העצוב על המוות
הרבה יותר. "כילד הייתי קופץ ומטפס על עצים", מספר באבא בוקסי, "אבל לחשוב שיום אחד אני אלך על חבל לאורך עשרות מטרים בגבהים? לא, זה אפילו לא היה קרוב ליכולת ההבנה שלי".
כמו מדיטציה
באבא בוקסי הוא כינויו של עומר בנימיני (26), יליד המושב בני ציון שבשרון וכיום תושב רעננה, העובד כמורה למקצועות הקרקס ומנחה סדנאות בנושא. הכינוי "בוקסי" דבק בו, לדבריו, בכיתה ו', בזכות האף הגדול יחסית שהיה לו בגיל צעיר. אחרי שהשתחרר מצה"ל נסע להודו, ושם קיבל את התוספת "באבא" בזכות הזקן והקוקו. מאז, השם שאיתו נולד נשאר רק בתעודת הזהות, והשם באבא בוקסי הולך לפניו בחיים הפרטיים והמקצועיים.
חייו המקצועיים מתמקדים לאחרונה בהייליין – הליכה על חבל בגבהים, שאותה גילה אחרי שנחשף לסלקליין, ושנחשבת לקשה הרבה יותר. "נסענו כמה חברים לדרום הארץ כדי להתנסות בזה", הוא מספר. "בפעם הראשונה לא הצלחתי להתייצב על החבל. פשוט קפאתי. זה גבוה, ואין רצפה מתחתיי". אבל למעשה, לא הייתה לו סיבה לדאגה, שכן כל מי שעולה על החבל, קשור היטב ונתמך ברתמה. "הסבירו לי שאני חייב לסמוך על הציוד", הוא מספר, "ומאז, אני באוויר".
במהלך הזמן והאימונים החל להאריך את מרחק ההליכה. ההליכה בגבהים מצריכה הרבה ריכוז, שקט ואינטימיות, ובנימיני נדרש להסתגל לכל אלה. "כשעומדים והולכים על רצועה באמצע האוויר, אתה בעצם מתנגד לכל האינסטינקטים של הגוף שלך, לכל מה שהוא אומר לך לעשות. אתה חוצה את הגבולות, אבל נשאר במקום רגוע".
איך נשארים מרוכזים בגובה?
"זה ריכוז כמו במדיטציה. אתה מתרכז במשהו מאוד ספציפי, חוזר על אותה פעולה שוב ושוב, נושם ולא נותן למחשבות להפריע לך. אם תריץ לעצמך תסריטים שאתה נופל – תפספס צעד. כל דבר יכול להפריע ולהוציא אותך מריכוז. זו התמודדות".
אתה לא מפחד?
"פחד זה לא דבר רציונלי: זה סתם משהו שיש לנו בראש ומפריע לנו. החוכמה היא להכיר את עצמך, לדעת שאתה יודע ללכת על חבל, לנשום ולעשות את זה. כולנו עושים דברים מסוכנים יותר, כמו לנהוג בכביש. אפילו נפילה על מים יכולה להכאיב. בהייליין אין לך רצפה ליפול עליה".
מה אתה הכי אוהב בהייליין?
"שאנחנו מותחים שני חבלים מקבילים, ושניים מאיתנו הולכים עליהם ומדברים תוך כדי הליכה. זה יכול להגיע אפילו לשיחות נפש. אנחנו עומדים על הצד, מסתכלים אחד על השני וצוחקים. אתה לא רק נרגע, אלא גם מוצא מקום לעשות שטויות. לפעמים זה אפילו עוזר לבצע פעולה נוספת על החבל: נניח, אם קשה לך לעמוד במקום, תוסיף ג'אגלינג. תשומת הלב עוברת לכדורים, והעמידה הופכת להיות מובנת מאליה. בסך הכל, לא הפיזיות מקשה עליך, אלא המנטליות".
מופיעים ברמזורים
בישראל יש כ-30 איש שעוסקים בהייליין, ועיקר פעילותם מתבצעת באירועים מיוחדים שנערכים באירופה. "באירופה עושים פסטיבלים של הייליין במרכזי ערים", מספר בוקסי. "בעיר לובלין שבפולין, לדוגמה, חיברו חבלים בעיר העתיקה. בניין העירייה, כנסיות, מגדלים – את כולם חיברו. כל הבניינים השתתפו בחוויה. הלוואי שזה יקרה גם בתל אביב יום אחד. היא הרי מלאה בניינים צמודים".
לדבריו, האנשים שעוסקים בהיילין מהווים קבוצה מגובשת - "קבוצת האיכות הכי מדהימה שפגשתי בחיי. אתה לא יכול לעשות הייליין ולהיות אדם רע. זה לא עובד ביחד".
שיאיו האישיים של בוקסי הם 100 מטר בהליכה על חבל ו-85 מטר בהליכה בגבהים. ומה הלאה? "אני לא שואף לשבור שיאים מיוחדים, אבל אומרים שאחרי 100 מטר זה כבר לא קשה, שזה רק עניין של סיבולת".
אבל הוא לא רק הולך על חבלים. לבוקסי ולבת זוגו תכלת כהן, שאותה הכיר בלימודי הקרקס, יש מופע זוגי שבו הם מפגינים את מה שהם למדו, כולל אקרובטיקה וג'אגלינג. לאחרונה הם גם החלו להופיע בצמתים מרכזיים בתל אביב ובהרצליה בפני נהגים שמחכים שהאור ברמזור יתחלף לירוק. גם זו פרנסה. "זו הפלטפורמה הכי משתלמת שיש, כי לנו יש רוטינה קבועה, בעוד שהקהל מתחלף כל שתי דקות. אנשים פותחים לכבודנו את החלון גם אם אין להם כסף, כדי להכיר תודה ולהגיד שעשינו להם את היום. זה כיף".
_______________________________________________________
היא דווקא נפלה פעם - מגובה נמוך. הקליקו על התמונה:
