שבועון לאשה חוגג 70 שנה בגליון מזכרת ענק וחגיגי. בין ההפתעות הרבות פרויקט שחזורים מיוחד שבמסגרתו צולמו שבעה שערים נוסטלגיים אהובים במיוחד. בין המשחזרים גלית גוטמן ובתה, 5 מלכות יופי, גילה אלמגור, אילנה שושן והמאסטרו צביקה פיק, שהוא גם שיאן השערים של לאשה בכל הזמנים.
מאסטרו, אתה הגבר עם הכי הרבה שערים ב"לאשה". נדיר שגבר מופיע על שער המגזין שלנו, ואתה עשית את זה ארבע פעמים, ועוד פעם אחת ב"לגבר" – אף אחד לא מתקרב אליך בכלל.
"תיארתי לעצמי שאני השיאן של השערים. התמונות תלויות אצלי על הקירות במשרד, ואני רואה אותן 20 שעות ביום".
אתה זוכר את יום הצילום לשער המקורי?
"אני זוכר את הצילום, אבל לא את יום הצילומים. כשאני מסתכל בשער הישן, אני נזכר שזו הייתה תחילת הקריירה שלי ותחילת תקופת המעריצים והמעריצות. הגיליון נחטף מהדוכנים, ומעריצים הביאו אותו להופעות כדי שאחתום על התמונה. בשער אני רואה בן אדם מאוד רציני, לא מחייך, לבוש במיטב הבגדים של התקופה. בניגוד להופעות שלי ולתלבושות ולתספורות - אני רציני ותמיד הייתי רציני. גם אז, בתחילת הקריירה, לא הייתי ילד מבולבל מההצלחה. הרצינות שלי עוברת כל גבול. אני פרפקציוניסט. הייתי רוצה להיות פחות רציני".
אתה באמת לא מחייך ברוב התמונות. למה?
"אני אדם שמח ואני צוחק הרבה, אבל אני לא חושב שצריך לחייך חיוך מלאכותי רק בגלל שמצלמים אותי. אני אוהב מאוד גם את התמונה שצילמנו עכשיו, את השחזור. זה יצא ממש אחד לאחד. את הבגדים מצאה הסטייליסטית, שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל".
לאיזה גבר היית נותן שער ב"לאשה"?
"לרונאלדו, הכדורגלן. הוא שחקן דגול, ספורטאי לתפארת, בעל יכולות כמעט על־אנושיות, ובנוסף הוא גם גבר נאה. כל זה מספיק בשביל לכבד אותו בשערים".
ואיזו אישה היית רוצה לראות על השער?
"את אשתי, שירה מנור, שהיא מעצבת בגדים. כבר היה לה שער אחד".
אתה מרגיש שהילדים הקטנים שלך, פעוט בן שלוש ותינוק בן שנה, משאירים אותך צעיר?
"אני לא חושב על עצמי במונחים של צעיר או מבוגר. אני אבא צעיר במשרה מלאה ויש לי גם ילדים גדולים. טפו טפו, אני בשיא כוחותיי. לוקח את הילד מהגן בכיף, פשוט כי אני רוצה לעשות את זה. אני יכול לשלוח את המטפלת, אבל אני הולך בעצמי. גם בסיבוב הקודם זה היה ככה. עכשיו, כשיש לי שני תינוקות בבית, אני מתגבר על הרצינות ועל הדחף לעבוד כל הזמן והולך לשחק איתם. אני מצליח, כי אני אוהב את הילדים שלי אהבה גדולה".
