על השטיחים של we make carpets (אנחנו עושים שטיחים) אי אפשר לדרוך. הם עשויים משוקולד, מהדקים משרדיים, לבנים, בקבוקי פלסטיק משומשים או זיקוקין-די-נור – כל אחד ואחד מהם הוא עבודה חד פעמית שנעשית בהזמנה מיוחדת, ומתייחסת למקום שבו היא מוצגת.
בשבוע העיצוב ירושלים תציג הקבוצה ההולנדית שטיח שייוחד לעיר כחלק משיתוף פעולה עם "סטודיו גרוטסקה" המקומי. כחלק מהאירועים מתוכננים כמה שיתופי פעולה בין מעצבים ישראלים ומחו"ל, כולם בתמיכת הרשות לפיתוח ירושלים, בשיתוף משרד ירושלים ומורשת ועיריית ירושלים.
עבור בוב וורדנברג, מרשה נולטה וסטיין ון דר ולטן זה יהיה הביקור הראשון בישראל. את ההיכרות עם שירה גליק ואיתם טובול ערכו מוקדם יותר השנה, באמסטרדם. סדרת המפגשים נמשכה בשיחות טלפון, מיילים וצילומים מפורטים מהעיר, חנויותיה (חומר הגלם ליצירת השטיחים נקנה תמיד במקום בו הם נעשים) ובית הנסן, שבו יוצג שיתוף הפעולה.
את השטיחים יוצרים we make carpets מאלמנטים יומיומיים זולים - סוכריות, פסטה, גומיות, ברגים ואומים, אטבים, קשיות, גפרורים או מטריות קוקטייל צבעוניות. כל אלה הופכים לחומר גלם וזוכים בהמשך לזהות חדשה. בתהליך אינטואיטיבי, בעבודת יד עמלנית, משבצים שלושת חברי הסטודיו את היחידות זו ליד זו, עד שמתקבלת דוגמת השטיח המלאה. בלי לעגן, בלי לחזק, בלי להדביק ובלי לגדר. את השטיחים הראשונים יצרו ב-2009 לשבוע העיצוב של איינדהובן. מאז הם משתפים פעולה, מקדישים מחצית מזמנם לעבודה המשותפת.
בראיון סקייפ מספר סטיין ון דר ולטן על תחילת הדרך ותהליך העבודה של הקבוצה.
"את מרשה הכרתי מהלימודים באיינדהובן, ומאשה הכירה את בוב. היינו עדיין סטודנטים, ולקראת שבוע העיצוב של איינדהובן רצינו לעבוד על תערוכה שתדבר על איך טבע יכול להיות עיצוב ועיצוב יכול להיות טבע. לקחנו אלמנטים מהטבע והצבנו אותם בחלל הגלריה כדי לראות אם הם יכולים להפוך לאובייקט מעוצב. אחת העבודות הייתה עשויה מכל מה שמצאנו על אדמת היער – אצטרובלים, עלי מחט, טחב. כשהגענו לגלריה, עלה הרעיון ליצור מכל האלמנטים שאספנו צורה גיאומטרית, דוגמה.
"את העבודות הראשונות אף אחד לא ראה. עבדנו על מיצב, צילמנו ופירקנו. אחרי העבודה החמישית שלחנו את הדימויים לכמה אנשים שהכרנו בעולם האמנות בהולנד, שהוא די קטן. ואז קיבלנו את ההזמנה הראשונה ליצור שטיח. השטיח הזה היה שטיח הלבנים, והוא היה הראשון שמישהו ראה חוץ מאיתנו. זו הייתה עבודה שונה מהקודמות, כי היא הייתה עבודת חוץ, בעוד שהעבודות הקודמות נעשו כולן באחד מהסטודיות שלנו, והיא הייתה גדולה מהן בהרבה. היא התקבלה בהתלהבות, והתחלנו לקבל עוד הזמנות".
עד כמה אתם מתכננים מראש את העבודה?
"בכלל לא. אנחנו לא מתכננים את הדוגמה, ולא משרטטים סקיצה - לא עושים שום עיצוב מראש. אנחנו יודעים מהן המידות הסופיות של המיצב, יודעים לחשב פחות או יותר כמה חומר נצטרך בהתאם לחומר הגלם שאיתו אנחנו בוחרים לעבוד, מגיעים למקום, ומתחילים לרוב מהמרכז. משם העבודה מתפתחת באופן אינטואיטיבי. כך אנחנו תמיד סקרנים מחדש לראות מה יצא בסוף, ותמיד מחכה לנו הפתעה".
אתם נגד גידור העבודה, באופן עקרוני. אתם לא חוששים?
"אנחנו חושבים שזה נחמד שמרחוק אנשים משוכנעים שהם רואים שטיח, ורק כאשר הם מתקרבים, הם מגלים שמדובר בסך הכל בחומר מוכר שמסודר בדוגמה גיאומטרית כזו או אחרת. כשיש גדר, אנשים מיד מבינים שמדובר במשהו אחר ולא בסתם שטיח. נכון, אנחנו לוקחים סיכון, ובאמת היו מקרים שדרכו על העבודה, אבל מצד שני יש משהו נחמד בתעתוע הזה".
בבית הנסן הם יציגו שטיח מעפרונות, אבל מעבר לזה הם מעדיפים לא לחשוף פרטים, כדי לא לפגוע בהפתעה.
למה עפרונות?
"מכיוון שגרוטסקה הם סטודיו לעיצוב גרפי, והיה לנו דיבור על עד כמה חשובה השפה בירושלים, כעיר שמגוון השלטים המוצגים במרחביה הציבוריים כתובים בשלוש שפות – עברית, ערבית ואנגלית. לכן חשבנו שעבודה עם עפרונות יכולה להתאים. באופן כללי העבודה שלנו היא לא פוליטית, וגם הפעם אנחנו לא ממש רוצים לעשות משהו פוליטי, אבל בהקשר הסימלי של העיפרון ושל מה שהוא יכול לעשות, גם ככלי כתיבה וגם ככזה שהכתב שלו ניתן למחיקה – חשבנו שזה יכול להתאים".
הצד הפוליטי
שירה גליק ואיתם טובול מ"גרוטסקה", אחד הסטודיות הבולטים בירושלים למיתוג ולעיצוב גרפי בתחומי התרבות, הופקדו בשנים האחרונות על מיתוגו ועיצובו הגרפי של שבוע העיצוב בירושלים בגלגוליו השונים. פעמיים אף אצרו במסגרתו תערוכות – "עיצוב גרוע" ו"מניפולציה". "לא הכרנו את WE MAKE CARPETS", מספר טובול. "הצצנו ברשת, ראינו את הפרויקטים שלהם והתלהבנו. העבודה שלהם מאוד גרפית, ולכן החיבור היה מיידי".
גליק וטובול נסעו לאמסטרדם, "ובסדרת מפגשים אינטנסיביים ניסינו לעמוד על ההבדלים והפערים שיש בין מעצבים במדינה עם מסורת עיצוב ארוכה, שאפשר לומר שהעיצוב ניכר בה במרחב הציבורי באופן ברור מאוד, לעומתנו – שאנחנו באים מארץ שעדיין עובדת קשה כדי לשמר את המעט שיש, וכדי להמשיך ולפתח הקיים. דיברנו על היסטוריה, על זיכרון, על מחיקה, על עמלנות. כל העבודה שלהם נעשית ביד והעבודה שלנו במחשב.
"דיברנו על אסקפיזם ועל פוליטיקה שכמעט לא קיימת בעיצוב בהולנד, לפחות כפי שהם תיארו את המצב, לעומת עבודה בישראל, שהפוליטיקה ניכרת כמעט בכל בחירה שאתה עושה. לדוגמה, אם אתה משתמש בשפה אחת או יותר, אם אתה נגיש לכולם. וכל פעולה שתבחר – אפילו רק בחירה של השפה שבה אתה מבצע את העבודה – היא כבר איזשהו אקט שלא קיים באופן כל כך משמעותי בהולנד.
"לכן העבודה של הסטודיו ההולנדי יכולה להיות הרבה יותר ניסיונית ובוחנת גבולות, בעוד שכאן, בישראל, עבודה על גבולות מיד מעוררת שיח ער ושאלות, כי גבול בישראל זו מילה טעונה. העבודה שנציג בשבוע העיצוב בירושלים מנסה לבטא מהו עיצוב ישראלי שנע על התפר שבין מזרח ומערב, בין קדמה למסורת, בין דיוק לבין עולם הרבה יותר פרוע, משוחרר וממיס גבולות".
בית הנסן יזמן לסטודיו ההולנדי מפגש ראשון עם האבן הירושלמית. בחלל המשותף יציגו כל אחד מהסטודיות מיצב משלו, אבל כך שיהיה ביניהם דיאלוג. טובול: "התמה של שבוע העיצוב היא איים, והשטיח הוא בעצם אי – אבל כזה שלא אפשר לגשת אליו אלא רק לצפות בו. למעשה, הפונקציה של שטיח – של רכות, של ביתיות, של חום, לא קיימת כאן. מימד פוליטי יותר של המיצב – הדיבור על גבולות, היסטוריה ומחיקה, וההתנגשות בין מזרח למערב – יבוא יותר לידי ביטוי בעבודה שלנו.
"אנחנו מתכננים רשת של יותר ממאה פנקסים, שאפשר יהיה לתלוש את הדפים שלהם כפעולה של מחיקה וכתיבה מחדש. נפרק דימויים קיימים לגורמים, ואז נערום אותם מחדש לשכבות", מספר טובול. "ישראל מאוד רגישה לעבר שלה, למורשת ולתרבות שיש בהן נראטיבים מתנגשים, וכל אלה הם מה שיוצר את המרקם הישראלי, גם בעיצוב.
"העבודה היא בשיתוף הקהל, והמבקרים הם אלה שיבצעו הן את התלישה והן את הבנייה מחדש. זו עבודה שחותרת תחת התפקיד של מעצב גרפי – שהוא לתקשר עם הקהל מסרים ברורים, מיידיים ואפקטיביים. בין היתר אנחנו שואלים פה עד כמה העבודה, המסר, נשארים חזותיים ונהירים כשהם מפורקים לגמרי".
------------------------------------------------------
מה עוד צפוי בשבוע העיצוב הקרוב בירושלים? לחצו על התמונה למפת כל האירועים:
