מי שעוקב אחרי המעצב אלון ליבנה באינסטגרם בוודאי לא יכול שלא לתהות על מתיחת הפנים שהחשבון שלו עבר בחודשים האחרונים. מגלריית הסלבריטאיות המרשימה שהלביש ותמונות מחייו האישיים, הפך הפיד של ליבנה לבבואה חסרת פשרות של קו ה־Ready to Wear שלו.
מייקאובר מיתוגי מכוון ומהונדס? ליבנה חושף את הסיפור האמיתי שמאחורי השינוי: "אני פעיל באינסטגרם כמעט מהרגע שהתחיל", הוא מספר כשאנחנו נפגשים בסטודיו התל אביבי שלו רגע לפני שהוא ממריא שוב לניו יורק. "כל החוויות והחיים שלי היו שם - מביונסה ועד החברים בבית. יום אחד אני נמצא באינסטגרם ונזרק ממנו. מתנתק. הסתבר שמישהו פרץ לחשבון שלי. הוא יצר קשר ואמר לי שאם אני רוצה את החשבון שלי בחזרה, אני צריך לשלם לו 900 דולר.
"ידעתי שאין מצב שאם אני נותן לו את הסכום הוא משחרר אותי. במקביל פניתי לאינסטגרם וקיבלתי סיסמה חדשה. אמרתי לעצמי, יופי, סודר העניין, למרות שכל התמונות נמחקו. פתחתי חשבון חדש, אבל אחרי כמה דקות שוב נזרקתי החוצה והבנתי שהוא פשוט התיישב לי על המייל.
"בקיצור, היה סיוט אמיתי, אבל בסוף זה הסתדר. פתחתי חשבון חדש. אמרתי לעצמי שאם אני מתחיל מחדש, אני רוצה לעשות מהלימון הזה לימונדה. ידעתי שאם לא אנצל את ההזדמנות לעשות עם הדבר הזה משהו טוב, אני אצטער. אז נכון שאני כבר לא מעלה תמונות שלי או של החתולים שלי, אבל במבט לאחור אני ממש לא מתבאס מהשינוי שנכפה עליי. החשבון החדש משקף מאוד את הכיוון שאני הולך אליו באופנה היום".
רק מה שמתאים לפיל האמנותי, מתוך האינסטגרם של ליבנה:
לא חסר לך המקום האישי הזה?
"אני נורא מאמין שדברים שקורים לא קורים סתם. במקום ליהנות מהרגע ולחוות אותו אנחנו עסוקים, בואי נשים את זה על השולחן, בלהשוויץ או בלהראות לאחרים את הרגע. זה מעוות לחלוטין. לפעמים כן יש לי את הצורך הזה. בפורים, למשל, התחפשתי ונורא רציתי להעלות תמונה, אז אני מעלה קצת לסטורי וזה נמחק. אבל בגדול אני כן רוצה לקחת צעד אחורה מהטירוף הזה כי אין לו סוף.
"אני משתמש בפלטפורמה הזו כדי להציג את הדבר שהכי חשוב לי - האמנות, העבודה והיצירה שלי. הייתי שם, נהניתי מזה, נהניתי מתשומת הלב והתגובות, אבל זה כבר לא חסר לי. לפני כמה שבועות הייתי עם הסטייליסט של ליידי גאגא והכי התחשק לי לעשות איתו תמונה, אבל החלטתי שלא, לא העליתי. גם לא העליתי תמונה של שלומית מלכה (מלכה לבשה שמלה של ליבנה בתוכנית "דה וויס"; רח"ש).
"כששלומית לבשה את השמלה שלי, הטלפון בסטודיו לא הפסיק לצלצל. כולם רצו את השמלה. אם הייתי מעלה תמונה אני מניח שהרעש היה אפילו גדול יותר. אז כן, אני אעלה תמונה כזו לסטורי, אבל לפיד אני לא אעלה אם זה לא מתאים לי בדיוק לפיל האמנותי. יש הרבה ויתורים, אני לא אגיד שלא, אבל זה מה שמרגיש לי נכון כרגע".
פנטזיות בשמלות הכלה, אוונגרד בקולקציה החדשה
ליבנה, שפרץ לתודעה הציבורית כמנצח של תוכנית הריאליטי "פרויקט מסלול" ומאז הפך לאחד מהשמות המוכרים בסצנה, מבלה את זמנו על קו תל אביב־ניו יורק. בזמן שהוא מטביע את יגון הג'ט־לג בכוס פרפוצ'ינו בסוהו או הפוך חזק בשכונת נווה צדק, הוא ממשיך לרקום חלומות.
"ב־RTW האמן שבי יוצא, הצדדים היותר אוונגרדיים, היותר אלטרנטיביים, העולמות הפנימיים של המוזיקה שאני שומע, של הסרטים שאני רואה, של קו המחשבה שלי. אני מרגיש בר מזל שיש לי את שני הכיוונים הללו, כי עם לעשות רק את אחד מהם לא הייתי מרגיש שלם. מעבר לזה גם בליין שמלות הכלה שלי את לא תמצאי 'פרחיות' או דברים שאני לא מתחבר אליהם. בקולקציה החדשה אני מנסה אפילו קצת למזג בין שני העולמות הללו".
ניו יורק כבר מרגישה כמו סוג של בית?
" פה בארץ זה הבית, זה החברים, זו המשפחה ובתי הקפה הקטנים ומזג האוויר הטוב. אני אומר לחברים שאני מרגיש בחופשה בתל אביב וזו החופשה הכי מושלמת שיש. ניו יורק היא אחרת. היא גדולה ויש בה מיליון הזדמנויות, אבל היא עיר סוערת וקשה והתרבות שם מאוד שונה. אם בן אדם רק מבקר בניו יורק או נמצא בה בחופשה הוא לא קולט את זה. רק אחרי שאתה גר שם ומתעסק ביומיום אתה מגלה כמה המנטליות שונה. כמה שבישראל אין כמעט חוקים, לטוב ולרע, ככה שם כל דבר הוא לפי הספר. יש חוקיות, אתה חייב ללכת במסלולים הקבועים ואין לסטות, לא ימינה ולא שמאלה".
לא השתתפת בשבוע האופנה המקומי האחרון.
"זה לא נובע מזלזול. אני פשוט טובע בכל כך הרבה דברים ולא נמצא בארץ רוב הזמן וזה לא הסתדר. זה לא אומר שלא ארצה לקחת בזה חלק בעתיד. השתתפתי כבר פעמיים בשבוע הזה וקיבלתי חשיפה מדהימה בעקבותיו בארץ ובעולם".
בשנה האחרונה קיבלת חשיפה נוספת בפרזנטציה שנערכה במסגרת שבוע האופנה בפריז.
"אני חושב שזו הייתה התצוגה שפתחה את העידן העיצובי החדש שלי. האופנה שעשיתי לפני השתיים־שלוש קולקציות האחרונות הייתה אופנה שעשיתי כדי להיראות - אני פה, אני טוב מאוד במה שאני עושה, ואם אני רוצה אני יכול להלביש את מי שאני רוצה. אני מרגיש שהמסר הזה עבר. זה לא שהדברים הסקסיים, הבועטים והעתידניים לא היו אני, אבל בשלב מסוים שבעתי מזה והרגשתי שהדברים שאני עושה קיבלו אינטרפרטציות מטורפות גם בארץ וגם בעולם".
ב"אינטרפרטציות" אתה מתכוון ל"העתקות"?
"אפשר לקרוא לזה ככה. פשוט החלטתי להתכנס שוב בתוך עצמי ולראות מה עושה לי את זה באמת. הפסיק לרגש אותי לעשות שמלות סקסיות עם שסע עמוק שמיליון סלבריטאיות ילבשו. בשלב מסוים הרגשתי שאני כבר לא יכול לראות את זה. האופנה שהתחלתי לעשות הרבה יותר מכוונת למקום של לרצות את עצמי מאשר לרצות את קהל היעד, ואוטומטית היא הפכה להיות הרבה יותר אוונגרדית והרבה יותר אמנותית. היא כן סקסית כי זה חלק מהדנ"א שלי, אבל זה סקסי אחר. גם הנשים שלובשות את הקולקציה הזו השתנו. אם בארץ הלבשתי כוכבות מסוג מסוים, אז לאחרונה פטיט מלר לובשת את הבגדים שלי, ואאוטפיט אדום בעיצובי מופיע עכשיו בקליפ של להקת האינדי MS MR".
אתה לא מפחד לאבד את החשיפה המיינסטרימית של האיי־ליסטריות שלובשות את שמלות השסע הסקסיות?
"יש לי את כל המשאבים ואת היכולת לפתוח עכשיו חברה בשם 'אלון קז'ואל' ולעצב שמלות מיני מחרפנות ושמלות פרום שיימכרו בטירוף, אבל החשיבה היא לא תמיד רק מסחרית. ידעתי שאני רוצה להיות מעצב אופנה בערך מגיל שבע. המקצוע והעשייה שלי הם מכלול הרבה יותר מהותי מנטו למכור. כמובן שחשוב מאוד למכור, אבל הבייבי שלי, זה שנכנס להגדרה המעט בעייתית RTW, זה המקום שבו אני לא מתפשר".
פרובוקציות ואני
החשיפה של השינוי הזה בארץ נערכה בתצוגה שלך במסגרת אירועי ה"ביוטי סיטי". הבחירה שלך אז להעלות למסלול דוגמנית טרנסקסואלית ערומה יצרה דיון תקשורתי סוער. בדיעבד אולי היית בוחר אחרת?
"אני בא מעולם של תרבות ושל אמנות ושל אופנה. אני יכול להבין שכשאת חושבת על האימג' של דוגמנית טרנסקסואלית ערומה שצועדת על המסלול את מדמיינת אולי משהו מאוד פרובוקטיבי או אפילו זול, אבל מי שנכח במעמד הזה וראה את הבחורה הספציפית הזו על המסלול, את מה שהיא שידרה ואת הבגד שהיא לבשה, היה צריך להתרשם אחרת.
>> הדוגמניות בבקסטייג' התצוגה של אלון ליבנה
"אני לא האדם הראשון שהעלה חזה חשוף לבמה ולא האדם הראשון שהעלה טרנסקסואלית עם חזה. כשגוטייה עשה את זה או מארק ג'ייקובס, אף אחד לא חשב שזה מזעזע או לא מכבד. העליתי חברה שלי - אלה - בחורה מהממת ביופייה, אמנית. זה לא שבחרתי עכשיו במישהי עם סיליקונים, איזו מין קים קרדשיאן. זו הייתה בחירה לגמרי קוהרנטית לתצוגה. כשעושים משהו חדש ושונה, תמיד יהיו אנשים שיאהבו ואנשים שלא יאהבו".
כשאתה מסתכל על מה שקורה היום בעולם האופנה הבינלאומי, מה אתה חושב?
"האופנה מאוד השתנתה. אם למעצבים צעירים תמיד היה קשה לפרוץ, היום זה עוד יותר קשה. היום אתה צריך להיום קודם כל מקושר מאוד, בקליקה, ורק אז זה משנה אם אתה מוכשר או לא. אפשר להגיד את זה על ויקטוריה בקהאם או על האחיות אולסן. הן, לדוגמה, מביאות במותג שלהן משהו שאני באופן אישי מאוד מתחבר אליו. משהו שהוא מאוד יפה, מאוד שיק, מאוד נכון. להגיד לך שהן יושבות ומעצבות? אני כמעט בטוח שלא. הזילות שבה כל אחד יכול להיות מעצב היא משהו שקשה לי איתו מאוד".
חמש שנים מהיום, איפה אתה רואה את עצמך בתוך השינויים שעוברים על העולם הזה?
"מה שמעניין אותי זה שנהיה בריאים ושנמשיך ליצור. ליצור ככה, ליצור אחרת, ליצור כאן או בניו יורק או בפריז - כל עוד אני יוצר, נהנה ובריא, החיים שלי מושלמים. אז פה ושם יש פרובוקציות, פה ושם יש ראיונות צהובים ומריבות וסכסוכים (צוחק), אבל בסופו של דבר החיים שלי הם לא המגזינים ולא הכותרות – החיים שלי זה המשפחה, החברים שלי, העובדים שלי, הלקוחות שלי, החתולים שלי. אף אחד מהם לא מתייחס לפרובוקציות האלו".
___________________________________________________
עוד ב-Gostyle החודש:
