הילדים מציפים אתכם בשאלות?
ענו להם בשאלה על שאלה

למה העננים אפורים? למה יורד גשם? למה המים רטובים? למה היום לא שבת? הילדים שואלים ושואלים ולעתים אנחנו די מותשים מכך. כל שאלה מובילה לשאלה נוספת וככל שאנחנו עונים - הם ממשיכים לשאול.

חשבתי שהילדים שואלים כדי לקבל מידע ולכן עלינו לענות להם כמיטב יכולתנו, אבל מהריאיון עם ד"ר קרן סדן הגעתי לתובנה מעודדת: השאלות שהילדים מפנים אלינו מעידות על האמון שלהם בנו. יצאתי גם עם כלי להורות: לא להשיב על שאלותיהם מיד, אלא לתת להם רגע להשתהות עם השאלה - ולהחזיר להם בשאלה. תשובה פעמים רבות סוגרת, נותנת ידע מסוים ולמען האמת, הילדים פחות זקוקים לנו כדי לרכוש ידע. הם זקוקים לנו כדי שנסייע להם לחשוב באופן יצירתי, לרכוש מיומנויות מחשבה. אם במקום לענות על שאלתם נחזיר להם בשאלה - לא רק שנאפשר להם לפתח את החשיבה, אלא גם נעניק להם את הביטחון שהם ידעו למצוא את התשובה בכוחות עצמם.

כל שאלה היא הזדמנות

קרן סדן היא דוקטור לפילוסופיה ו"עושה פילוסופיה עם ילדים", כהגדרתה, כבר שש שנים. התוכנית שלה מועברת בגני ילדים בתל־אביב, היא מרצה להורים ומלמדת גננות ומורות, כדי שיוכלו להטמיע את עקרונות הגישה בעצמן.

מה זה אומר, "לעשות פילוסופיה עם ילדים"?

"השיטה פותחה בסוף שנות ה־60 בארצות־הברית על ידי פרופ' מתיו ליפמן ופרופ' אן מרגרט שארפ, כדי לפתח אצל הילדים 'רגישות פילוסופית'. למה הכוונה? כשאני מסתכלת על העולם ושואלת: 'מה המשמעות של כל זה?' – זו רגישות פילוסופית.

"גם אנשים ללא רקע פילוסופי יכולים לעשות פילוסופיה עם ילדים, כי הכוונה אינה ללמד את התחום, אלא לעודד תשומת לב מסוג מסוים. אנחנו שמים לב לרובד הפילוסופי בשיחות, במשחקים ובפעילויות היומיומיות ומעלים אותו אל פני השטח. בעיניי לחיות מתוך רגישות פילוסופית זו מתנה. זה חלק ממה שהופך אותנו לאנושיים. במשך החיים אנחנו קצת מתקהים, אצל ילדים זה בפרונט".

את מציעה לעודד את הילדים לשאול, אבל לפעמים נדמה שהם שואלים יותר מדי...

"אני רואה כל שאלה שילדים שואלים כהזדמנות. מלבד סקרנות והבעת עניין, שאלה יוצרת קשר ישיר בינינו. בתוך כל שאלה של ילדים, מתחבא רצון לקשר - הזמנה לדיאלוג, הבעת אמון ביחסים. הגישה של פילוסופיה עם ילדים אומרת שהתשובות והחשיבה לא נמצאות אצלי, אלא אצל הילדים. כשילדים שואלים ואנחנו מיד עונים, אנחנו מפספסים את החשיבה, העניין, החקירה וגם את הקשר והדיאלוג בינינו".

אז מה את מציעה, לא לענות?

"קודם לאפשר דיאלוג. לשאול: 'מה אתה חושב?' כשנותנים לילדים לחשוב, מגיעים למקומות מופלאים. כשילדים צעירים מאוד שואלים 'למה', ייתכן שהם מתכוונים לשאול 'איפה' או 'מתי'. כשאנחנו שואלים: 'מה אתה חושב?' אנחנו מבינים מה הם באמת שואלים".

גיל שלוש הוא לא מוקדם מדי לפילוסופיה?

"בגיל הזה לילדים ברור שחשיבה זה כיף. בגיל מאוחר יותר צריך לשכנע אותם בזה. בגיל שלוש הם מבינים מה שאנחנו אומרים ויש הרבה ילדים מילוליים מאוד. שנות הגן חשובות לעיצוב ולהתפתחות הרגלי החשיבה. הרגלים שאנחנו מקנים בגיל הזה, נשארים. המענה בשאלה חדש לרובנו, לכן עדיף להתחיל אותו מהרגע שבו הם מתחילים לשאול שאלות. ילדים שרגילים שכל הזמן עונים להם יתקשו לנהל דיאלוג. הרבה פעמים הם עונים משהו כמו: 'את תגידי' או 'אני לא יודעת'. במקרה כזה נשאל שוב: 'אבל שאלתי מה את חושבת'.

"חשוב לעשות הפרדה בין ידע לחשיבה. היום ערכו של הידע רק יורד, לעומת זאת – החשיבות של החשיבה והשאלה עולות. אומרים שלדעת מה הבעיה זה כבר חצי פתרון ולדעת מה השאלה זה התנאי להמשך".

אבל אני רוצה לענות לילד שלי, לעזור לו. אחרת למה הוא בא אליי?

"הוא פונה אלייך מהרבה סיבות. לא רק מתוך רצון לעזרה, אלא כאמור מרצון לקשר ולדיאלוג. פילוסופיה עוזרת להבין את העולם. למשל, הילדה שלך מספרת לך שהיום לא היה לה כיף בגן. את שואלת מה קרה, והיא אומרת שהיא רצתה לשחק בקוביות והגננת לא הרשתה לה, אבל למיקה היא הרשתה וזה ממש לא פייר; מה תעני לה? אני אנסה 'לחשוב מסביב למושג', אשאל את הילדה שאלות ואתרכז במילה 'פייר'. אנסה להבין איתה מה זה 'פייר' בעיניה. יכול להיות שבפעם הבאה שמשהו כזה יקרה היא תגיד לגננת: 'זה לא פייר' וגם תסביר למה – ואז תתפתח שיחה אחרת לגמרי. בכל מקרה, היא קיבלה מתנה לחיים, להבנה שלה את עצמה ואת העולם וליכולת שלה להתנהל בעולם".

איך להגיב כשאני לא יודעת מה לענות?

"את יכולה בהחלט לומר: 'אני לא יודעת, בואו נחשוב על זה רגע'. חשוב להבהיר שאנחנו לא תמיד יודעים. ילדים שואלים שאלות גדולות - על אלוהים, על מוות. למשל, הילד שואל: 'מה קרה לסבא שמת?' במקום לענות, שאלי: 'מה אתה חושב?' וכך תגלי מה באמת מטריד אותו. למשל, הוא יענה: 'אני חושב שקר לו בקבר', 'אני חושב שהוא מתגעגע'.

"שאלה היא הגדרת כיוון. כשילדה ניגשת אליי עם שאלה, כבר יש לה משהו עמום בראש ואותו אני רוצה לאפשר לה להבהיר. כאשר הם שואלים ואנחנו בתגובה מתחילים לנאום או להפליג בסיפורים שלנו, הם יגלגלו עיניים או יגידו: 'אמא, את חופרת'. המחאה שלהם מובנת, כי זה לא דיאלוג, זה מונולוג ואנחנו עסוקים בתשובה שלנו".

איך פילוסופיה יכולה לתרום לקשר הורים־ילדים?

"פילוסופיה עם ילדים יוצרת קרבה מתוך חשיבה יחד. הם מעלים שאלות יסוד על משפחה, קשר, זהות. אם רק נאפשר דיאלוג, נשמע את דרך החשיבה שלהם, שממנה אנחנו יכולים לקבל הרבה לחיים שלנו כמבוגרים".