אני והסבתא עשינו אותה פוזה בצוותא (במרחק של עשרות שנים)

    סטודנטיות באוניברסיטת חיפה ובטכניון, רובן יוצאות ברית המועצות לשעבר, יזמו לוח שנה עם מחווה מיוחדת לסבתות שלהן. התוצאה יפהפיה ומרגשת

    סבתא מלכה (מימין) והנכדה טלי קרופציקי  (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא מלכה (מימין) והנכדה טלי קרופציקי (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא רחל ז"ל והנכדה אנה ויינר (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא רחל ז"ל והנכדה אנה ויינר (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא שושנה והנכדה זרינה פלטיאל־גבא (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא שושנה והנכדה זרינה פלטיאל־גבא (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא אנה ז"ל והנכדה פולינה מיסרנקו  (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא אנה ז"ל והנכדה פולינה מיסרנקו (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא גלינה והנכדה ויטה קופילוב (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא גלינה והנכדה ויטה קופילוב (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא רחל והנכדה אליסה אוגורסקי (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
    סבתא רחל והנכדה אליסה אוגורסקי (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)

    חוץ מכמה בדיחות על הסבתא הרוסייה בסלון, הסיפור של הסבתות עצמן לא מסופר מספיק בחברה הישראלית ולרוב לא מכירים בהיסטוריה המשפחתית של יוצאי ברית־המועצות כהיסטוריה יהודית לגיטימית", טוענת אנה ויינר, מנהלת "הלל ישראל" באוניברסיטת חיפה ובטכניון.

     

    כדי להנכיח את סיפורן של נשים יוצאות ברית־המועצות במרחב הישראלי ולחזק את הקשר הבין־דורי, יזמו סטודנטיות שמוצאן

    מברית־המועצות לשעבר, חלקן נולדו שם וחלקן ילידות הארץ, את פרויקט "צילומי סבתא". במסגרת הפרויקט (בתמיכת קרן ג'נסיס) שחזרו סטודנטיות מאוניברסיטת חיפה ומהטכניון תמונות ישנות של הסבתות שלהן. בלוח שנה שהושק ביום האישה האחרון, מופיעים התצלומים זה לצד זה: תצלום מקורי של סבתא ולצדו תצלום משוחזר של נכדתה.

     

    הלל ישראל הוא ארגון שמטרתו לחזק את הזהות היהודית של סטודנטים ישראלים ולהעמיק את תחושת השייכות שלהם לעם היהודי באמצעות היכרות עם יהדות התפוצות. היוזמות

    אנה ויינר: "יוזמות הפרויקט רצו לספר נראטיב יהודי־רוסי, אבל במהלך העבודה החליטו שכל מי שזה חשוב לה צריכה להיות בפנים. ככה מצאנו את עצמנו גם עם סבתא מרוקאית, סבתא רומנייה וסבתא הולנדית"

     של לוח השנה יצאו למסע שורשים לבלארוס ולליטא ונפגשו שם עם סטודנטים במסגרת תוכנית שנקראת "המיוחסים". שם נבט הרעיון לפרויקט השחזור. "במסע השורשים הן חקרו את ההיסטוריה המשפחתית שלהן", אומרת ויינר, "וככל שהן התעמקו הן למדו עד כמה האמא והסבתא היו מרכזיות בעיצוב החוויה היהודית שלהן, בתפיסתן את הנשיות. התהליך הזה חיבר אותן לשורשים, והציג להן את הסבתות שלהן באור חדש".

     

    מה הן למדו על סבתא שלא ידעו קודם?

    "חלק מהסטודנטיות העידו שהן ממש התביישו בסבתות שלהן, שדיברו איתן רוסית והכינו להן סנדוויצ'ים מביכים לבית הספר. חלק גדול מהסבתות כבר לא בחיים, והסיפורים שמסופרים עכשיו הם מחווה למי שהן באמת היו. בפרויקט הן רצו להוכיח שהסבתות שלהן היו נשים חזקות שניהלו את העולם, והרבה פעמים הנראטיב השתנה לאחר עלייתן ארצה".

     

    יותר מ־40 סטודנטיות התמודדו על ההזדמנות לשחזר תמונה של סבתא. הן דפדפו באלבומים, ביקרו אותן ושאלו שאלות שלא שאלו בעבר. לבסוף נבחרו 15 מהן להשתתף בצילומים.

     

    מה עם גברים? הם לא הוזמנו להשתתף?

    "קיבלנו המון תלונות ובקשות השתתפות גם מגברים שרצו לספר על הסבתות והסבים שלהם. אבל זה פרויקט נשי, מחווה לסבתות באשר הן. הבנות שיזמו את הפרויקט (מרים חונונוב, יונה גולדמן, יעל פרנק, מריה לייפר, אירינה ליכטר, ויטה קופילוב ואירינה לוינה), רצו לספר נראטיב יהודי־רוסי, אבל במהלך העבודה החליטו שכל מי שזה חשוב לה, גם אם היא ממוצא אחר, צריכה להיות בפנים. ככה מצאנו את עצמנו גם עם סבתא מרוקאית, סבתא רומנייה וסבתא הולנדית".

     

     

    איך הגיבו הסבתות?

    "אחת המצולמות הביאה את הדיוקן מתנה לסבתא שלה ליום הולדת 90, ועוררה התרגשות עצומה. אחת הסבתות הקפידה שנכדתה תבחר את הבגדים הנכונים והתערבה בבחירת

    "חלק מהסטודנטיות העידו שהן ממש התביישו בסבתות שלהן, שדיברו איתן רוסית והכינו להן סנדוויצ'ים מביכים לבית הספר. חלק גדול מהסבתות כבר לא בחיים, והסיפורים שמסופרים עכשיו הם מחווה למי שהן באמת היו"

    התמונות. הסבתות לא ציפו לתשומת הלב ולכך שבכלל יתייחסו אליהן כדמויות שמעניין לספר את סיפוריהן".

     

    בחרתן בכוונה סטודנטיות שנראות בדיוק כמו הסבתות שלהן?

    "ממש לא. אחת המצולמות, טלי, היא בעלת מראה גותי, איפור ונזם באף. היא סיפרה שתמיד צוחקים עליה שהיא לא דומה לאף אחד במשפחה, שהיא מפחדת שלא יהיה לנו עם מה לעבוד. אחרי שסירקו ואיפרו אותה, היא נראית כמו סבתא שלה אחד לאחד! בסוף התמונה שלה נבחרה כתמונה הראשית בלוח השנה".

     

    איך עשיתם את הסטיילינג?

    "ממה שהיה לנו בבית. בתמונה של פולינה וסבתה, מה שנראה כמו כובע הוא צווארון שתלשתי ממעיל שהיה של דודה שלי, אלתרנו הרבה. האנשים שעבדו על הפרויקט התנדבו, ובסוף הם התקשרו והודו לנו על הזכות להשתתף בו".

     

    אנה ויינר. גם גברים רצו להשתתף (צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)
      אנה ויינר. גם גברים רצו להשתתף(צילום: בוריס צ'רניקוב, FLEA STUDIO)

       

      בבושקה ואני: הסיפורים שמאחורי הצילומים

       

      סבתא מלכה וטלי

      טלי קרופציקי (28), ילידת אוקראינה, סטודנטית לסיעוד באוניברסיטת חיפה: "בחרתי לשחזר תמונה של סבתי מלכה, שהיא בת 90 ומתגוררת בישראל מאז שעלתה ארצה בשנת 2000. בצילום היא בת גילי כיום. באותם ימים היא ילדה את אמי. התמונה צולמה בשנת 1956 בעיר פרילוקי שבאוקראינה, כחלק מצילומים לאלבום משפחתי גדול בהשתתפות כל בני המשפחה. גדלתי עם סבתא, האופטימיות שלה סייעה לה בחיים והיא עוברת כחוט השני בינינו ומגשרת על הקשיים. היא היוותה עבורי מודל לחיקוי בכל נדבך בחייה, בעבודתה הקשה ובנשיותה החזקה".

       

      סבתא רחל ואנה

      אנה ויינר (36), ילידת אוקראינה, מנהלת הלל ישראל בטכניון ובאוניברסיטת חיפה: "סבתי, רחל ליברמן, נולדה ב־1913 בקייב. המשפחה נושלה מנכסיה על ידי השלטון הקומוניסטי. עם פרוץ

      "טלי סיפרה שתמיד צוחקים עליה שהיא לא דומה לאף אחד במשפחה, שהיא מפחדת שלא יהיה לנו עם מה לעבוד. אחרי שסירקו ואיפרו אותה, לא רק שהדמיון יצא – היא נראית כמו סבתא שלה אחד לאחד!"

      מלחמת העולם השנייה היא ניהלה מפעל לייצור נעליים ששימשו את חיילי הצבא האדום. כשמשלוח שלם של נעליים התגלה כפגום, היא הואשמה בבגידה במדינה ונידונה לעונש מוות. היא ישבה זמן קצר בכלא הסובייטי, ערערה, הצליחה להוכיח שהנעליים הפגומות יוצרו במפעל אחר וכנגד כל הסיכויים יצאה לחופשי. סבתא שלי קורצה מהחומר שממנו עשויות מנהיגות ומהפכניות: עישנה סיגריות בשרשרת והתאלמנה ארבע פעמים. חוץ מזה, היא נהגה להאכיל אותי מצות ללא כל קשר לפסח".

       

      סבתא שושנה וזרינה

      זרינה פלטיאל־גבאי (28), ילידת טג'יקיסטן, אחות ויועצת הנקה: "תמונתה הראשונה אי פעם של סבתי שושנה צולמה ביום חתונתה. החתונה הייתה שידוך בין קרובי משפחה, ובני הזוג נפגשו בה לראשונה. לאחר הנישואים הם עברו לטג'יקיסטן, שם גדלתי. סבתי התייתמה מאב ולאחר נישואיה חיה בעוני מחפיר, אבל זה לא פגע בחוזק שלה. התא המשפחתי שהיא הקימה מהווה עבורי השראה יומיומית. אגב, כשהיא ראתה את התמונה הזאת היא התלוננה על הפדיחות שאני עושה לה, כי הרי כלה לא אמורה להיות בהיריון".

       

      סבתא אנה ופולינה

      פולינה מיסרנקו (40), ילידת אוקראינה, סטודנטית לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת חיפה ועובדת בסיסטם מערכות: "אני מסיימת תואר שני. כשסבתא שלי למדה באוניברסיטה פלשו הנאצים לרוסיה, והיא נאלצה להימלט עם בני משפחתה מקייב. היא שבה רק לאחר המלחמה, שבה איבדה את בעלה הראשון. במהלך המלחמה היא התנדבה בבית חולים, שם הכירה את בעלה השני – סבא שלי, שאושפז שם כפצוע. אני זוקפת לזכותם את הכלים שלי ללמידה נכונה, החל מכיתה א' ועד היום".

       

      סבתא גלינה וויטה

      ויטה קופילוב (27), ילידת רוסיה, סטודנטית למדעי המחשב בטכניון: "סבתי גלינה זילברמן־קופילוב נולדה בשנת 1947 בבירובידג'אן שבסיביר. התמונה הזאת צולמה כשלמדה באוניברסיטה. היא החלה בלימודי רפואה, אך לאחר שהתעלפה בפעם הראשונה שראתה גופה, החליטה לעשות הסבה. במהלך קריירה במשטרה

      "עשינו סטיילינג ממה שהיה לנו בבית. בתמונה של פולינה וסבתה, מה שנראה כמו כובע הוא צווארון ממעיל שהיה של דודה שלי"

      הגיעה לדרגת רס"ן וגם עבדה כמנהלת במשרד הפנים. היו לה עיסוקים רבים, אך אני הייתי העיסוק העיקרי וביליתי אצלה שבתות רבות. היום היא גרה בנהריה, ומרגע עלייתה ועד ליציאתה לפנסיה היא עבדה בעבודות שונות – במכירת מוצרי ים המלח, במפעל בשר ובטיפול בקשישים. על אף שהותירה ברוסיה קריירה מכובדת, מעולם לא שמעתי ממנה תלונות".  

       

      סבתא רחל ואליסה

      אליסה אוגורסקי (27), ילידת בלארוס, סטודנטית להנדסת חשמל בטכניון: "התמונה שבחרתי של סבתי צולמה לאחר סיום לימודי גימור עץ בטכניקום בשנת 1957, בעת שביקרה את אחיה ואשתו בעיר קופל. היום סבתא שלי בת 79 וגרה בכרמיאל, והחיבור בינינו מאוד עמוק. בנוסף לדמיון בלימודים הטכניים הוא מתבטא גם בפן התרבותי. אנו נוהגות לקרוא שירה יחדיו, לצפות בסרטים ולהמליץ אחת לשנייה על ספרים. פערי הדורות והשוני ברקע ובנסיבות החיים לא מנעו מנפשותינו להיקשר אחת בשנייה כתאומות. אני מאחלת לשתינו שנים ארוכות של חיבור".

       

      • הציטוטים של הנכדות על הסבתות מופיעים בלוח השנה ומובאים כאן בשינויי עריכה ובקיצורים קלים
      • הפקה וסטיילינג: יונה גולדמן, יעל פרנק, מריה לייפר, אירינה ליכטר, אירינה לוינה, ויטה קופילוב, מרים חונונוב

       

       
      הצג:
      כל התגובות לכתבה "אני והסבתא עשינו אותה פוזה בצוותא (במרחק של עשרות שנים)"
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד