קופצים לבריכה באמצע יום העבודה: משרדים חדשים מרימים את הרף

הבניין החדש ברחוב אליפלט 26 בתל אביב, בפינת רחוב אילת, נצפה למרחוק ובולט מאוד על רקע הנוף העירוני סביבו. הוא נטוע בין נווה צדק מצפון, המושבה האמריקאית ממערב, ופלורנטין מדרום וממזרח.

המבנה העצום, שתכנן משרד בר אוריין אדריכלים עבור היזמים קנדה ישראל וקבוצת אביב, הוא בלוק - מתחם מאסיבי מעורב שימושים: חנויות, משרדים ומגורים - שילוש שנחשב רצוי ונכון כדי ליצור רחוב עירוני מתפקד. אז למה הוא סופג ביקורת?

בולט בשטח. הבניין החדש משלב מסחר, משרדים ומגורים. המסה הגדולה חולקה למקטעים המבדילים בין השימושים השונים(צילום: עמית גרון)

כנראה בגלל הפרופורציות שלו, החריגות באזור, ומזוהות עם בניינים בהולנד, למשל, יותר מאשר עם בניינים בדרום תל אביב. אלא שחריגותו של הבניין לא תימשך שנים רבות. בהתאם לתוכנית המתאר של תל אביב, אליפלט 26 הוא הבניין הראשון ברצף עתידי של מבנים בני 15-25 קומות; והוא מסמן, אחרי מגדל נווה צדק הסמוך, את תחילת השינוי באופיו האדריכלי של האזור.

הבניין נבנה על פי תב"ע מקומית, שתכננו אלרוד אדריכלים עבור מינהל מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו, והיא שקבעה את מספר הקומות ואת עירוב השימושים הנדרש. כדי לרכך את המסה העצומה, מסבירים האדריכלים, נעשה ניסיון לחלק את הנפח הגדול של הבניין לתתי מסות באמצעות מסגור של מקטעים, כך שיתאימו יותר לקנה המידה העירוני. גם הפונקציות השונות - מסחר, משרדים ומגורים - טופלו באופן שונה מבחינת עיצוב החזיתות וחומרי הגמר, כדי להבחין בהבדלים ביניהן גם מבחוץ (זאת, בניגוד לבלוקים ההולנדיים, שבהם החזיתות מעורבות-השימושים אחידות). 

11 קומות מגורים, 104 יחידות דיור  

הבלוק הגדול מורכב ממגדל מגורים בצורת האות ר', היושב על במה גבוהה: קומת קרקע מסחרית ומעליה קומת משרדים. בין קומת המשרדים לקומות המגורים יש קומת ביניים משותפת לרווחת הדיירים, ובה חדר כושר, בריכת שחייה וג'קוזי על מרפסת דק מוקפת גינה, פתוחה לשמים וצופה לכיוון הים.

מרבית הדירות בבניין נרכשו לפני השלמת הפרויקט, את רובן מאכלסים תושבי חוץ(צילום: עמית גרון)

ב-11 קומות המגורים יש 104 יחידות דיור, מרביתן בנות 2-2.5 עד 3-3.5 חדרים. בשתי הקומות העליונות יש גם דירות גדולות יותר, בנות 3 עד 5 חדרים. רוב הדירות נמכרו לפני השלמת הפרויקט, במחירים שבין 2.5 ל-4 מיליון שקלים (נכון לסוף 2016). על אף שרוב הדירות קטנות יחסית, החזיתות השקופות שלהן מעניקות תחושה של מרחב גדול יותר. רובן מאוכלסות (בתושבי חוץ לא ישראלים).

קומת המסחר, שאמורה להתמלא בחנויות, עדיין ריקה ברובה, למעט בית קפה קטן וכמה חנויות בגדים, והרחבה הגדולה שמקדמת את פני הבאים שוממת. אך בקומת המשרדים נחנך החודש AYEKA, ובעברית - אייכה (היכן אתה?), שחקן חדש בסצנת מתחמי העבודה המשותפים, שמרחיב לכיוון דרום את הגל השוטף את העיר.

הגינה בפטיו. השם "אייכה" נבחרה מתוך אמונתה של היזמית בשאלת שאלות כתנאי לצמיחה(צילום: עוזי פורת)

"אייכה", מסבירה היזמית שרון חן, שמגיעה מעולם העסקים, "זו תפיסת חיים פרו-אקטיבית, שלוקחת אחריות על המקום שלנו, על המהות שלנו, על מי שאנחנו. לשאלות", היא מסבירה, "יש כוח לייצר פריצת דרך, לצמוח, לפעול ולבחור". לדבריה, מיזמי העבודה המשותפת פורחים כיוון ש"הרבה חברות כיום מבינות שאין צורך לשלם על משרדים שאינם מאוישים. מרחבי עבודה משותפים מאפשרים לחברות להתרחב ולהצטמצם ברמה חודשית, ובמקביל להתפשט באזורים שונים בארץ ובעולם". גם אייכה, שזהו לה הסניף הראשון, מתכוונת לפתוח סניפים נוספים בארץ ובחו"ל.

56 חדרים פרטיים, אולפן צילום והקלטה ובר בריאות

הסניף הראשון של אייכה, המתפרש על פני 1,800 מטרים רבועים, מציע 56 חדרים פרטיים בגדלים שונים, חלל פתוח עם 20 עמדות עבודה, חדרי ישיבות, אולפן צילום והקלטה ובית קפה עם בר בריאות. כל אלה מקיפים פטיו מרכזי, שמכניס למרחב הפנימי שפע של אור, ומייצר מרחב חיצוני עם גינה פרטית. העובדים במקום יוכלו להנות גם ממתקני הספורט של הבניין, ולטובת עובדים שמגיעים מחו"ל, תשכור החברה כמה דירות בבניין.

בקומות המגורים תשכור החברה דירות עבור עובדים שיגיעו מחו"ל(צילום: עמית גרון)

על פי חן, "מעבר לדגש שניתן לאיכות החללים והשירותים הנוספים, הרעיון הוא לייצר שילובים וקישורים נכונים בין טכנולוגיה, תרבות ואמנות, ולהביא ערך שמעבר למקום עבודה". לכן יספק המתחם גם ליווי עסקי ומנטורינג לחברות היושבות בו. פעם בחודשיים יערך ספיד-דייטינג בין משקיעים לסטרטאפים, ובנוסף יתקיימו כאן סדנאות כתיבה וצילום, מפגשי אמן ותערוכות של אמנים מקומיים ובינלאומיים.

מחירי השכירות ב"אייכה" נעים מ-1,600 שקלים בחודש לעמדת עבודה בחלל המשותף, ו-2,300 עד 2,600 שקלים למשרד פרטי.  

החספוס של פלורנטין והשיק של נווה צדק

היזמים ביקשו ליצור מרחב ייחודי ושונה מדומיו בשוק. "איכותי ומשודרג יותר", על פי חן, "שפונה לקהל יעד מגוון". הבסיס יהיה טכנולוגי, ולצדו תמהיל של עצמאים מתחומי המדיה, עיצוב, אמנות ויזמות. את המתחם תכננו האדריכלים מיכאל סתר ואלינור השלום, מסתר אדריכלים. כנקודת מוצא לתכנון, הם התייחסו למיקום הפרויקט במפגש שבין פלורנטין לנווה צדק. "העיצוב הוא ערבוב של המאפיינים של שתי השכונות", מסביר סתר, "מצד אחד החספוס של פלורנטין, מצד שני השיק האירופאי (כביכול) של נווה צדק".

המקום יציע לעובדים גם ליווי עסקי ומנטורינג וגם סדנאות צילום וכתיבה(צילום: עוזי פורת)

המעלית הפרטית של קומת המשרדים נפתחת אל מבואה מרווחת. כבר כאן מבחינים במפגש בין מחוספס למלוטש: בקיר הכניסה בולטים משקופי העץ החדשים ומהוקצעים של המעליות, על רקע קיר בטון שפורק מאריחים ונשאר במצבו הגולמי.

מהחלון המערבי נשקפים בתי המושבה האמריקאית(צילום: עוזי פורת)

בלובי דלפק קבלה גדול, לצדו פינת ישיבה ביתית וממול בית קפה. המטבח הפתוח המחופה בעץ, עם ארונות בשילוב רשתות ברזל, יושב בנישה מחופה בעץ ומולו בר ישיבה גבוה. לצד הבר חלל נפרד, אך פתוח אל הלובי. כאן, על רצפת פרקט כהה בדוגמת אדרת דג, ממוקמים שולחנות בית הקפה על רקע קיר לבנים עם מנורות בראסרי וספה בנויה מרופדת קטיפה כחולה. הסט הפסאודו אירופאי הזה משקיף דרך חזית הזכוכית אל בתי המושבה האמריקאית מעברו השני של הרחוב. את אווירת הרחוב האירופאי משלים ציור קיר של האמן ארז טוביאנה, על גבי קורות עץ בניין, ברמז ברור לאמנות הרחוב בפלורנטין.

פינת המטבח מחופה עץ כהה ומולה בר ישיבה גבוה(צילום: עוזי פורת)

בהמשך נמצא חלל העבודה המשותף, שבו שולחנות עץ גדולים עם עמדות העבודה הפרטיות. לצד חלל העבודה המשותף חדרי ישיבות, אולפן צילום והקלטה לשימוש כל לקוחות המתחם. התקרה, כמקובל בז'אנר, חשופה ועליה כל המערכות גלויות. בכניסה ובאזור בית הקפה משתלשלות ממנה מנורות עשויות צנצנות זכוכית של סטודיו ''בים דיזיין'' (שעיצב את כל גופי התאורה במתחם). מעל שולחנות העבודה משתנה התאורה לפסי צבירה טכניים.

רחוב ראשי וסמטאות קטנות

אזור המשרדים הפרטיים מופרד מהאזור הציבורי, ובנוי כרחוב ראשי המקיף את הפטיו, וממנו מתפצלים רחובות משניים וסמטאות הנושאים שמות של רחובות תל אביביים. כאן מחליפות מחיצות של משקופי עץ בהיר עם זכוכית את מחיצות המתכת השכיחות, ומחלקות את החדרים שלאורך הרחובות.

רחוב המשרדים הפרטיים. המחיצות עשויות עץ בהיר וזכוכית. התקרה בתוך המשרדים מונמכת(צילום: עוזי פורת)

החדרים הצמודים למעטפת נהנים מחזית אל הפטיו, או מחזית שמשקיפה אל נוף הבניינים בסביבה. ברחובות הפנימיים כל החזיתות עשויות מעץ. והאור מהפטיו חודר גם לסמטאות הקטנות. החדרים כולם מנותקים מתקרת הבטון הגבוהה וסגורים באמצעות תקרה אקוסטית עצמאית, נמוכה יותר. כך שנוצרת הרגשה של רחוב קטן ומעודן בתוך האנגר גדול ומחוספס. את אווירת הרחוב ה"כמו אירופאי" משלימות מנורות בראסרי רומנטיות התלויות מתקרת הבטון הגבוהה לאורך הסמטאות. בצמתים שבין הרחובות פינת ישיבה נעימה, מטבחון או תאי טלפון לשיחות פרטיות.

לאורך רחוב נוסף וצר, שמלווה את הפטיו מצדו הציבורי, ממוקמים שולחנות קפה קטנים, שצופים אל הגינה. מולם קיר ארונות החשמל, שכוסה בציור שחור-לבן מחוספס.

ציורי הקיר שאמורים לבטא את פלורנטין ממושטרים ומנומסים(צילום: עוזי פורת)

הניסיונות לקשור את המקום לסביבה באמצעות "הדבקה" של מאפיינים מקומיים על גבי קירות הבניין החדש לא תמיד מוצלחים. ציורי הקיר שאמורים לבטא את פלורנטין לא מאופיינים בשפת גרפיטי משוחררת ובוטה, הם ממושטרים ומנומסים. גם הניסיון לייצר אותנטיות באמצעות קירות כמו-מתקלפים, או קירות של לבנים חומות, אינם מדויקים. המקומות החזקים יותר של העיצוב באים לידי ביטוי ברחובות המשרדים העשויים מעץ, שמעניקים ממד רך ומעודן יותר, ומייצרים קונטרסט אמיתי וייחודי בחלל שלתוכו הוכנסו.

טשטוש גבולות בין מקום עבודה לחיים הפרטיים

המגמה המתפשטת של עבודה בחללים זמניים מתחברת למגמה רווחת ומוכרת ולפיה, אי אפשר כיום להפריד בין עבודה לחיים. "המשרד" נעשה מרחב של מפגש בין העולמות, ומספק - מלבד מקום לעבוד בו שעות רבות - מתקנים לשעות הפנאי (חדר כושר), פעילויות חברתיות (הרצאות), פינות הסבה, בית קפה ומטבח.

אווירה ביתית במקום העבודה. העיצוב תורם לטשטוש הגבולות(צילום: עוזי פורת)

העיצוב נרתם לטשטוש הגבולות הזה ומבקש, כך נדמה, ליצור סביבות מאתגרות ומרגשות יותר ויותר. ומכיוון שמותר לפקפק במגמות רווחות, אפשר לתהות האם לא היה עדיף ליצור סביבות עבודה מהודקות עם גבולות ברורים, שיעודדו הפרדה וחלוקת זמן הגיונית יותר, לטובת חיים פרטיים מלאים מחוץ לגבולות המשרד.

ובהמשך הרחוב, הבניין שמבשר את גל הפינוי-בינוי באזור. לחצו על ההדמיה (הדמיה: באדיבות קבוצת וגר)