פעם נאלצו לישון באולפן, כעת מופיעים בפסטיבל הכי חשוב בארה"ב

שלוש ההופעות המרכזיות בפסטיבל המוזיקה קואצ'לה, שיתקיים באפריל בקליפורניה, יהיו של רדיוהד, ביונסה וקנדריק לאמאר. מלבדם, יופיעו באירוע כמה מהאמנים החמים ביותר במוזיקה הבינלאומית העכשווית, וברשימה המכובדת הזו נמצא גם הצמד האלקטרוני רד אקסס (Red Axes), שפועל מתל אביב.

עוד בערוץ אנשים:

• הודי, גרמני, צרפתי ושני ישראלים עושים קידוש יחד
• היזם הישראלי יקבל פרס יוקרתי באו"ם
• הזמר המצליח עלה לישראל ועזב את המוזיקה לטובת סטארט-אפ
  

קואצ'לה, שנמשך על פני שני סופי שבוע, נעשה בשנים האחרונות אבן שואבת עבור המוני צעירים מעודכנים, סלבריטאים שמגיעים לשמוע מוזיקה מהדשא כאחד האדם, וחובבי מוזיקה מכל הסוגים. הוא משלב את השמות הבולטים בפופ, ברוק, בהיפ-הופ ובמוזיקה האלקטרונית, ורבים רואים בו את פסטיבל המוזיקה החשוב ביותר המתקיים כיום בארצות הברית. מספר מצומצם של ישראלים כבר הופיעו בו בעבר: אינפקטד מאשרום עשו זאת ב-2010 וב-2013, והדי-ג'יי המצליח גיא גרבר היה שם ב-2015. עכשיו זה קורה לניב ארזי ולדורי סדובניק, שני מוזיקאים ישראלים בני 32.

צפו בקליפ שלהם:

מאחורי הקלעים עם גרייס ג'ונס

איך כל הטוב הזה נפל עליהם? "יש לנו סוכנות בארצות הברית, שנקראת Liasion", מסביר סדובניק. "בשנה שעברה טסנו לארצות הברית להופעה ראשונה בפסטיבל ברנינג מאן, ועכשיו הסוכנות סגרה לנו את ההופעה הזו. אני מבין שיש התרגשות סביב זה, אבל אנחנו כל כך עסוקים, שאנחנו פשוט זורמים כל פעם על ההופעה שלפנינו. אני מניח שנתרגש טיפה יותר כשנגיע לשם בפועל". 

ארזי: "כבר ניגנו בפסטיבלים גדולים באירופה, וזה אותו וייב מבחינתנו. חוץ מזה, לפעמים אנחנו הרבה יותר מתרגשים מהופעות בישראל או מלתת סט תקלוט במועדון קטן במזרח אירופה. התחושה של תהילה כביכול, העניין של 'יו, אני מופיע באותו מקום עם ביונסה' - זה לא הדרייב, זה לא הריגוש. הריגוש הוא לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים".

סדובניק: "כן, ביונסה ורדיוהד זה פחות אנחנו".

אז מתי כן התרגשתם ממישהו שהופיע לצדכם?

ארזי: "היינו באיזה פסטיבל באירופה והייתה לנו זכות לראות מאחורי הקלעים את הדבר הזה שנקרא גרייס ג'ונס, וזה היה באמת מרגש. גם ראינו לפני שנים הופעה של דאפט פאנק, וזה היה תענוג. אבל כשאתה בסיבוב הופעות, אתה מתרכז בלהביא את עצמך ולתת את ההופעה הטובה ביותר. בהתחלה יש יותר דרייב להצליח, אבל באופן אישי, אותי יותר מעניין להתחבר ליצירתיות שבדבר".

סדובניק: "אני חושב שזה קורה לכולם, וזה לא משהו רע: אתה מבין את התהליך, והרומנטיקה משתנה לך בראש. כבר ניגנו בפסטיבלים גדולים כמו גלסטונברי שבאנגליה: מגיעים, ההיא לוקחת אותך לשם, ההוא לוקח אותך לכאן; יש סוללה של אמנים, ולך תדע מי מופיע מולך בבמה אחרת. אתה קולט שזה מפעל. ואז פתאום אתה מופיע באיזה פסטיבל שאף אחד לא מכיר, באיזה חור בהרים, ויש המון אנשים, וכולך מתמלא אושר וריגוש".

הייתם הולכים לפסטיבלים כצופים לפני שהתחלתם לעסוק במוזיקה?

סדובניק: "הייתי הולך לפסטיבל ערד ולפסטיבל סגול - של היפים כזה".

ארזי: "אני הייתי בפסטיבל צמח".

צפו בהופעה שלהם בפסטיבל סונאר בברצלונה:

מוזיקה מהגרזן

הם גדלו ברמת השרון והכירו בתקופת התיכון. חברים משותפים הפגישו ביניהם כשהיו בכיתה י', ומאז הם החלו לנגן וליצור יחד. "היו לנו הרבה להקות", אומר סדובניק, "להרכב הראשון שלנו קראו 'התוכי המעופף', וכל החומרים היו בעברית. אחר כך הייתה לנו להקה בשם 'העוגיות', עם חברים נוספים, ששרדה שתי הופעות בערך, ואז הקמנו את 'Red Cotton', עם אור רימר, אודי נאור ואח של ניב, יובב ארזי".

ההרכב האחרון שרד מסוף התיכון ועד שנה לאחר סיום השירות הצבאי. כשחזרו מטיול באמסטרדם, החליטו  לפרק אותו והקימו את רד אקסס, שכלל בשנה הראשונה גם את אודי נאור, מי שהעניק להרכב את שמו. עד היום הוציאו אלבום שלם אחד ו"ערימות של סינגלים", לדבריהם. בשנים האחרונות חיממו מספר הופעות בינלאומיות גדולות שנערכו בישראל, בין היתר של הלהקות כמיקל בראדרז ואלט ג'יי, ולפני כשנה עשו צעד גדול קדימה והקימו לייבל עצמאי משלהם - גרזן רקורדס.

אחת הלהקות שהוציאה אלבום במסגרת הלייבל וזוכה לבאזז רציני היא המסך הלבן הרוקיסטית והבועטת. כשאני שואל מה עוד בקנה, השניים מספרים שבימים אלה הם עובדים על הוצאת אלבום ללהקה הצעירה והמדוברת דף צ'ונקי. וזה לא הכל: גם פסטיבל משל עצמם הם כבר הפיקו – פסטיבל גרזן, שנערך בנובמבר בחאן נחל ערבה, ושאותו הם מקווים להפוך לאירוע קבוע. "החתונה שלי והפסטיבל קרו באותו חודש", אומר ארזי, "ואלה שני האירועים שהכי ריגשו אותי בחיים". 

הכירו את להקת המסך הלבן:

איזה עצות אתם יכולים לתת למוזיקאים צעירים?

ארזי: "הדבר הראשון שיוצא לי לדבר עליו זה להאמין במה שאתה עושה. אמונה זה האלף-בית של כל יוצר, בין אם הוא יוצר מוזיקה או שולחן".

סדובניק: "וגם צריך שמישהו יאמין בך. למזלנו, הכרנו אנשים טובים בסצנת הדי-ג'ייז הישראלית שהאמינו בנו והיו שם בשבילנו מתחילת הדרך: שלומי זידאן, עפרי גופר ודני בר ז"ל".

עד כמה קשה לאמנים בישראל לעלות למעלה?

סדובניק: "זה קשה מאוד, אבל ככה זה בכל מקום. אני במשך שנתיים ישנתי פה, באולפן שלנו בתל אביב. עבדנו בעוד עבודות: אני הייתי מאמן טניס, וניב היה די-ג'יי וגם טבח. רוב האנשים שאני מכיר שהצליחו במשהו, הם אנשים שבאמת השקיעו. אנחנו פעילים כמעט עשור, ורק בשנתיים האחרונות תפסנו תאוצה".

ארזי: "אני באתי מבית מאוד תומך, עם הורים שמגיל אפס אמרו לי לעשות מה שאני אוהב, ותמיד עזרו לי ודחפו אותי, ועדיין, העבודה במוזיקה היא אחת ההתמודדויות הכי קשות שהיו לי בחיים. זה לא משהו שבא בקלות: זה שנים של עבודה, ולתקלט בכל מקום, ולשלוח להמון אנשים את החומרים שלך".

סדובניק: "היום אנשים עונים לנו למיילים תוך שנייה. בהתחלה זה היה כל כך שונה".

ואחרי שמצליחים?

ארזי: "גם כשמגיעים לאן שרוצים, יש התמודדויות. אנחנו גרים בארץ ולא יוצאים לסיבובי הופעות אלא נוסעים וחוזרים הביתה אחרי כל הופעה. בשנה שעברה עשינו איזה 160 הופעות ותקלוטים בחו"ל, כך שטסנו יותר מ-300 פעמים. הייתי על סף שיגעון מזה, אבל לאט-לאט שדה התעופה נהיה סוג של שגרה, והבנתי שצריך להתרגל לזה".

סדובניק: "עם הזמן אתה לומד מה עושה לך טוב בטיסה: לקרוא, לנוח, לעשות מוזיקה. ואת זה אני אומר אחרי שבתחילת הדרך מאוד פחדתי מטיסות".

ארזי: "ואנחנו חווים חוויות. ניגנו, למשל, במסיבת סקס של גייז בשיקגו, שזו חוויה שאני מאוד שמח שיצא לי לחוות. בחיים יש הרבה שינויים, והפילטר שיש לך בעיניים משתנה כל הזמן, וזה מגניב שיש לנו יכולת לשחק עם הפילטר הזה".

סדובניק: "יש לנו תאריכים להופעות בחוף השנהב, שזה יהיה מאוד מעניין. נהיה גם בטוקיו, בסינגפור ובאוסטרליה".

ארזי: "אבל תכלס אני הכי אוהב את הארץ".

מה יקרה אם ההצלחה באירופה תשכפל את עצמה באמריקה?

ארזי: "כשמופיעים שלוש פעמים בשבוע, הפרופורציות משתנות, ואתה כבר מבין שאלה החיים שלך".

סדובניק: "אני מוכרח להודות: יש רגעים שאני עוד לא מבין שאלה החיים שלי".

______________________________________________________

ערן ויץ עוד לא מככב בפסטיבלים בחו"ל, אבל זוכה להצלחות יפות בארץ. הקליקו על התמונה:

"התחלתי מלמטה, מלשטוף כלים, מהמשאית, מהחלק האחורי של הבמה". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)