לפי הגולשים ששיתפו את פרויקט הצילום של יוליה טייץ, שבו תיעדה לבקנים בגילאים שונים, ככל הנראה לא תיארו לעצמם איפה צולמו התמונות. "כשמסתכלים על התמונות זה נראה כאילו צילמתי אותן בסטודיו מפואר", אומרת טייץ, "אבל הכל צולם אצלי בבית, על רקע לבן שהדבקתי עם סקוץ' לקיר, בדירתי הקטנה והמחולקת בבת־ים".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
- להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"
- לכתבות נוספות
הלוקיישן הצנוע לא מנע מהצילומים להיהפך לוויראליים. בשקט־בשקט, ללא כל חסות מסחרית, הצליחה הצלמת האלמונית ללכוד את תשומת הלב החמקמקה של גולשי האינטרנט בכל העולם. הצילומים מצאו את דרכם במהירות לעמודי פייסבוק בהונגרית, יפנית, הודית ואינדונזית, וטייץ זכתה לשבחים בכלי תקשורת נחשבים כמו "קוסמופוליטן", "דיילי מייל" ו"הפינגטון פוסט", אבל ההצלחה הזאת עדיין לא מתורגמת לכסף.
יוליה, מה הקשר שלך ללבקנים?
"האמת היא שלפני הפרויקט הזה לא הכרתי אף לבקן, אבל אני תמיד מתחברת לשונה, לאנשים בלתי שגרתיים, ומאז שאני זוכרת את עצמי התחברתי ליופי המהפנט של הלבקנים. אחת הסיבות שגרמה לי לעשות את הצילומים האלה הייתה הרצון להמחיש לאנשים שבעבר הציקו ללבקנים, כמה יופי וניקיון יש בהם; להראות שהעובדה שהם נראים שונים לא בהכרח אומרת שהם מוזרים. נקשרתי מאוד למצולמים, אני רואה בהם מלאכים מהלכים".
איפה איתרת כל כך הרבה לבקנים כאלה יפים?
"הרעיון התבשל אצלי קרוב לשנתיים, ויצא לפועל לאחר שהצטרפתי לקבוצת פייסבוק של לבקנים והורים ללבקנים, שעוסקת בעיקר בבעיות הרפואיות שלהם ומונה כמה עשרות חברים. אחרי שצילמתי את זוהר שדה, לפני חצי שנה, אזרתי אומץ להציע לחברי הקבוצה להצטלם. ההצעה גררה התלהבות והיענות.
לפני שיצאתי לדרך, בחנתי פרויקטים קודמים של צילומי לבקנים מהעולם, ומצאתי כמה פורטרטים נחמדים אבל משעממים. אני אוהבת ליצור משהו בעבודות שלי. הקונספט הכללי שלי היה הצבע הלבן - רציתי להראות עד כמה הוא ייחודי, מרובה גוונים, עמוק ועשיר. בכל תמונה יש המון צבע, למרות שכל האלמנטים בה לבנים".
איך לא התפתית לקרוא לסדרת התמונות 50 גוונים של לבן?
"שמעתי שקוראים לה ככה, זה פחות מוצא חן בעיניי..."
בלי איפור
טייץ (38), מעצבת גרפית שגדלה במוסקווה ועלתה לישראל ב־1995, למדה צילום באופן עצמאי. בשנים האחרונות היא מצלמת נשים הרות, משפחות וחברים, וזוהי הסדרה האמנותית הראשונה שלה. "למען האמת אני לא יודעת איך להתעלות על מה שעשיתי", היא מודה. "אני מקבלת תגובות בכל השפות, פנו אליי בערך 50 אתרי חדשות מכל העולם, ורק עכשיו אני מתחילה להבין איזו עוצמה יש בתמונות האלה".
בדרך כלל היא נוהגת לעבוד עם תוכנת הפוטושופ, אך בפרויקט הזה, שנקרא Porcelain Beauty, נמנעה מלרטש את התצלומים. "היה לי חשוב להראות את היופי הטבעי בלבקנות, לכן גם ביקשתי מהמצולמים להגיע לסטודיו ללא איפור".
מה היה הדבר הכי מאתגר בצילומים?
"שילבתי בעלי חיים בצילומים וגיליתי שלצלם חיות זה מאוד קשה, בעיקר צ'ינצ'ילות וכלבים עם בעיות קשב וריכוז, ולצלם חיות וילדים ביחד זה עוד יותר קשה. הכלבה הלבנה (לא לבקנית) של סהר לא ממש שיתפה פעולה והייתי בטוחה שאף תמונה לא יצאה טוב, ורק אחר כך גיליתי את התמונה הבודדה שנראית טוב. עם הצ'ינצ'ילה הלבקנית, שכל כך רציתי שתשתתף בצילומים, בכלל היה סיוט. לקח לי שעתיים וחצי לתפוס אותה יושבת ברוגע.
חוץ מזה, מכיוון שלבקנים נורא רגישים לאור, במהלך הצילומים נאלצנו לעשות הפסקות חושך. מראש צילמתי בתאורה טבעית, בלי הבזקים או מחזירי אור. מקור האור היחיד היה החלון הענקי שלי, שמפיק תאורה חלבית מהממת ועוצמתית. אבל ללבקנים שרגישים לאור קשה מאוד לשבת בעיניים פקוחות מול החלון הפתוח, אז מדי פעם הגפתי את התריסים והחשכתי את החדר, והיינו יושבים בחושך 20 דקות ומדברים".
ברגעים האלה יצא לכם לדבר על הקשיים החברתיים והבריאותיים שהם חווים?
"היה לי חשוב יותר לנצל את הזמן כדי להעביר להם את מה שאני מרגישה כלפיהם, את האהבה וההערצה. הם כאלה מיוחדים ומדהימים, לא רציתי להכניס את הדברים הפחות יפים לחדר".
"קשה לי למצוא עבודה"
זוהר שדה (21), מגבעת־עדה, חיילת משוחררת שלומדת לפסיכומטרי, המצולמת הראשונה בפרויקט
את לובשת לבן גם ביום־יום?
"לא. בצילום זה יצא יפה, אבל אני מעדיפה ללבוש בגדים כהים. לבן הוא צבע בהיר מדי בשבילי. אני גם נמנעת מללבוש ורוד, כדי לא להיראות עירומה".
עם אילו קשיים את מתמודדת?
"אני סובלת מבעיות ראייה ורגישות לשמש, התנדבתי לצבא ועכשיו קשה לי למצוא עבודה. שמים לך רגליים, עושים בעיות".
קורה שמתחילים איתך רק כי את לבקנית?
"לא. להפך. זה לפעמים מרתיע גברים. בבר בלילה בהתחלה חושבים שאני סתם בלונדינית וכשמבינים שהמצב שונה, הם ממשיכים הלאה".
"סוף־סוף אפשר לשחק בחוץ"
סהר אלגאוי, כמעט בת 7, משהם
מי הכלב שבתמונה?
"זו פלקס, הכלבה שלנו", אומרת רחלי אלגאוי, אמא של סהר. "היא לברדורית מעורבת עם פרווה לבנה. בדיחה שרצה אצלנו היא שסהר קיבלה את העיניים ממני, את האוזניים מאבא ואת השיער מפלקס"
.
איך סהר מתמודדת עם בעיות הראייה שמאפיינות לבקנות?
"בצילומים יוליה רצתה לצלם באור טבעי, האור הכי יפה, אבל לבקנים מסתנוורים בקלות. לסהר היה קשה מאוד עם האור והיא פשוט לא הצליחה לפקוח את העיניים, אז יוליה צילמה אותה בעיניים עצומות. מראש חשבנו שזה פרויקט מעניין ומעצים, אבל התוצאה היממה אותנו. לא ראינו בחיים תמונות כאלה, זה נדיר כי לבקנים יוצאים הרבה פעמים אדומים מדי בתמונות, עם עיניים לא כמו שצריך, וממש קשה לתפוס בתמונה את הדרך שבה אנחנו רואים את הילדה שלנו".
ישראל היא מקום קשה ללבקנים.
"כן, יש פה המון ימים של שמש ואין הצללה טובה בבתי הספר ובגנים. סהר שמחה שהגיע החורף כי היא יכולה סוף־סוף לשחק בחוץ וכיף לה. היא סובלת מרגישות לשמש ומבעיית ראייה, אבל רצינו שהיא תשתלב במסגרות רגילות כדי לדחוף אותה קדימה. היא ילדה מאוד חכמה, חברותית ואנרגטית. היא אוהבת לרוץ, לקפוץ, לרקוד ולרכוב על סוסים. היא מוכשרת בציור, ולמרות קשיי הראייה שלה היא מלמדת ילדים אחרים בכיתתה לצייר".
"בית החולים אמרו שהיא בלונדינית"
עדי פריד (9) מקריית־ביאליק
איך הגעתן לפרויקט הזה?
"דרך קבוצת הלבקנים בפייסבוק", מספרת טלי פריד, אמא של עדי. "היה ממש כיף בצילומים, אבל לא חשבנו שהפרויקט יזכה לחשיפה כל כך מדהימה. יש לנו שלושה ילדים ורק עדי לבקנית. כשהיא נולדה, בבית החולים אמרו שהיא בלונדינית. הראשונה שזיהתה שהיא לבקנית הייתה רופאה בטיפת חלב".
ואיך הגבתם?
"בהתחלה היה לנו קשה עם זה. אף אחד לא ידע להסביר לנו מה מצפה לה, מה היא תראה ומה לא ואיך היא תתמודד עם החיים, אבל עם הזמן התרגלנו להסתדר בכוחות עצמנו והחלטנו לגדל אותה כילדה רגילה, ללא מגבלות. מגיל 4 התלוותה אליה למסגרות סייעת תומכת וזה עזר לה מאוד".
וכיום?
"היא לומדת בבית ספר רגיל. היא ילדה מחוננת וחריפה עם ראש גדול, שמתעניינת במגוון תחומים: מחשבים, ציור, פאזלים. הבעיה העיקרית היא השונות. ילדים תמיד מציקים. בגילאי הגן זה נובע מסקרנות. כשהם גדלים הם קוראים בשמות במטרה לפגוע, וזה נובע מחוסר חינוך. עם כל המילים היפות והסלוגנים של משרד החינוך, 'האחר הוא אני', אנחנו עדיין לא יודעים לקבל את השונה כפי שהוא ולא להצביע, לצעוק או להציק. עלינו ללמד את ילדינו לראות את הטוב באדם שמולם".
לצד הקשיים, מצאתם יתרונות בלבקנות?
"עדי תמיד בולטת בשטח, והצבע הלבן הזה כל כך יפה בעיניי, כל כך עדין. זה היתרון של הלבקנות, יופי מיוחד שאין לבלונדינים רגילים".
-----------------------------------------------------------------------------------
לאחר שנפצע קשה בעזה, זיו שילון מתמודד עם הקשיים שחווה בתו הלבקנית
-------------------------------------------------------------------------------------------------
