לפני כ-15 שנה החליטה גילי תמיר לעזוב את עבודתה כמגישת חדשות בטלוויזיה והתחילה ללמוד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית. "הבנתי שעולם התקשורת הוא בר חלוף, שזה לא יכול להיות העיסוק העיקרי שלי, ושזה לא מספיק כדי למלא את הנשמה", היא נזכרת. "הבנתי גם שאי אפשר לעשות שינוי חברתי אמיתי רק מלראות מצוקות של אנשים".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- האש, העץ והחיים המורכבים של המשוררת זלדה
- האהבה בת 68 השנים של דליה וצבי אביאל
- שרית גושן איבדה את הזיכרון ועושה סדר בבלגן
כיום תמיר (37) היא על סף דוקטורט בעבודה סוציאלית - עבודת הסיום שלה אמורה להיות מוגשת בעוד מספר חודשים - ושינוי חברתי היא מייצרת כמעט מדי יום, דווקא באמצעות התקשורת: יש לה תוכנית רדיו, "זה מגיע לכם", שבמסגרתה היא מייעצת למאזינים איך לממש את זכויותיהם הסוציאליות. "יש עשרות גופים שאמונים על כל אחד מאיתנו, כמו קופות החולים והביטוח הלאומי", היא מסבירה. "בהרבה מקרים יש שם כסף שמגיע לנו בזכות ולא בחסד, אבל אם אנחנו לא יודעים שהוא קיים, אנחנו לא מבקשים אותו. אנשי המקצוע רוצים לעזור, אבל לעיתים קרובות יש בעיה בתיווך בינם לבין אלה שזקוקים לעזרתם. המטרה של התוכנית היא להנגיש לאזרחים את הזכויות שלהם בתחום הזה".
תמיר רתמה לפרויקט את חברת ההפקות סטודיו 21 של סמדר רול וצביקה גולן, והשלושה פנו לרדיו ללא הפסקה, 103FM, שם הסכימו לשתף פעולה בתנאי שכל הגורמים המעורבים בתוכנית יעבדו בהתנדבות. "זה מה שעשינו במשך שלוש שנים", מספרת תמיר. "לפני חמישה חודשים הסתיים הקשר שלנו איתם ורציתי למצוא תחנה אחרת שבה התוכנית תשודר. שלחתי תוכניות לדוגמה לצ'יקו מנשה, מנהל רשת ב', ולשמעון אלקבץ, העורך הראשי של רשות השידור, והם אהבו את המתכונת והסכימו לספק לנו בית".
צפו בתמיר מתראיינת ב"תכנית חיסכון" בערוץ 2:
לייעל את המערכת
"זה מגיע לכם" משודרת עכשיו ברשת ב', פעמיים בשבוע (ימי שני ב-21:00, ימי חמישי ב-19:00), ותמיר אומרת שהמעבר עשה לתוכנית רק טוב. "בזכות השידור הציבורי זכינו לחשיפה ארצית ולהשפעה שלא היינו זוכים להן בדרך אחרת", היא אומרת. "אפשר להיות יצירתיים ולנסות לעזור, אבל אם אין לך פלטפורמה מתאימה, זה לא משנה".
במסגרת התוכנית היא כבר סייעה למאזינים רבים, בהם שחקנית ותיקה שעלתה לשידור וסיפרה שהיא מקבלת קצבת זיקנה מאוד נמוכה. "מיד אמרתי לה שאין סיכוי שזה כל מה שמגיע לה", מספרת תמיר, "ובאמת, התברר שהיא קיבלה קצבה חודשית שנמוכה ב-700 שקל מהסכום הנכון, והכל בגלל טעות של הביטוח הלאומי".
אדם נוסף שקיבל סיוע הוא גבר בן 85 שנפל בשבי במהלך מלחמת השחרור ואובחן כהלום קרב, אבל מעולם לא פנה למשרד הביטחון כדי לקבל הכרה רשמית כנכה. "הבת שלו, שבכלל לא גרה בארץ, האזינה לתוכנית והתקשרה אלינו, ואנחנו הפנינו אותו לעזרה משפטית", מספרת תמיר.
במרבית המקרים היא מזהה את הפתרון לבעיה כבר בשידור ומיד אומרת למאזין למי עליו לפנות כדי לממש את זכויותיו. "אני תמיד מסבירה בשידור מה צריך לעשות, כי יש עוד מאזינים שנתקלים באותה בעיה, אבל האדם צריך לפעול בעצמו. אם הוא מיצה את כל הדרכים הרגילות, וההליך נתקע בגלל המערכת, אנחנו נכנסים ועוזרים".
לאחד המאזינים עזרה לקבל קצבת זיקנה רטרואקטיבית של כ-40 אלף שקל. למאזין אחר סייעה בביטול חוב לביטוח הלאומי בסך כ-120 אלף שקל. "הרבה פעמים אנחנו גם מייעלים את המערכת. פניתי, למשל, למשרד הבריאות בעקבות פנייה של אמהות לילדים אוטיסטים שמקבלות השלמת הכנסה: התברר שקופות החולים הודיעו להן שאחרי שמלאו לילד 13, הן כבר לא פטורות מתשלום השתתפות עצמית על טיפולי התפתחות. זה תשלום שיכול להגיע לאלפי שקלים. אחרי הפנייה שלנו, משרד הבריאות מיד הרים את הכפפה וחידד את הנהלים. אנחנו מתעסקים בדברים שאף חברה למימוש זכויות לא תרצה להתעסק בהם. בשבילן, הפרש של 300 שקל בקצבת זיקנה זה לא רווחי, אבל יש אנשים שחיים רק על הקצבה, והכסף הזה הולך לתרופות ולאוכל, כך שכל שקל הוא משמעותי עבורם".
תמיד יש שם סיפור
את דרכה בתקשורת החלה תמיר כקריינית בגלי צה"ל. אחרי השחרור הגישה חדשות בכבלים ובערוץ 10 עד שהחליטה לעזוב את התחום. "עזבתי גם בגלל מצוקות שנחשפתי אליהן דרך התקשורת, וגם כי לימודי העבודה הסוציאלית יותר התאימו לתפיסת עולמי", היא מסבירה. "בסופו של דבר יצרתי שילוב בין שתי התחומים: אני עושה עבודה סוציאלית ברדיו ומשתמשת בתקשורת לדברים טובים. במקביל, אני עובדת כקריינית בפרסומות, כי השכר בעבודה סוציאלית לא מספיק, ואנשים צריכים למצוא לעצמם עוד כובעים".
היא גרה בפתח תקווה עם בעלה, נועם אלון - גם הוא עובד סוציאלי, שאותו הכירה כששניהם עבדו בעמותת עלם - ושני ילדיהם (גור, בן חמש, ועירא, בת שנתיים וחצי). "נועם ואני מתפתחים ביחד", היא אומרת. "התחלנו כעובדים סוציאליים שכירים, וכיום שנינו משמשים כיועצים סוציאליים לסניגוריה הציבורית, ויש לנו מרכז בשם 'מחוברים', שעוזר לאנשים בהגשת חוות דעת לבתי משפט ולוועדות שחרורים ובהכנה למאסר. אני נפגשת עם אנשים שביצעו עבירות כלכליות ועבירות אלימות במשפחה, שרבות מהן נעשו על רקע של שימוש בסמים והתמכרויות".
את לא מרגישה קושי לעזור לאסירים ולעבריינים מורשעים?
"אני נותנת ללקוחות שלי את השירות הכי טוב שאני יכולה, כי אני מאמינה בצדקת הדרך, ואני לא אקח תיק שלא אוכל להתחבר אליו. קורה שאני רואה אדם שנמצא בהליכים פליליים ושאני פחות מתחברת אליו, אבל אני רואה את הילדים שלו, וזה מה שמניע אותי: הרי אם האבא נכנס לכלא, הילד נפגע מזה. בהרבה מקרים יש סיבה לכך שהאדם נעשה עבריין: משהו בבסיס גרם לו לחשוב בצורה לא מפוכחת. אלה אנשים שנסיבות החיים הובילו אותם לביצוע עבירה: הם נולדו למשפחה מסוימת ולא מכירים משהו אחר. רוב לקוחות הסניגוריה הציבורית הם דור שני או שלישי של מכורים לסמים, ותמיד יש שם סיפור. נדיר שאני פוגשת אנשים שהם באמת פסיכופתים".
הפעילות שלה בתקשורת מפגישה אותה עם סיפורים אחרים. בשבוע שעבר הוחתמה בתאגיד השידור החדש על הגשה של תוכנית רדיו יומית, והיא כבר מציבה לעצמה מטרות שברצונה להשיג באמצעותה. "היעד מבחינתי הוא שחצי שנה אחרי עליית התוכנית יידעו כל הקופאיות בסוּפּרים מה זה 'פטור מתור' - פטור מהמתנה בתור שניתן לאזרחים עם לקות שלא נראית לעין. זה עבר כחוק, אבל לא באמת מיושם. אני רוצה שאמא לילד עם אוטיזם, שכולם סביבה אומרים לעצמם: 'למה היא לא יכולה לעמוד בשקט בתור?', תציג את הכרטיס של 'פטור מתור' לקופאית, וזו תדע לתת לה מענה.
"אני גם רוצה לראות יותר עובדים סוציאליים שמנסים לצאת מגבולות הגזרה שלהם ומעזים. אני מאוד מאמינה במקצוע הזה, כי רק בו קיים השילוב בין טיפול במקרים פרטניים לבין יכולת לבצע שינוי חברתי כולל".
______________________________________________________
השדרנית פנינה בת צבי ילדה תאומים בגיל 50 - ועל זה היא לא מדברת ברדיו. הקליקו על התמונה:
