אמא של עידו (שם בדוי) פנתה אלי אתמול בצהרים: "אני חושבת שיש לי בעיה. הילד מסרב ללכת לבית ספר כבר יומיים. הבוקר הוא אמר לי שהוא רוצה להישאר בבית כדי לשמור עליו שלא יישרף". השריפות שמשתוללות בחוץ בשבוע האחרון מתחילות לשלוח איתותים דרך הילדים שלנו. באופן טבעי יש ילדים שישאלו שאלות קשות ואחרים שאפילו תתעורר בהם חרדה.
התפקיד שלנו ההורים ברגעים האלה הוא קריטי, כי אנחנו הראשונים שנדרשים לתת תשובה לשאלה הבלתי אפשרית: מה יהיה? קודם כל, חשוב להדגיש: תגובה של פחד לאירועים האחרונים היא לגיטימית וטבעית. זו אפילו תגובה הכרחית ששומרת עלינו מפני סכנה. לכן, חשוב להפריד בין ילד ששואל שאלות, מגלה עניין ואפילו קצת חושש, לילד שהפחד משתלט עליו ומשפיע על התפקוד שלו.
למה הילד שלי מפחד?
הצעד הראשון אל התשובה שנכונה ביותר עבור הילד שלך היא להבין מה בעצם התעורר בו. השריפה היא אירוע חיצוני שפוגש פחד פנימי שכבר "מתבשל על אש קטנה" בנפש. האפשרויות הנפוצות יותר הן:
פחד ממוות: ילדים שהמוות והאפשרות למות מעסיקה אותם מאד. השריפה במקרה הזה היא רק דוגמא ממחישה לאחת האפשרויות.
פחד מאובדן שליטה: ילדים שגם בזמנים רגועים יותר צריכים כל הזמן לדעת מה קורה ומפחדים לאבד שליטה ולהתמודד עם מקרים של חוסר וודאות באופן קיצוני.
פחד מהיבלעות: אחד הפחדים הנפוצים הוא פחד "מהדבר הגדול" שינצח אותי ויעלים אותי בתוכו, דרכו אראה בעצם כמה אני חלש וקטן. שריפה היא דוגמא קלאסית לפחד שכזה, בעיקר כי היא מפגישה אותנו עם איתני הטבע הבלתי מנוצחים.
פחד מהלא נודע: ילדים שמפחדים מעצם השהייה במצב של אי וודאות.
מה רואים בציורים?
קודם כל הציורים הם כלי נפלא בדיוק במצבים כאלה! כשהילד מצייר הוא מנהל דיאלוג רגשי עם הפחדים עצמם, הם הופכים להיות תמונה שהוא צייר בעצמו ולכן גם השיג עליה שליטה מסוימת. עכשיו, כשהפחדים מצוירים על דף יש להם התחלה וסוף וזו חוויה שונה לגמרי! עכשיו גם אפשר לנהל איתם שיחה, להסביר למישהו חיצוני מה מפחיד אותי או במילים אחרות – לעבד את זה רגשית.
איך נדע מה הילד שלנו מרגיש דרך הציורים שלו?
- גודל האש: הביטו על גודל האש בציור. הגודל שלה ישקף במידה מסוימת את גודל הפחד. בציורים המצורפים כאן אפשר לראות אצל ילד אחד (עומרי, שם בדוי) גודל קטן של מדורה, ואצל הילד השני (ליאור, שם בדוי) להבות אש גדולות שיצאו מכלל שליטה.
- אופן ציור האש: עכשיו התבוננו איך הילד בחר לזוז על הדף ברגע שצייר את האש. עומרי ממשיך לצייר את האש כמו כל הציור שלו, באופן מדויק ותחת שליטה מלאה. לעומתו, ליאור מצייר את האש באופן סוער שממלא את כל האזורים הריקים בדף. אופן הציור של ליאור מראה על כך שהשריפה היא מקור לסערה רגשית ואי שקט.
- מי שולט: יש הבדל גדול וקריטי בין ילד שמצייר רק את האש לבין ילד שמצייר גם את הכבאים. אצל שני הילדים אפשר לראות התייחסות לכוחות ההצלה וזה סימן טוב ומרגיע, שמעיד על הפנמה של אפשרות הצלה והתגברות על האסון.
- עלילה: גם כאן אפשר לראות אצל שני הילדים עלילה שמעידה גם היא על הפנמת אפשרות ההצלה וההתגברות. בשני המקרים, יש כבאים עם סולמות ומים שמצליחים להתגבר על האש מלמעלה (בציור של ליאור) וממרחק בטוח (בציור של עומרי).
מה עושים?
- שוחחו עם הילד ברוגע על הציור ונסו להבין בדיוק מה מפחיד אותו.
- שתפו אותו בעובדות מרגיעות, כמו: אין באזור שלנו צמחייה סבוכה, הכבאיות מגיעות במהירות, נוכל לראות כשהאש מתקרבת ולא נשאר אם תהיה סכנה וכו'.
- הדגישו את הקשר המשפחתי והשייכות: תנו לילד תחושה שהוא לא לבד בתוך הפחד הזה, שמותר לפחד ושביחד תחליטו מה לעשות בצורה הכי בטוחה.
- חזקו את העצמאות והבחירה: עודדו את הילד לחשוב בעצמו מה יעזור לו והצטרפו אליו בביצוע הדברים שגורמים לו להרגיש בטוח ומוגן יותר.
- חבקו, נשקו ותהיו נוכחים יותר בבית: אם מתעוררים בילד שלכם פחדים, הוא זקוק לכם יותר. הוא לא חושש רק לאבד את הצעצועים שלו. הוא חושש לאבד את הזיכרונות שהצעצועים האלה מייצגים.
- פנו לייעוץ מקצועי: אם אתם מרגישים שהאש הרגשית יצאה מכלל שליטה ומפריעה לתפקוד השוטף של הילד, פנו לייעוץ מקצועי מעמיק ועזרו לילד שלכם לחזור לשיגרה.
