אין מה לומר, התגעגעתי
שלי גרוס ממתינה בקוצר רוח למפגש המחודש
בנות גילמור הן משפחה, ומשפחה, כידוע, לא בוחרים. לא את כולם בענף העץ המשפחתי הזה אני מחבבת. אני לא רוצה לרכל, אבל אם כבר התכנסנו, מערכת היחסים שלי עם לורליי ורורי לא נקייה מכעסים. אני מאשימה אותן בשנים של שתיית יתר של קפאין ושל אמונה שחצות היא שעה מצוינת להזמין פיצה.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
- להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"
לכתבות נוספות
ללורליי קל לי לסלוח, כי היא לורליי גילמור, על כל המשתמע מכך. עם רורי היחסים קצת יותר טעונים, כי בסופו של דבר אני יכולה לסלוח על חמישה־עשר קילו עודפים, אבל לא על שיעמום, ורורי גילמור, חברות, היא לא דמות מעניינת.
התסריט הדביק לה סיפורים מעניינים במשך שנים, כולם בלתי אמינים בעליל (עורכת ראשית של עיתון האוניברסיטה? ברצינות? להעדיף לנסוע באוטובוס אחרי המועמד לנשיאות אובמה במקום לעבור לפאלו־אלטו להקים סטארט־אפ עם החבר שלך? סליחה, רורי, אבל אני חוששת שלא הפקת את המקסימום מהשעות שהעברת בקריאת ספרים).
אין מה לומר, פגישה מחודשת תעשה רק טוב ליחסים בינינו, כי כשחושבים על זה, למרות כל הקיטורים, אני מתגעגעת אליהן. בעיקר אל אמילי גילמור. הסבתא של רורי והאמא הלא מוערכת של לורליי. לורליי, שדמותה כמו עוצבה כדי להמחיש את הפתגם "אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים". האישה שקיבלה את היד הכי טובה בשולחן, ובכל זאת מכשילה את עצמה בכל פעם מחדש.
אמילי, אמילי היא סיפור אחר. אמילי היא הגיבורה האמיתית של הסדרה, וב־25 בנובמבר אני אתיישב מול "נטפליקס" בעיקר כדי לוודא שהפעם היא תקבל את הכבוד המגיע לה.
רורי ולורליי פשוט לא מתאימות ל־2016
הילה רגב מבקשת: אל תיגעו לי בבנות גילמור
רורי גילמור ואני זה בעצם אותו בנאדם. כמה פניות ביוגרפיות לא נכונות הובילו לזה שאני אגדל בצל הפיגועים של ירושלים, והיא תטופף עם האמא המגניבה שלה בסטארס הולו, שותה קפה ואוכלת ג'אנק שמשום מה לא גורם לה להשמין אפילו גרם.
"בנות גילמור" הייתה סדרה מושלמת: אמא שנראית ומדברת כמו אחותך הגדולה, שלל גברים חתיכים שמתאהבים בך למרות שאת תמיד מחזיקה ספר בתיק, וסבא וסבתא עשירים שרק רוצים לקנות לך דברים יקרים.
והנה, החליטו ב"נטפליקס" ליצור עונת ספיישל של הגילמורס, תשע שנים אחרי. ובכן, הצצתי בטריילר, וכולנו צריכות לעצור שם. כל המרכיבים החשובים עדיין פה - דיבור מהיר, אוכל רדיואקטיבי, מידה 36 לכולן חוץ מסוקי - אבל הנשמה נעלמה. כל החן המקורי והממכר של רורי ולורליי התאדה, והניסיונות להתאים אותו ל־2016 רק עושים לו עוול.
הסדרה המקורית הייתה חדשנית לזמנה, דיברה אל קהל של נערות אבודות ונשים צעירות שפינטזו על מערכת יחסים הרמונית כמו של האם והבת. והיום? התחושה היא שלורליי ורורי בעיקר חופרות במשך שעות, בלי להגיע לדייט עם ג'ס אף פעם.
בואו נודה על האמת: הגילמוריות לא מתאימות לעידן הפייסבוק והאינסטגרם. הן הניחו את היסודות לתמלול בלתי פוסק של החיים, אבל הנוכחות שלהן על המסך כרגע היא לא רלוונטית. אם כבר, היא מעוותת את הזיכרונות המתוקים של הנערה שהייתי ורציתי להיות. לכן, אם אפשר, שחררו לי את לורליי ורורי. אל תיגעו לי בבנות גילמור.
ומה אתן חושבות על הקאמבק?
