מתברר שהנשיא האמריקאי הנבחר אינו הטייקון היחיד בעולם שנושא את שם המשפחה טראמפ: שני אחים יהודים, ג'ולס ואדי טראמפ, הם אנשי עסקים מצליחים ומשפיעים בארצות הברית, ואין להם שום קשר למשפחה שבקרוב תעבור לגור בבית הלבן.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- האחות הקטנה של אביב אלוש הולכת בדרכו (בלי עזרתו) ראיין גוסלינג חי ב"לה לה לנד" (לא מה שאתם חושבים) לירון אלעד הקימה לזכר אביה "חדר פלאות" (מה זה?)
בעבר נתבעו השניים על ידי דונלד טראמפ, שביקש למנוע מהם להשתמש בשם משפחתם כמותג בתחום הנדל"ן: לאחים יש חברה שנקראת "קבוצת טראמפ", דונלד טראמפ מחזיק את "ארגון טראמפ" – והוא לא אהב את הדמיון הזה. בית המשפט לא קיבל את תביעתו; האחים הורשו להמשיך להשתמש באותו שם, אבל מכיוון שהתובע היה אדם שלא מוותר בקלות, כפי שהוכיח המרוץ לנשיאות, פנו נציגיו לרשם הסימנים המסחריים בארצות הברית וביקשו ששמה של קבוצת האחים לא יקבל מעמד של סימן מסחרי. הפעם הבקשה נענתה.
האחים טראמפ עשו את הונם מנדל"ן ומחזיקים נכסים רבים באזור מיאמי וכן חברות רבות במדינות שונות. האח הבכור, ג'ולס, הוא בן 73, אדי צעיר ממנו בשלוש שנים, ומלבד שם המשפחה והעושר המופלג, אין עוד קווי דמיון בולטים בינם לבין דונלד טראמפ: הם מתרחקים מתקשורת ומחשיפה ציבורית, נמנעים מלהתראיין ולהצטלם, וקשה להאמין שייכנסו פעם לפוליטיקה. האיש שיהיה נשיא בקרוב אמר עליהם פעם בראיון ל"ניו יורק טיימס" ש"הם אנשים מאוד נחמדים" – וצדק כנראה: במסגרת פעילותם הפילנטרופית הקימו השניים את בית איזי שפירא ברעננה, שנועד לשפר את איכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות, ולפני חמש שנים ייסדו את קרן טראמפ, שמטרתה להעלות את רמת לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר בישראל ולעודד מצוינות.
כשהקרן הוקמה, רק מעטים חשבו על השם טראמפ בהקשר של נשיאות ארצות הברית, אבל גם אז היה לשם הזה כוח רב. "זה שם שמתחבר טוב מאוד לכסף", אומרת בחיוך מנהלת התוכניות של הקרן, ד"ר תמי חלמיש אייזנמן. גם היא לא העלתה על דעתה ששמו של מקום עבודתה יתחבר פעם לאיש החזק בעולם.
מהדת לדוקטורט
גם לחלמיש אייזנמן (42), בדיוק כמו לנשיא האמריקאי הנבחר, יש ביוגרפיה לא שגרתית, אם כי שונה לגמרי משלו. היא נולדה כבכורה מבין ארבע בנות ל"משפחה אולטרה-דתית", כהגדרתה, בבני ברק: "הסבא והסבתא היו חרדים, וכשהייתי ילדה קטנה, רציתי להיות רב. זה נראה לי כמו פסגת ההצלחה".
הצטיינותה במתמטיקה בגיל צעיר גרמה לה לחפש פסגות אחרות, וכיום היא בעלת דוקטורט להוראת מתמטיקה ממכון ויצמן. כיום היא גם רחוקה מאולטרה-דתיות. "אני לא מגדירה את עצמי כשייכת לסקאלה הדתית", היא אומרת, "ולא לבושה כאישה דתייה". ועדיין, מקום מגוריה הוא היישוב הדתי נווה דניאל שבגוש עציון. בעלה שמאי הוא איש הייטק, ויש להם חמישה ילדים.
למרות התרחקותה מבני ברק, חוויות שעברה שם בילדותה עיצבו את התפיסה החינוכית שמשמשת אותה עד היום. "חוויה מכוננת אחת הייתה כשהייתי בכיתה ג'. קיבלתי 97 במבחן בתורה, והמורה כתבה על המבחן בעט אדום שהיא מבקשת להזמין את ההורים שלי ואותי לשיחה. נורא נבהלתי. ההורים הגיעו, והמורה הראתה לנו את המבחן ואמרה לי: 'קיבלת את כל הנקודות, אבל אני מאוכזבת. בשביל ללמוד, צריך סקרנות. יש לך זיכרון מצוין, כתבת את כל מה שאמרתי - אבל אני רוצה שתוסיפי עוד דברים שמתאימים לשאלה: את המילים שלך, לא שלי. בשביל ללמוד, צריך לעמוד על קצות האצבעות'. המשפט הזה נחרת בזיכרוני. זה בעיניי התפקיד של מורה: להראות לנו שאפשר יותר".
חוויה מכוננת מסוג אחר הגיעה כשלמדה מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "השנה הראשונה שם זכורה לי כזוועת עולם. המרצה נכנס ואמר משהו כמו: 'שלום, יש כאן 200 תלמידים, בסוף השנה יישארו 60, לסוף התואר יגיעו 30, ואחד מכם יגיע לדוקטורט. בשבילו אני פה'. חשבתי לעצמי שבטח אני האחת שעליה הוא מדבר, אבל אחר כך חטפתי שוק: בפעם הראשונה בחיי לא הצלחתי במתמטיקה. הבנתי שכל מי שישב סביבי סבר שהוא האחד שימשיך לדוקטורט, ולי לא היו לי כלים להתמודד עם הכישלון. זה היה הרגע שבו הבנתי מה זה אומר ש'בשביל ללמוד, צריך לעמוד על קצות האצבעות'.
"בחוג לפילוסופיה היה לי שוק נוסף, כשגיליתי שחסר לי המון ידע כללי. ידעתי רק יהדות, הלכה ותנ"ך. אפילו לא ידעתי שהרמב"ם היה פילוסוף: הכרתי אותו רק כפרשן. ובטח שלא היה לי מושג מי זה אריסטו".
הזיכרונות הללו, היא אומרת, מניעים אותה בעבודתה בקרן: מחד, היא מבקשת להכין תלמידים להתמודדות עם כישלון; מאידך, חשוב לה שהמורים יכירו בפערי הידע של תלמידיהם. "תלמידים חייבים לדעת כבר בגיל צעיר שזה בסדר להיכשל ולקבל עזרה", היא אומרת. "לא כל הזמן צריכים להצליח. הצלחה מגיעה אחרי עבודה קשה וקבלת עזרה מהמורים, מההורים, מהיועצת ומכל מי שצריך. מצד שני, חשוב שהמורים יידעו מיהם התלמידים שלהם, שיידעו מה הם יודעים ומה לא, כדי לסייע להם להגדיר לאן הם צריכים להגיע".
היא עצמה עבדה כמורה למתמטיקה בבית ספר בירושלים, כך שהיא מכירה את שני הצדדים. העיסוק בהוראה גרם לה להתעניין בתחום, ואת עבודת התזה שלה במסגרת לימודי התואר השני כתבה על הוראת מדעים. כשעשתה דוקטורט, בחרה לחקור את הקשר שבין לימודי מתמטיקה להשפעות התרבותיות של התלמידים. במסגרת המחקר היא בחנה מורה שלימדה אותו חומר בדיוק בשני בתי ספר שונים: האחד היה במושב, ובאחר למדו בנות ממוצא אנגלוסקסי. ההישגים היו דומים, היא אומרת, אבל בבית הספר שבמושב הרבתה המורה לפתור בעיות בכיתה, ואילו בבית הספר האנגלוסקסי לא היה צורך בכך, שכן הרמה המתמטית של התלמידות הייתה גבוהה יותר.
חמש יחידות, מורה אחד
כשקרן טראמפ הוקמה, אחת המטרות שעליהן היא הצהירה הייתה להגדיל את מספר התלמידים הישראלים שלומדים מתמטיקה ופיזיקה ברמה של חמש יחידות. "במדינות שבהן התל"ג גבוה, 20 אחוז מהתלמידים לומדים מתמטיקה ופיזיקה ברמות הגבוהות", אומרת חלמיש אייזנמן. "בארץ היו שנים שבהן חלה ירידה משמעותית, והגענו לשפל של פחות מעשרה אחוזים".
כדי להילחם בבעיה, הקרן פועלת במספר מישורים. בימיה הראשונים היא התמקדה בחיזוק כוחות קיימים. "גילינו שיש מורים מצוינים למתמטיקה ולפיזיקה, חלקם עלו ממדינות חבר העמים, אלא שהם מעטים: בהרבה בתי ספר יש רק מורה אחד שמלמד ברמה של חמש יחידות. החלטנו להקים קהילת מורים, שבה אפשר לנתח מקרים שאירעו בכיתה, ללמוד לאבחן תלמידים ולבדוק מה אפשר לעשות כדי שיותר תלמידים יצליחו. גילינו גם שרבים מהמורים הגיעו להוראה כקריירה שנייה, מתוך תחושת שליחות, ולכן חיזקנו את התוכניות להסבת אקדמאים להוראה. סייענו גם למשרד החינוך בכך שפתחנו תוכניות לחמש יחידות במתמטיקה ובפיזיקה בבתי ספר שלא היו בהם תוכניות כאלה".
הקמפיין של משרד החינוך שניסה לעודד תלמידים ללמוד חמש יחידות במתמטיקה, עורר ביקורת קשה.
"אני חושבת שחלק גדול מהביקורת היה מוצדק. לימודי מתמטיקה ברמה של חמש יחידות הם מפתח להרבה דברים בעתיד, אבל לא המפתח היחיד, כך שהמסר היה מוטעה. מי שיכול לעשות את זה אבל מוותר לעצמו ולא ממצה את הפוטנציאל שלו, ירגיש בהמשך חייו ש'יכולתי יותר, אבל התעצלתי'. על התלמידים האלה צריך להילחם".
יש מגזרים שהמצב בהם בכי רע: אחוז הניגשים לחמש יחידות במתמטיקה במגזר החרדי שואף לאפס, ובמגזר הערבי המצב רק מידרדר.
"נכון, ובדיוק במגזרים האלה אנחנו רוצים להתמקד בשנים הבאות. נטפל גם באוכלוסיית הבנות. על פניו, המצב שלהן נראה טוב – בנות תופסות 48 אחוז ממספר התיכוניסטים שלומדים חמש יחידות מתמטיקה – אבל מתברר שבחטיבת הביניים הן תפסו כ-60 אחוז, כך שקורה להן משהו בדרך. צריך לטפל במיוחד בבנות חרדיות, שרק בשנים האחרונות החלו לגשת לבגרויות ולא רק למבחנים מקבילים. יש לנו תוכניות להכשרת מורות למגזר הזה. במגזר הערבי, דווקא אוכלוסיית הבנים זקוקה לטיפול מיוחד, וכבר מינינו ועדה שתפרש את הנתונים ותציע דרכים לשיפור".
______________________________________________________
גם הילדה החמודה הזו גדלה במשפחה דתית, והיום היא במקום אחר לגמרי. הקליקו על התמונה:
