אופנה

    בסטודיו של נונונו: "גם לבנות שלנו היו תקופות של פאייטים ורודים"

    בזמן שהילדים חוזרים לתלבושת האחידה, המעצבות טלי מילכברג ואיריס אדלר מוכרות לסלבס מסביב לעולם ומסבירות למה הרוקנרול לא נעלם כשהופכים להורים

    נרי אבידן סלעפורסם: 25.10.16 08:33
    "רצינו לתת לילדים שלנו את מה שיש לנו בארון. מה אכפת לתינוק מה הוא לובש? אחר כך שיגדלו ויעשו מה שהם רוצים". הסטודיו והקולקציה של נונונו (צילום קולקציה: יניב אדרי)
    "רצינו לתת לילדים שלנו את מה שיש לנו בארון. מה אכפת לתינוק מה הוא לובש? אחר כך שיגדלו ויעשו מה שהם רוצים". הסטודיו והקולקציה של נונונו (צילום קולקציה: יניב אדרי)

    הכתובת: משה סנה 21, תל אביב.
    הגודל: כ-250 מ"ר של חלל פנימי ו-100 מ"ר של גינה פסטורלית עם דק מעץ.
    הנפשות הפועלות: מעצבות האופנה איריס אדלר וטלי מילכברג, שהקימו את מותג בגדי הילדים NUNUNU (בעבר, בלאקשיפ) ב-2009, ועובדים נוספים האחראים על שאר האספקטים של ניהול המותג. 15 איש בסך הכול.
    הפסקול: "כן, והרבה", אומרת מילכברג, "איריס ואני כמו תאומות ברוב הדברים, אבל יש מקומות שאנחנו מנוגדות – כמו במוזיקה. אני שומעת רוק שוליים, למשל Cold Cave, ארכייב ו- She Wants Revenge".
    "במוזיקה אנחנו לגמרי הפוכות", מסכימה אדלר, "אני בז'אנרים אלקטרוניים, דיפ האוס".
    חובה בסטודיו: "דבר ראשון ולפני הכול – אנרגיה ומגניבה ואנשים טובים. ורק אז האסתטיקה, סביבת עבודה עם השראה".
    מילה לחורף: "שיגיע כבר ויגאל אותנו מייסורינו".

     

    גולגולות בכל פינה. הסטודיו של נונונו
      גולגולות בכל פינה. הסטודיו של נונונו

       

      אף פרט בחזות הרצינית של בניין המשרדים בצהלה לא מגלה כי בפנים תמצאו את מותג בגדי הילדים שהביא את אווירת הרוקנרול לגיל הרך. עם זאת, רמז ראשון לעולם המקביל שמתקיים בקומה השנייה מתגלה כבר כשהמעלית נפתחת בקומת הכניסה, עמוסה עד אפס מקום בארגזים מסודרים וחתומים במדבקה שחורה. אחרי רגע מגיח מאחוריהם שליח של UPS עם זקן עבות ותספורת היפסטרית מוקפדת, אשר במדי חברת השילוח החומים והמסודרים נראה כאילו יכול היה להיות חלק מתצוגת אופנה של Vetements. בעוד הוא נושא את הארגזים לאחת מ-500 נקודות המכירה של NUNUNU בעולם, הדרך אל הסטודיו מתפנה.

       

      על הקיר: עבודת אמנות של רופוס באטלר סדר
        על הקיר: עבודת אמנות של רופוס באטלר סדר

         

        כמה קומות למעלה, ודלת עם ויטראז' של לוגו גולגולת הכבשה השחורה מקדמת את פני האורחים. בפנים, חלל עצום עם רצפה אפורה, מעט שטיחים צבעוניים ישנים, צינורות חשופים המקשטים את התקרה הגבוהה, כמה חדרים המופרדים בקירות שקופים, ערימות של ארגזים נוספים, מגירות שחורות שעליהן תמונות פולרואיד של הפריטים המסתתרים בתוכן, עבודת אמנות של רופוס באטלר סדר המדמה עיניים שנעצמות ונפתחות כשעוברים מצדה האחד לאחר, ולא מעט גולגולות הקורצות מהפינות. החשיבה על אסתטיקה ניכרת בכל פינה – מספלי הקפה במטבחון ועד דיסק און קי עם דמויות מ"מלחמת הכוכבים".

         

        החלל: כ-250 מ"ר של חלל פנימי ו-100 מ"ר של גינה פסטורלית עם דק מעץ
          החלל: כ-250 מ"ר של חלל פנימי ו-100 מ"ר של גינה פסטורלית עם דק מעץ

           

          "בעיניי, חלל זה מסגרת למה שאתה יוצק לתוכו", אומרת המעצבת טלי מילכברג, לבושה כולה בשחור, במשרד המשקיף אל החלל המרכזי דרך קירות זכוכית, "הוא חסר משמעות אם הוא חסר תוכן עבורך. אנחנו נמצאות כאן כמעט שנתיים, וקודם עבדנו בבוטקה בקריית שאול, מעיין שכונת פחונים. אבל זה היה חלל שהתאים למידותינו באותה תקופה והיה שם מגניב. כשהתחילו לנזול עלינו מים, החלטנו לחפש מקום חדש".

           

          עם הצלחה מסביב לעולם וסלבס הוליוודיים שממהרים לרכוש את בגדי הילדים שהן מעצבות, NUNUNU שומר על קונספט הדוק של יצירת פריטים שהם גם נוחים וגם מגניבים – עניין שמחלחל אט-אט אל מותגי הילדים באופנת המיינסטרים.

           

          "כולם אמרו לנו ששותפות זה מורכב, ששתי נשים חזקות לא יכולות לעבוד יחד, שמענו את כל הקלישאות". איריס אדלר, טלי מילכברג וקולקציית החורף (צילום: יניב אדרי)
            "כולם אמרו לנו ששותפות זה מורכב, ששתי נשים חזקות לא יכולות לעבוד יחד, שמענו את כל הקלישאות". איריס אדלר, טלי מילכברג וקולקציית החורף(צילום: יניב אדרי)

             

            "כשנפגשנו היינו שתינו אימהות לילדים קטנים, והרגשנו חסך בבגדי ילדים", אומרת המעצבת איריס אדלר, גם היא לבושה שחורים, "קודם לכן טלי היתה ארט דיירקטורית ואני הייתי סטייליסטית. התחלנו לגלגל רעיונות, ובהתחלה בכלל לא חשבנו לעצב בעצמנו – רצינו לפתוח חנות ולעשות קניינות לתינוקות. התחלנו לחפש מקומות ומותגים, כבר היינו בשלבים של התהליך, ופתאום אמרנו רגע – עזבנו שתי קריירות בשביל לשבת כל היום ולמכור בחנות? הסתכלנו על כל מה שאספנו, ואמרתי לטלי: אנחנו יכולות לעשות טוב יותר".

             

            "כל מה שמצאנו היה קצת פשרה", ממשיכה אותה מילכברג, "לא הצלחנו למצוא פריטים בדיוק כמו שדמיינו".

             

            היו גם כאלה שניסו להניא אותן מהשותפות. "כולם אמרו לנו ששותפות זה מורכב, ששתי נשים חזקות לא יכולות לעבוד יחד, שמענו את כל הקלישאות", מחייכת מילכברג, "אבל יש המון כוח בביחד".

             

            "חלל זה מסגרת למה שאתה יוצק לתוכו. הוא חסר משמעות אם הוא חסר תוכן עבורך"
              "חלל זה מסגרת למה שאתה יוצק לתוכו. הוא חסר משמעות אם הוא חסר תוכן עבורך"

               

              שנה שלמה הן נפגשו כל יום ובנו תוכניות. "ניסינו לגבש עולם חזותי ולהחליט מה הוא יכיל, ותחת הכותרת של בייסיקים רוקיסטיים ולא מתיילדים, עלתה הקולקציה על הנייר", מסבירה אדלר, ומילכברג מוסיפה: "זו לא היתה שנה מיותרת שבה ישבנו בבתי קפה ולא עשינו כלום. זה היה הבסיס של כל מה שקורה עד היום. השם בלאקשיפ נדבק כבר מההתחלה, כי זה נורא אנחנו. NUNUNU זו האבולוציה, אבל בלאקשיפ זו הנשמה".

               

              כבר באותה שנה החליטו כי ישראל אינה היעד של המותג, למרות שזה המקום שממנו הן פועלות. "הבנו שאנחנו נישה ושישראל היא מדינה קטנה, שבה אי אפשר לקיים עסק כזה. ידענו שאנחנו חייבות לכוון החוצה", אומרת מילכברג, "התחלנו ממש בקטן – בלכתוב אימיילים לכל חנות בעולם שנראתה לנו רלוונטית. שתינו לא מגיעות מהתחום של עיצוב אופנה ישירות, אז בהתחלה לא ידענו כלום. פתאום הזמינו אותנו לחנות אחת, אחר כך עשינו תערוכה ונהיה סביבנו הייפ בארצות הברית, ואז באירופה, ואז ביפן. הסלבס התחילו לקנות לילדים שלהם בגדים שלנו בלוס אנג'לס. לקחנו הזדמנויות וגדלנו מהן".

               

              "כל הזמן מתגלגלים וכל הזמן לומדים", אומרת אדלר, "חייבים חושים חדים ועקומת למידה מהירה, כי אם אתה נרדם לשנייה הרכבת עוברת. בהתחלה ארזנו את הארגזים לבד וכמעט ייצרנו פיזית לבד. עכשיו אנחנו אותו צוות, אבל כל הזמן גדלים – כמעט אין אצלנו תחלופה".

               

              "הבנו שאנחנו נישה ושישראל היא מדינה קטנה, שבה אי אפשר לקיים עסק כזה. ידענו שאנחנו חייבות לכוון החוצה"
                "הבנו שאנחנו נישה ושישראל היא מדינה קטנה, שבה אי אפשר לקיים עסק כזה. ידענו שאנחנו חייבות לכוון החוצה"

                 

                ואיך זה מרגיש כשהטרנד שיצרו, של בגדי ילדים במראה קשוח, מגיח כעת בחנויות רבות? "כשמפרקים אותך אחד לאחד ויוצרים משהו זהה, זה מאוד מכעיס", מודה מילכברג, "אבל כשאתה מרגיש שהשפעת על מגמה עולמית, זה קצת מחמיא".

                 

                "אנחנו ממשיכות לעצב מתוך המקום שלנו. לא מוותרות על נוחות ויוצרות מתוך תפיסה שהילדים הם לא משהו נפרד, אלא פועל יוצא שלנו", אומרת אדלר, "אני כל הזמן מנסה לחשוב אם זה משהו נרקיסיסטי שלנו ההורים, או ראייה פתוחה".

                 

                "זה גם וגם", טוענת מילכברג, "לכל אדם יש תפישה אסתטית ומכיוון שתינוק נולד בלי תפישה משלו, אתה מצפה שהוא ישתלב בשלך. אם למישהי יש בארון שמלות ורודות וזה מה שהיא רוצה שהתינוקת שלה תלבש, זה בסדר גמור. אנחנו באנו ונתנו מענה לאנשים שהתפישה שלהם שונה. רצינו לתת לילדים שלנו את מה שיש לנו בארון. מה אכפת לתינוק מה הוא לובש? אחר כך שיגדלו ויעשו מה שהם רוצים. לכל אחת מהבנות שלנו היו תקופות של פאייטים ורודים וסגולים, ונעלי עקב של דורה, ולא התנגדנו לזה. לא היינו מכריחות אותן ללבוש משהו אחר".

                 

                3 פריטים לילדים שכבר מרגישים כמו כוכבי רוק

                 

                1. שמלה עם הדפס של סימני ניקוד, 300-275 שקל

                2. וסט שחור מחמם, 490-470 שקל

                3. ז'קט כחול עם קפושון, 365-340 שקל 

                 

                 
                הצג:
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
                כותבת, עורכת, מתעדת, מודדת ומנסה לחשוב גם על דברים אחרים חוץ מבגדים