בשנת 1986, הרבה לפני שהמונח "סופרמודלס" הפך לשגור כל כך, קיבץ צלם האופנה הגרמני פיטר לינדברג שלוש דוגמניות צעירות, "פנים חדשות" בעגה המקצועית, להפקת אופנה עבור מגזין ווג אמריקה: לינדה אוונג'ליסטה, כריסטי טרלינגטון וטטיאנה פטיץ. לינדברג צילם את הטריו האגדי על חוף הים במראה הטבעי, הפופולארי במיוחד בימינו, כשהן לבושות חולצה לבנה מכופתרת בלבד ושיערן מתבדר ברוח, אולם עורכת המגזין דאז, גרייס מירבלה, לא התרשמה משפת הצילום הנטורליסטית של לינדברג, שהיתה אנטיתזה לכל מה שהמגזין ייצג באותם ימים: נוצץ, עשוי, מוגזם, גדול מהחיים, מנותק מהמציאות. "היא השליכה את התמונות לפח", סיפר לינדברג בחודש שעבר בראיון לגרדיאן הבריטי, לרגל הפתיחה של תערוכת הרטרוספקטיבה מעבודותיו, המוצגת החל מהשבוע במוזיאון Kunsthal ברוטרדם, ומלווה בספר בן 524 עמודים (הוצאת Taschen), המציג את מכלול התצלומים המפואר שיצר לינדברג בן ה-71 במהלך כארבעה עשורים של קריירה ענפה, מאז פתח את הסטודיו שלו בתחילת שנות ה-70.
צפו בערב פתיחת התערוכה של פיטר לינדברג
עם פרישתה של מירבלה בשנת 1988, התיישבה בכיסא העורכת של ווג אמריקה צעירה בשם אנה ווינטור, שהזמינה את לינדברג לצלם את השער הראשון בקדנציה שלה, בכיכובה של הדוגמנית הישראלית מיכאלה ברקו. רבות נכתב על השער ההוא, אחד מציוני הדרך הבולטים בקריירה של של ווינטור, לינדברג וברקו, שלבשה את השילוב המוזר דאז - מכנסי ג'ינס וז'קט שחור יוקרתי של המעצב כריסטאין לקרואה, עם צלב ענקי ועתיר אבני חן במרכזו.
צילום השער של מיכאלה תלוי בתערוכה, כמו גם סדרת צילומים מרהיבה מקמפיין אביב-קיץ 1988 של קום דה גרסון בכיכובן של ברקו, לינדה אוונג'ליסטה וקירסטן אוון, שצולם במפעל מכונות ישן בגרמניה. בשיחה עם Xnet מספרת ברקו כי הגיעה לצילומים לפני בגרות בספרות, ו"פיטר דאג שבין הצילומים, שנמשכו ארבעה ימים, לא יפריעו לי ללמוד. הוא דמות אבהית, נחמד מאוד וללא מניירות".
ברקו היא לא הדוגמנית הישראלית היחידה שעבדה עם לינדברג - בין היתר תיעד הצלם הגרמני גם את מיקי ממון וקים איגלינסקי – אולם צילום השער ההוא בהחלט מהווה אבן דרך, שממנה והלאה הפך לאחד הצלמים המשפיעים בעולם. בחינה של גוף עבודותיו חושפת את האיכויות הקולנועיות של לינדברג, המייצר מיזנסצנות מורכבות ובעלות תוכן, כפי שניתן גם לראות בסרטוני האופנה שיצר למגזינים איתם עבד.
בערב פתיחת התערוכה ברוטרדם סיפרה הדוגמנית והשחקנית מילה ג'ובוביץ' כי "כל סיפור שעשיתי עם פיטר היה שונה ב-180 מעלות מהקודם". וברקו מוסיפה: "פיטר הוא אמן. העבודות שלו הן לרוב בשחור-לבן, ומצולמות בלוקיישן חיצוני. באותם ימים היינו מצטלמות שבוע אצל פיטר, ושבוע אצל סטיבן מייזל. מייזל, למשל, אהב לצלם בסטודיו צילומים מאוד מלוטשים, ואילו פיטר אהב לקחת אותנו לכל מיני מבנים תעשייתיים בגרמניה ובצרפת. זה לא פשוט לצלם בחוץ, לכן האמנות הכי גדולה של פיטר היא שהוא מסוגל להוציא דוגמנית הכי יפה שאפשר בכל תאורה".
בדברי הימים של עולם האופנה, ייזכר לינדברג כאחראי על מפץ הסופרמודלס הגדול ביותר של שנות ה-90, בעקבות הצילום ההיסטורי לשער גיליון ינואר 1990 של ווג בריטניה, בכיכובן של נעמי קמפבל, לינדה אוונג'ליסטה, סינדי קרופורד, כריסטי טרלינגטון וטטיאנה פטיץ. אחריו שכר ג'יאני ורסאצ'ה את שירותיהן יחד לקמפיין עבור בית האופנה, והן לוהקו לקליפ המיתולוגי Freedom של ג'ורג' מייקל. בשנה שעברה חלקן אף שבו להצטלם כקבוצה אצל לינדברג עבור הווג האיטלקי, במעין מחווה לאותו רגע היסטורי משמעותי. בראיון למגזין Art Forum במאי 2016 הסביר לינדברג כי הוא פעל מתוך אינטואיציה, והוסיף: "לא ידעתי שזה יהפוך לנקודה היסטורית בזמן".
בתערוכה יוצג גם סרטו הדוקומנטרי Models, The Film משנת 1991, בכיכובן של ניקול קידמן, סינדי קרופורד וגרייס קודינגטון, המתעד את לידת הסופרמולדס של התקופה.
שם התערוכה A Different Vision on Fashion Photography (נעילה: 12 בפברואר 2017, אוצר: טיירי-מקסים לוריו) מעיד על האופי הלא מלוטש במכוון בצילומים של לינדברג. "לינדברג מאמין ביופי פלורליסטי ומוקיר את מה שהוא מכנה 'עקבות של החיים': קמטים, צורות גוף שונות וסיפורי חיים", הסביר אוצר התערוכה בראיון לאתר ווג החודש. "הוא מצלם בהשראת האנשים ולא על סמך המעמד החברתי שלהם, רמת התהילה או הונם הכלכלי. הוא מסרב לבצע סטנדרטיזציה של שלמות. היום הקריטריונים האלה השתנו, ומגזינים ומותגים בוחרים דוגמניות על פי מספר העוקבים ברשתות החברתיות, ופחות בגלל המראה הייחודי שלהן". הדוגמנית נדיה אורמן הוסיפה בערב הפתיחה כי "מה שיפה בצילומים של פיטר, זה שהם מציעים יופי לא מושלם. כדוגמנית, את סופסוף זוכה לראות את העור שלך".
גם לינדברג עצמו הסביר לא פעם כי הוא מתנגד לצילומים מושלמים של דוגמניות, וכי הוא מסרב לרטש את הדוגמניות, אלא אם כן מדובר בדרישה בחוזה בעבודה עבור חברת קוסמטיקה. גם בלוח השנה החדש של פירלי לשנת 2017, השלישי שיצר לחברת הצמיגים, הוא מסרב לעבוד על פי הטון הגלוסי והחושפני המזוהה עם לוח השנה הסקסי. "חברות קוסמטיקה עושות לכולם שטיפת מוח, והן מרטשות הכול - בעוד אני לא מרטש דבר", סיפר בראיון לגרדיאן. "כשלקוח אומר לי שהדוגמנית נראית עייפה, אני עונה 'אז מה, היא נראית עייפה ויפה".
ומה גילינו על לי לוי מביקור בביתה ובארונה?
