ליבי וילנר: "חשוב להמשיך הלאה, במיוחד כשמדובר במשפחה"

    היא היתה בת 14 כשאביה, השחקן חנן גולדבלט הואשם באונס, ניתקה עמו כל קשר ושינתה את שם משפחתה. היום היא אומרת: 'אבא שילם את חובו, די לרדוף אותו'

    ליבי וילנר מצטלמת לשער "לאשה"

    ליבי היא בתו של גולדבלט, מי שהיה שחקן מצליח ובשנת 2008 הורשע במעשה אונס, במעשים מגונים ובקבלת דבר במרמה. הוא נידון לשש שנות מאסר, הודה במעשיו, התנצל ושוחרר ב־2012 לאחר ניכוי שליש. במשך תקופה ארוכה היא בחרה לנתק איתו כל קשר, ואף שינתה את שם משפחתה, התעלמה מעשרות ההודעות שהשאיר לה ורק אחרי שנים חידשה את הקשר.

    "חנן היה האליל שלי. הגאווה הכי גדולה שלי הייתה להיות הבת של אבא שלי, הייתי כמו דבק אליו. רציתי ללכת איתו לכל מקום"

     

    היום היא מנסה לשקם את היחסים ולהחזיר לעצמה את השנים האבודות. בראיון בלעדי היא אומרת: "הלב שלי נמצא עם כל אדם שחווה תקיפה מינית, זה בוודאי לא משהו שצריך לקרות. ועדיין חשוב לי שאנשים יבינו בסוף, אחרי הכותרות הגדולות ואחרי המעשים שבהם הורשע, שעבורי זה אבא שלי. הוא ישב בכלא, עבר במשך שנתיים טיפולים, ביקש סליחה, הודה ושילם את החוב שלו. כחברה יש לנו גם תפקיד לאפשר לו להמשיך הלאה".

     

    עד היום מעולם לא התראיינה. "העובדה שאני שנים גרה בבוסטון עזרה לי לא להיות חלק מהקלחת שהתרחשה כאן, למרות שהתקשורת הצליחה להשיג אותי גם בבוסטון. רק היום אני מרגישה שזה הרגע הנכון עבורי לשתף".

     

    היא בת 24, בתם השנייה של חנן גולדבלט (75) ורבקל'ה וילנר שמעוני (52). הוריה הכירו כשאמה נבחנה ללהקה צבאית. היא שירתה בלהקת המשטרה הצבאית, והרומן ביניהם פרח. "כשאמא הייתה בת 20 הם התחתנו, אבא עבד ואמא למדה בקורסים שונים, וגידלה אותי ואת אחי בן, שמבוגר ממני בשש שנים. גרנו בשכונת גני יהודה שהיום היא חלק מסביון, והייתה לי ילדות עליזה ומאושרת".

     

    כשהיא מספרת על ילדותה היא מתארת בית מלא הומור, ואת עצמה כ"ילדה של אבא". "חנן היה האליל שלי. הגאווה הכי גדולה שלי הייתה להיות הבת של אבא שלי, הייתי כמו דבק אליו. רציתי ללכת איתו לכל מקום: כל חזרה, כל הצגה, כל פיפס שהוא עשה – רציתי להיות שם לצדו. הוא היה גאה בי, בכל מקום אמר 'תראו את הבת שלי'".

     

    ליבי וילנר וחנן גולדבלט. "ילדה של אבא" (צילום: אלבום משפחתי)
      ליבי וילנר וחנן גולדבלט. "ילדה של אבא"(צילום: אלבום משפחתי)

       

      איזה זיכרונות יש לך מהשנים ההן?

      "הוא היה לוקח ציור שלי ומדפיס אותו על שתי חולצות, בשבילי ובשבילו, וככה היינו הולכים יחד ברחוב. מאחורי הבית היה לנו מטע של פירות, הוא היה שם אותי על הכתפיים והיינו הולכים יחפים עם פיג'מות וקוטפים פירות לארוחת הבוקר. הלכתי איתו לכל החזרות של ההצגה 'קופיקו' שהוא שיחק בה. גם כשדיבב בסרט 'הפנתר הוורוד' הייתי שם, לא משנה כמה משעמם זה היה, כי לא שמעתי כלום, אבל רק לראות אותו יושב עם אוזניות ומקליט היה בשבילי עולם ומלואו.

       

      "פעם הוא נתן לי לשיר איתו. באחת הסדרות שצילם היה שיר על הדבורה החרוצה ואני כל כך ביקשתי להשתתף. הוא הסכים. גם הופענו יחד בפרסומת של חומוס עם פטריות, בפרסומת הוא היה האבא ואני הילדה. אהבתי מצלמות, בתמונות רואים שבכל פעם שראיתי מצלמה עשיתי פוזה. חנן הוא איש מצחיק, וכל הזמן צחקנו. והוא היה אבא מעורב שמגיע לבית הספר. אני זוכרת שבכיתה ב' הוא הגיע כגשש בלש לכיתה, כל הילדים שמחו והתרגשו ואני הייתי גאה בזה מאוד".

       

      למה את לא קוראת לו אבא? בהתחלה אמרת "חנן", אחר כך אמרת "הוא".

      "נכון. אני קוראת לו גם אבא, אבל במשך שנים הוא לא היה שם. כשהייתי בת חמש ההורים שלי התגרשו. המשכנו להיפגש, היו ימים של אמא וימים של אבא, אבל בגיל תשע וחצי עברנו מישראל לבוסטון, וחייתי עם אמא ועם בעלה שגידל אותי בפועל. במצב כזה, רגיש להגיד 'אבא שלי'. הבנתי כבר בגיל צעיר שאני לא רוצה לפגוע באף אחד וצריכה להלך בין הטיפות. אבל הוא אבא שלי".

       

       

      היום היא נמצאת במקום לגמרי אחר. גרה בבוסטון עם בן זוגה, בחורה יפהפייה המתנשאת לגובה של 1.74 מ' ועוסקת בדוגמנות. "דגמנתי בין היתר למייסי'ס ולקדס", היא מספרת. בנוסף היא מפעילה בלוג לייף סטייל שעוסק באופנה, קוסמטיקה ואורח חיים בריא, וגם ערוץ יוטיוב , באינסטגרם יש לה למעלה מ־23 אלף עוקבים.

       

      כדי להיות מסוגלת לטפל באנשים בחרתי לחשוף את עצמי" (צילום: איתן טל)
        כדי להיות מסוגלת לטפל באנשים בחרתי לחשוף את עצמי"(צילום: איתן טל)

         

        בשנה הקרובה תסיים את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית בבוסטון קולג', ואת ההתמחות תעשה בבית ספר תיכון שבו תטפל בקבוצת בני נוער שהיו קורבנות לאלימות פיזית, מינית ומילולית. "מה שקרה עם אבא וגם מה שקרה עם החבר הובילו אותי לבחור בתחום הזה. רציתי להבין מה מניע אנשים, מה במוח גורם לך לרצות להתנהג כך או אחרת. כדי להיות מסוגלת לטפל באנשים בחרתי להיחשף בעצמי.

         

        פרשת האונס התפוצצה כשהייתה בת 14. היא כבר הייתה כמה שנים בארצות־הברית, מצאה חברים, הלכה לחוגים ופעמיים בשנה ביקרה בישראל. "על פי ההסכם בין אמא לאבא, בן ואני היינו באים פעם אחת בדצמבר, סביב יום ההולדת שלי, ובחופש הגדול היינו מגיעים לכל הקיץ. באותם ימים לא היה סקייפ או פייסבוק והייתי מדברת עם אבא המון בטלפון".

         

        היא ספרה את הימים לביקור הבא, קבעה איתו שיאסוף אותה משדה התעופה, אלא שהתוכנית לא יצאה לפועל. "אמא ודיוויד ביקשו לדבר איתי במטבח. אני לא זוכרת את המילים בדיוק, אבל הם סיפרו שמשהו קרה עם אבא, שהתייעצו עם פסיכולוגים וכולם החליטו שיותר טוב לי ויותר בטוח לי לא לנסוע. מה שאני בעיקר זוכרת מהשיחה הזו הוא שהרגשתי שהפילו עליי עונש לא לבוא לארץ. עוד לא ממש הבנתי מה קרה עם אבא, כעסתי שאני לא יכולה לבוא. בכיתי. היה לי ממש קשה".

         

        ומתי הבנת מה קרה עם אבא?

        "בהתחלה לא הבנתי, לא רציתי לעכל. בהמשך חפרתי באינטרנט ומצאתי את כל הכתבות. היו מלא כותרות על אבא והיה לי מאוד קשה, התרסקתי. אבא שלי הרי היה האליל שלי, אבל בחרתי להשאיר את הכאב לעצמי, לא שיתפתי את אמא. מצד אחד רציתי לדעת הכל ומצד שני הכעס הלך וגדל. לא רציתי להוסיף לעצב של אמא, אז הייתי בוכה מול המחשב, שהיא לא תראה. גם את אחי הגדול לא שיתפתי, זה היה הקיץ הכי נוראי שלי".

         

        בתור נערה צעירה, מה היית מסוגלת להבין?

        "נערה בת 14 לא יכולה להתמודד עם העומק של סיפור כזה. כעסתי מאוד מהמקום של הילדה שלו: איך העזת לעשות את זה לי ולמשפחה. כעסתי עליו שאיבדתי אותו, כעסתי שאני לא מדברת איתו. הכותרות בתקשורת היו קשות אז בחרתי להתנתק ממנו, לא הסכמתי לשמוע עליו או על הסיפור. אם מישהו היה מדבר לידי הייתי אוטמת את האוזניים".

         

        ואז שינית את השם?

        "כשהכל קרה קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה, עניתי ומישהי שדיברה מהר מאוד, שאלה אותי מתי בפעם האחרונה דיברתי עם אבא ומתי ראיתי אותו. לא הבנתי למי הכוונה אז עניתי 'היום בבוקר' כי חשבתי שהיא מדברת על דיוויד. הייתה שתיקה והיא שאלה 'איך יכול להיות שראית אותו הבוקר?' ואמרתי: 'רגע, על איזה אבא את מדברת?', והיא אמרה: 'חנן, אבא שלך'. ניתקתי ונכנסתי לפאניקה. התקשרתי לאחי, והוא אמר שגם אליו התקשרו ושאני לא אענה יותר. אחרי אותה שיחה החלטנו לשנות את השם לוילנר, שם המשפחה של אמא מלפני הנישואים".

         

        בעצם, מהשלב הזה מחקת את גולדבלט מחייך.

        "כלפי חוץ כן, וכלפי פנים הדחקתי, זה היה סוג של התגוננות. שיניתי אם השם גם כי רציתי להימלט מהתקשורת, להיעלם, שלא ישיגו אותי ושלא אהיה חלק מהמעגל המטורף הזה. זה היה מבהיל, וזו הייתה הדרך הכי קלה להתרחק. זה נתן לי את הזהות האישית שלי. במקום להיות הבת של, הפכתי לליבי וילנר. זה נתן לי זמן למצוא את עצמי בלי כל המטען שהיה לי על הגב. מה שעוד עזר הוא שחייתי בחו"ל וזה נתן לי ספייס לפרוח ולחזור לעצמי".

         

        היית מחזירה היום את השם גולדבלט?

        "זו שאלה קשה ואני לא חושבת שיש לי תשובה עליה. אני מניחה שבעוד כמה שנים אתחתן עם בריאן, בן הזוג שלי, והשם ישתנה שוב ממילא. בינינו, אני גולדבלט אם ארצה ואם לא, היום אני כבר לא בורחת מזה".

         

        במשך שנים התנגדה לכל קשר עם אביה. "הוא התקשר אליי עשרות פעמים והשאיר הודעות. כמובן שהקשבתי להן, אבל לא הייתי מוכנה להתמודד איתו".

         

        מה הוא אמר בהודעות?

        "'ליבת, זה עוד פעם אבא, רק רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך ושאני מתגעגע מאוד, רוצה לדעת מה שלומך, תתקשרי'. הייתי שומעת, בוכה ולא מתקשרת. המחאה שלי נגדו הייתה בארבע שנות נתק. אני לא חושבת ששום בת של שום אבא בעולם הזה תרצה להתמודד עם מה שאבא שלי עשה, ומצד שני אף אחת לא רוצה לנתק קשר עם אבא שלה. לימודי הפסיכולוגיה נתנו לי אפשרות להשלים עם עצמי ולקבל את זה שזה אבא שלי".

         

        מה גרם לך לשוב ולדבר איתו?

        "הסבתא המרוקאית שלי, הדסה המקסימה, אמא של אמא. היא כעסה עליי שלא דיברתי איתו. במשך שנים היה בתוכי מאבק פנימי בלי מילים, מצד אחד הייתי אמורה להיות בצד של אמא, לרחם עליה ולכעוס על אבא, ומצד שני להיות הבת של אבא. היה לי מזל שיש לי סבתא שמשכה אותי לאמצע. סבתא אמרה: 'במשפחה שלנו לא עושים ברוגז, לא אכפת לי מה אבא שלך עשה, זה אבא שלך ואת צריכה לראות אותו. אל תקשיבי לאף אחד שאומר לך לא לראות אותו או לא לדבר איתו. אני, סבתא שלך, אומרת לך שאת חייבת לראות אותו ואם לא תקשיבי, את תצטערי'.  

         

        היום, כשאני שלמה עם עצמי ועם העבר שלי ושל המשפחה שלי, הסיפור שלי יכול לעזור לעוד אנשים. אני רוצה לתת לאנשים הזדמנות לבוא לפרוק, להבין, לדבר, ואני לא יכולה לעשות זאת מבלי שאני אפתח ואדבר בעצמי. המסר שלי הוא שחשוב לסלוח ולהמשיך הלאה. במיוחד כשמדובר במשפחה".

         

        בראיון המלא ליבי מספרת על הפגישה הראשונה עם חנן כשהיה בכלא, על ההתמודדות עם המידע אליו נחשפה באינטרנט ועל מערכת היחסים ההרסנית בה שקעה כשהיתה נערה - גיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים

         

          (צילום: איתן טל)

           

           
          הצג:
          כל התגובות לכתבה "ליבי וילנר: "חשוב להמשיך הלאה, במיוחד כשמדובר במשפחה""
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד