נולדה עם שיתוק מוחין - וזה לא מנע ממנה להתחתן, ללדת ולהקים חברה

"נולדתי עם שיתוק מוחין, אחרי שבזמן הלידה שלי לא הגיע חמצן למוח. זה מתבטא אצלי בשיתוק חלקי בגפיים, ואני הולכת בעזרת קביים.

"גדלתי בקיבוץ סופה, ובהמשך עברנו לראש העין, בין היתר בגלל שהילדים בקיבוץ הציקו לי. בגיל 13 החלטתי לחזור בתשובה. לא היה לי טוב בעולם החילוני. הכרתי חברים דתיים והיה לי טוב יותר בחברתם. החברה הדתית מתייחסת אליי אחרת, יותר מקבלת.

 "נלחמתי בשיניים כדי ללמוד בבית ספר רגיל. אף אחד לא האמין שאוציא בגרות, אבל הוכחתי לכולם שזה אפשרי. היה לי גם ברור שאתגייס. נלחמתי להתנדב, ובסופו של דבר שירתתי כמש"קית מחשוב. אחרי הצבא נרשמתי ללימודים בירושלים ונאלצתי לעזוב אחרי שאחד המרצים אמר שהוא לא מוכן שאנשים עם מוגבלויות יישבו אצלו בכיתה. עברתי למכללה פרטית ולמדתי קורס תכנות.

"בתום הלימודים התחלתי לחפש עבודה. קיבלתי המון 'לא' וטריקות טלפון ברגע שאמרתי שאני אדם עם מוגבלות. כשכבר הגעתי לראיונות, לא חזרו אליי. בשלב מסוים מצאתי עבודה כמתכנתת בחברת הייטק. יום אחד נפלתי בדרך לעבודה, וזו הייתה העילה שלהם לפטר אותי, במייל. באותו הרגע החלטתי שאני לא מחפשת יותר עבודה. ב־2009 פתחתי חברה משלי שעוסקת בהנגשת אתרי אינטרנט לאנשים עם מוגבלויות.

"לפני תשע שנים התחתנתי. את בעלי הכרתי דרך חברה. גם לו יש שיתוק מוחין, שמתבטא בשיתוק ברגל וביד שמאל. זה מאוד לא שכיח שאנשים עם מוגבלויות הם נשואים. ההורים נוטים להתערב ולהגיד דברים כמו 'איך תסתדרו', אבל אני לא נותנת לאנשים להגיד את דעתם. אתם רוצים – תקבלו; לא רוצים - בעיה שלכם. אני באתי להורים, הודעתי שאני מתחתנת, וזהו.

"לפני שש שנים, אחרי שהבנו שאני לא יכולה להיכנס להיריון בדרך הרגילה, התחלתי לעבור טיפולי פוריות. הרופאים הסתכלו עליי בעין עקומה - איך אגדל תינוק? היה ברור ממבט אחד שלהם שהם לא מבינים איך אני הולכת לעשות את זה. לצערי, אין הרבה נשים עם שיתוק מוחין שעברו היריון או חוו הורות, על אחת כמה וכמה טיפולי פוריות. אבל אני התעקשתי. תמיד ראיתי את עצמי אמא. היה לי ברור שאני רוצה ילדים, ושאני לא יכולה לחיות בלעדיהם.

צפו ברעות גולדשטיין מספרת על דרכה המיוחדת:

"בניסיון ההפריה השני, הצלחנו. לאורך כל ההיריון הייתי במעקב וישבתי על כיסא גלגלים. כדי להשאיר את העובר ברחם, קיבלתי זריקות במשך שלושת החודשים הראשונים ולקחתי כדורים במהלך כל ההיריון.

"בני הבכור נולד בניתוח קיסרי. אחרי הלידה שלחו לי עובדת סוציאלית שאמרה שאני חייבת לקחת עוזרת פיליפינית, אבל ברוך השם, אני מסתדרת. אחרי הלידה ההורים עזרו. התהליך עם הילד הראשון היה ניסוי וטעייה. היינו צריכים לחשוב, למשל, איך לקחת אותו מהמיטה ולקלח אותו. מצאתי פתרון: ישבתי על כיסא והנחתי אותו עליי, כי אני לא יכולה להרים אותו בעמידה.

"למרות הקושי, לא הייתה שום התלבטות לגבי ילד נוסף. זה הדבר הכי נכון והכי כיף בעולם. לפני שנכנסתי להיריון עם הבת, הייתה לי הפלה. אחר כך חיכינו שנה, ואז הצלחנו בניסיון הראשון. גם אותה ילדתי בניתוח קיסרי.

"שני הילדים נולדו בריאים לחלוטין. אני משדרת להם שהכל בסדר. הם קוראים לי 'אוטואמא', כי כשיש לי קושי פיזי, אני על כיסא גלגלים. הבן הגדול יודע שיש דברים שאמא לא יכולה לעשות, אז הוא עושה אותם בעצמו. אנחנו מתכננים עוד ילדים, וכל מה שיבוא - נתמודד איתו. אני יודעת שאסתדר.

"החיים שלי הם כנגד כל הסיכויים. אני לא עושה מה שמצפים ממני, אלא מה שאני מרגישה לנכון. אין דבר העומד בפני הרצון, וזה מה שאני מלמדת גם את הילדים שלי. את המוגבלות קיבלתי כמתנה. אם הייתי אדם ללא מוגבלות, לא הייתי עושה חצי ממה שאני עושה.

"לפני שנה הקמתי את עמותת ההשראה שלי, שדואגת לפעילות פנאי ותעסוקה לאנשים עם מוגבלויות. לאחרונה יצאנו בפרויקט מימון המונים, כשהיעד הוא 20 אלף שקל. אנחנו צריכים את עזרת הציבור כדי להמשיך לשרוד".

השורה התחתונה:

"אין דבר כזה אי־אפשר. אפשר לעשות הכל".

______________________________________________________

שניר בר-חנין יכול להזיז רק שתי אצבעות - וזה לא מונע ממנו לצייר ולעשות מוזיקה. הקליקו על התמונה וקראו סיפור מופלא:

"כל פעם שאני מסתכל על ציור שלי, אני חושב: וואו, זה אני עשיתי? הרבה פעמים יורדות לי דמעות". הקליקו על התמונה (צילום: ישראל יוסף )

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il