כמעט כל אישה שתשאלו תגיד שהיא לא מרגישה שהיא בגיל הביולוגי שלה. חלק יגידו שהן מרגישות מבוגרות יותר, ואחרות יגידו שהן צעירות בנפשן. שאלות על כמה הספקת או כמה עוד תספיקי, החלומות שאמורים להתגשם בגיל מסוים, הלחץ של החברה להקים משפחה, הקריירה וההגשמה העצמית – עולות בראשה של אישה כמעט בכל פעם שהיא חוגגת יום הולדת. יצאנו לבדוק ומצאנו את אלו שהחליטו להניח את המספרים בצד. אלו שאומרות לגיל הביולוגי שלום מרחוק וממש לא מתכוונות לחיות לפיו.
"שואלים אותי: 'את לא רוצה לחיות'?"
תכירו את שירה פלד, בת 23, שחיה במצפה יאיר יחד עם בעלה יצחק בן ה־25. עד כה נשמע רגיל למדי, אלא שפלד הצעירה היא כבר אמא לשלושה ילדים (בת שלוש, בן שנתיים ובת חצי שנה) שאותם היא מגדלת בחינוך ביתי. "האמת שממש לא חשבתי להתחתן צעירה", היא מספרת. "הכרתי את בעלי בגיל 14, אבל התחלנו לצאת רק כשהייתי בת 18. ממש לא הייתי בכיוון של חתונה. גם זה שהתחלנו לצאת היה הזוי, כי הוא היה דתי ואני בכלל לא. איכשהו, אחרי שלושה חודשים, התארסנו".
זה היה קשור לזה שהוא דתי?
"ממש לא, לא היה לזה שום קשר לדת. בהתחלה אמרתי לו שאני רוצה שנחכה שנה והוא הסכים. הספיקו לי כמה ימים להיות איתו כדי להבין שאני ממש לא רוצה לחכות. זה הבחור שלי. כשהתחתנו בכלל לקחתי גלולות למניעת הריון. אחרי חודש של נישואים התחלתי לבכות שאני ממש רוצה ילדים, ועכשיו. הפסקתי את הגלולות וחודש אחרי נקלטתי".
היית ממליצה לנשים בגילך להביא ילדים?
"לא. אם הן לא ממש רוצות את זה - אז לא. אנחנו גרנו במקום מרוחק ולא היה שום לחץ מהמשפחה או מהסביבה. זה משהו שבאמת רציתי".
איך אנשים מגיבים כשאת אומרת מה גילך ומצבך המשפחתי?
"ברוב הפעמים נכנסים להלם ושואלים אותי שאלות כמו: 'את לא רוצה לחיות?', 'מה עשית לעצמך?', 'איך השתעבדת ככה?'. הילדים שלי גם לומדים בחינוך ביתי, אז בכלל אנשים בשוק. אנחנו בבית כל הזמן ואני איתם נטו. לכולם יש לחץ לגרום לי להגשים את עצמי, אבל אני מרגישה הגשמה עצמית מלאה".
ובכל זאת, יש רגעים שאת שואלת את עצמך למה את לא על איזה חוף בתאילנד עכשיו?
"יש רגעים קשים, ברור. זה אינטנסיבי בטירוף, לא משנה באיזו מתכונת אתה הורה. יש רגעים של שבירה, לפעמים כשאני קמה בבוקר ואני רוצה להישאר במיטה אני שואלת את עצמי: מה אני עושה פה בגיל 23? למה אני לא בהודו? אבל זה שני אחוזים מהזמן, וב־98 האחוזים האחרים אני שמחה".
"אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר"
לעומת פלד, אריאלה לנדה (47), בעלת הבר "בית אריאלה" ברחוב הרכבת בתל אביב, ממש לא בעניין של משפחה. לנדה, שגרה בדירה שכורה בפלורנטין, מאשרת שהסביבה דואגת להודיע לה שצורת החיים שלה ממש לא תואמת את גילה הביולוגי. "אני לא חיה בהתאם לנורמה", היא מספרת, "כי מן הסתם בגיל שלי הנורמה אומרת שאני צריכה להיות מסודרת כלכלית, נשואה עם שלושה ילדים, בבית עם גדר לבנה".
מתי נכנסת לחיי הלילה?
"כעבודה קבועה התחלתי בגיל 28, כשפתחתי את ה'מינרווה', הבר הראשון בעיר ללסביות. הייתי גם בעלת הברים 'המדינה' וה'ג'ואיש פרינסס'. בחיי הלילה כולם צעירים, אבל יש גם מבוגרים ואני צעירה בראש. לפעמים הצעירים יותר חכמים מהמבוגרים, הראש שלהם פתוח, ואילו המבוגרים בדרך כלל מקובעים. זה כיף להיות חלק מההווה ולא להישאר בעבר, וגם כיף להיות קצת המבוגרת האחראית".
איך המשפחה והסביבה מגיבות לצורת החיים שלך?
"הם דואגים קצת. בכל זאת, ללילה יש חוקים וחיים משלו, עם אלכוהול וסמים, אבל בתוך כל האפלה יש גם אנשים נפלאים. בסופו של דבר אני נהנית מאוד, ובמבט לאחור אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר".
את רוצה ילדים?
"תמיד הייתי שונה בקטע הזה כי אף פעם לא רציתי ילדים. בהתחלה זה היה מתוך אגואיזם, פחד לוותר על החופש שלי, ואחר כך הבנתי שאני חרדתית מדי. הדאגה האינסופית הזו תהרוג אותי. תראי, אין לי חלום לחיות לפי הנורמה, אני חיה לפי איך שמרגיש לי נכון, וזו הנורמה שלי. מה, להיות בקיוביקל עם פלורוסנטים? לעמוד בדד־ליין? לעבוד עם טבלאות אקסל? משמונה עד חמש? זו לא אני, אני אוהבת לקום ביקיצה טבעית. רוב ההערות שאני מקבלת הן של כאלה שבאמת שואלים על חיי מתוך עניין, אבל יש גם את אלה ששואלים מתוך שיפוטיות, כאילו שצורת החיים שהם בחרו בה היא הטובה ביותר. החיים שלי לא יכלו להיראות אחרת, אני נהנית מההווה, מה שעבר עבר ומה שיהיה בעתיד אף אחד לא יודע".
"יש כאלה שבשוק מהגיל שלי"
ספיר שפיגל בת ה־22 אמנם נראית כלפי חוץ כאישה צעירה ושברירית, אבל בפועל מדובר בפצצת אמביציה, יזמת צעירה, שמקבלת מבטים המומים בכל פעם שהיא מגלה את הגיל שלה. "לפני חצי שנה הקמתי מתחם משרדים ואופן־ספייס שממוקם בתל אביב", היא מספרת. "כיום יש סניף אחד פתוח, הסניף השני ייפתח בעוד שבועיים והסניף השלישי ייפתח באוגוסט. מדובר במקומות שאני שוכרת ומשכירה לפרילנסרים. המקומות הללו עוברים שיפוץ ובמסגרתם אנחנו נותנים מעטפת של שירותי תמיכה לכל היזמים, החל ממנטורים, יועצים ועד אנשי שיווק ופיתוח".
איך הגעת לזה בגיל כל כך צעיר?
"בגיל 19 עשיתי תואר במִנהל עסקים במרכז הבינתחומי. בגלל שגרתי הרבה שנים בסלובניה, הייתה לי את האופציה לעשות שירות לאומי, שאותו עשיתי בתיכון מקיף שהוא תיכון לילדים מבתים קשים. אחרי שנה התחלתי ללמוד ובמקביל התחלתי לעבוד על סטארט־אפ משלי. זו הייתה אפליקציה מעולם הדייטים. עבדנו על זה משהו כמו תשעה חודשים עם צוות של ארבעה אנשים ונתקלנו בהמון קשיים, למשל בכל מה שקשור למודל העסקי ולגיוס כספים. אחרי שהבנו שאנחנו לא בשלים לזה, החלטנו להפסיק. בינתיים סיימתי את התואר והחלטתי שאני רוצה להמשיך להיות יזמת. רציתי להביא משהו שונה ובעל ערך והתחלתי לבנות מחדש את הכל. אחרי התואר היו לי גם יותר כלים וניסיון, וככה הצלחתי לגייס כסף ולבנות צוות".
את רק בת 22. לא בא לך קצת לטייל, לראות עולם?
"האמת שבגלל שגרתי בחו"ל כל כך הרבה שנים וטיולים היו משהו שהיינו עושים על בסיס שבועי, אז לא. באירופה את נוסעת שעה וחצי ואת בוונציה או בברלין, אז זה לא משהו שחסר לי. יש לי דרייב להצליח ולעשות".
והחברים שלך? אני מניחה שחלקם מטיילים וחלקם סתם מבלים בים?
"מה שקרה זה שבעקבות העבודה על המיזם, מעגל החברים שלי השתנה. היום אין לי כמעט חברים בגילי".
וכולם בשוק שאת כזו צעירה?
"יש כאלה שבשוק, וזה קורה על בסיס יומי. גם בפגישות עסקיות תמיד עוצרים את הפגישה ושואלים אותי: 'סליחה, בת כמה את?'. אז אני אומרת מהו הגיל שלי והם מנסים להבין איך זה קרה".
ואיך זה עובד עם דייטים? גברים לא מאוימים מההישגים שלך?
"גברים זו בעיה, כי קשה למצוא מישהו שלא ירגיש מאוים וידע להכיל את זה".
וההורים, מתפוצצים מגאווה או מבקשים ממך לנוח רגע?
"ההורים מאוד מרוצים. בהתחלה אמא שלי חשבה שאני משוגעת, אבל אבא שלי, שהוא איש עסקים, תמיד האמין בי. את הידע והניסיון לקחתי ממנו. בתור ילדה הוא לקח אותי לפגישות והכניס אותי לעניינים. באיזשהו שלב כולם התחילו להתרגל לזה. בקצב היומיומי כבר שוכחים מהגיל".
לטרוף את העולם בגיל 79
גם עבור ג'נט אמסלם (79), אלמנה מאופקים, הגיל הביולוגי לא מהווה פקטור לדרך החיים. מבחינתה היא גג בת 60, וגם זה בספק. את ימיה מעבירה אמסלם בבילויים ובנסיעות לחו"ל. את המנוחה היא תשאיר לאחרים בני גילה - היא פה כדי לטרוף את העולם. "תשמעי, אני קצת בכל מקום", היא אומרת. "יש לי חשבון פייסבוק שאליו אני מעלה תמונות שלי מכל העולם ומעדכנת סטטוסים. אני פעילה בווטסאפ ומעורה בכל החדשות והרכילויות, כי אני כל הזמן נכנסת לאתרי אינטרנט כדי להתעדכן. במשך שש שנים התאמנתי במכון כושר, וגם היום אני לפחות שלוש פעמים בשבוע בחוגי התעמלות. אני גם נוסעת הרבה לחו"ל, אין מקום בעולם שתגידי ולא הייתי בו".
למשל?
"תאילנד, סין, סקנדינביה, מרוקו, פורטוגל, פריז - מה שאת רוצה. אני מבלה הרבה, הולכת לראות הצגות, נוסעת לטיולים בים המלח או בחמי יואב, יושבת בבתי קפה, יום פה יום שם. אין יום שאני לא יוצאת מהבית".
איך הסביבה שלך מגיבה כשהיא רואה אותך חיה כמו אישה צעירה?
"אני לא מקשיבה למה שאומרים, לא אכפת לי מהסביבה. כמובן שיש כאלה שמדברות ומקנאות, אבל הן אף פעם לא אומרות לי בפנים דברים כאלה. אני ממש לא מרגישה בת 79. לא! לא! ולא! זה לא הגיל שלי, אני רוצה להיות צעירה, למרות שעברתי הרבה דברים בחיים והיו לי תקופות קשות. עכשיו אני משתדלת ליהנות כמה שיותר".
