אלו רק חלק קטן מהמרצים הצעירים במיזם הרצ"ל (הרצאות לנוער), שמוביל עופר פריאל, 42, נשוי ואב לשלוש, איש חינוך המלווה תהליכי שינוי וצמיחה בבתי ספר.
איך זה התחיל?
לפני כחמש שנים צפיתי בהרצאה ב'טד' ואמרתי לעצמי שחייבים לעשות משהו דומה להרצאות טד, בו בני נוער ירצו ויספרו על חייהם לבני נוער שישבו בקהל. חשבתי בגדול והתחלתי בקטן: אירגנתי מספר בני נוער מרצים לאירוע פיילוט. ביניהם היו נער שבגיל 17 הוציא ספר וסיפר איך הוא הגיע לכתיבה, ילדה בת 10 שסיפרה איך היא הגיעה לזה שהיא קוראת 550 (!) ספרים בשנה וילדה שחלתה בסרטן ובעקבות כך שהתה שנה בבית. בהרצאה היא חשפה איך התקופה הזו היתה תקופה מדהימה ואיך היא יצרה בה תחביבים והכירה אנשים ומרצים נוספים.
הרעיון היה לחשוף בני נוער לדברים שבני נוער בגילם עושים ויוצרים ולתת להם השראה אחרת מנערים ונערות בני גילם. יש משהו אחר בשיח כזה, שיח מרתק, שבא מחוויה של מתבגר אל מתבגר. הם מזדהים יותר עם הסיפור. אירוע הפיילוט היה מוצלח ומאז המשכתי לעוד אירועים, עם עוד ועוד בני נוער מרצים.
איך זה עובד?
זה מתחיל בגיוס מרצים. אני מוציא קול קורא ובעזרת בני נוער מאתר בני נוער שיש להם סיפור מיוחד – הגיעו לאיזשהו הישג יוצא דופן, התמודדו בגבורה עם איזשהו קושי, תרמו לקהילה בצורה מיוחדת או פשוט בני נוער עם סיפורי חיים מגוונים – תחביב יוצא דופן או חוויות חיים שלא שומעים עליהן בדרך כלל. כל כך כיף לפגוש בני נוער כאלה ואני לומד מהם המון. ישבתי שעות עם שני ילדים בכיתה ו' שיודעים הכל על עולם המכוניות, עם נערה שמתנדבת עשרים שעות בשבוע ועם נער שמעביר הרצאות לבני גילו ולמבוגרים על התנהלות כלכלית נכונה. עבורי זה מסע חינוכי מרתק.
כל הרצאה אורכת כעשר דקות. כדי שההרצאות יהיו מובנות, מהוקצעות ומהודקות אני מכין את המרצים חודשיים מראש. אני נפגש עם כל אחד מהם שלוש פעמים ויש להם הרבה שיעורי בית לעשות בין המפגשים. הרבה פעמים הם לא יודעים לאן לכוון את ההרצאה, אבל מההתחלה הם מודעים לעובדה שזה תהליך. הם עושים הרבה חזרות, עובדים על הטקסט ומשננים אותו, כך שבנוסף להזדמנות לשתף ולהשפיע, הם גם משתפרים בעמידה מול קהל ובהעברת מסרים בצורה מעניינת.
למי מיועדות ההרצאות?
לתלמידים בבתי ספר. בעיקר לתלמידי חטיבות ולתיכונים.
איך התגובות?
בני הנוער שבאים לצפות מאוד מתלהבים. זה מרגש אותם. בכל אירוע כזה אני מעביר משוב לקהל. הם תמיד מציינים שהם שמחים שבאו ושהם לוקחים את המסרים והרעיונות לחיים שלהם. הרבה פעמים המרצים משתפים בסיפור אישי שלהם ויש בזה משהו מאוד אותנטי ואמיתי. הקהל מצליח לחוש אמפתיה - להיכנס לנעליים של הנערים והנערות שמרצים ולקבל מהם השראה. ההרצאות מייצרות גם סוג של מראה שגורמת לבני הנוער שבקהל להתבונן אל תוך חייהם ולשאול את עצמם איך הם מתמודדים עם הקשיים שלהם או איך הם הולכים להגשים חלום או מה הדבר שהם הולכים להשפיע עליו. המשוב הכי טוב זו העובדה שלא רואים אותם מתעסקים בטלפונים הניידים – הם ממש ממש מקשיבים.
מה מניע אותך?
אני חושב שקולם של בני הנוער צריך להישמע. בני נוער נמצאים בקבעונות מחשבתיים, פתאום עומד מולם ילד שחי בעולם אחר משלהם, עם מחשבות אחרות, התמודדויות שונות או רואה את העולם מזווית ייחודית שלו והוא נהנה בו והוא מרגיש סיפוק ואז ילד אחר בקהל אומר לעצמו 'רגע, זה אני' או 'זה יכול להיות אני'. זה מפנה את הזרקור אליו.
איפה נערכות ההרצאות?
מאז שהמיזם הוקם נערכו כבר 15 אירועים באולמות ובבתי ספר בערים שונות.
סיפור שריגש אותך מאוד
קשה לבחור אחד. הם כולם מרגשים אותי.
ובכל זאת...
אחת ההרצאות המרגשות היתה של נער אוטיסט הלומד בחינוך ביתי ומוכשר באופן יוצא דופן בציור, בנגינה ובשירה. הוא סיפר על המסע שלו להצלחה. הוא שטח באופן מעורר התפעלות מה מרגיש אוטיסט בחיי היומיום ודיבר על הבדידות שחווים אוטיסטים שכל שאיפתם היא להרגיש שייכים לבני גילם.
מה השאיפות שלך למיזם?
להביא עוד קולות וסיפורים מגוונים של בני נוער. להביא למשל מרצים מהשוליים, כמו נער בדואי מישוב לא מוכר, שיספר על חייו. קולות שלא שומעים בדרך כלל. וחוץ מזה, אני רוצה להפוך את זה למשהו ממוסד יותר שמצליח להרים אירועים בקצב גבוה יותר.
