תערוכה מוזיאלית רטרוספקטיבית למעצב בן 39 היא לא עניין שבשגרה. בישראל זה הגיל שבו מעצבים לא מעטים רק מתחילים לבסס את הקריירה. במקרה של אוקי סאטו, המעצב היפני שעומד בראש סטודיו Nendo, הכל אפשרי.
קצת טריוויה: מאז שיסדו אוקי סאטו ושותפו אקיהירו איטו את סטודיו ננדו, ב-2002, חתום הסטודיו על 377 (!) עבודות. בשנים האחרונות מוציאים מעצביו קרוב ל-50 פרויקטים בשנה, בכל תחומי העיצוב: מוצר, רהיטים, פנים, חלונות ראווה, עיצוב גרפי ומיתוג, מיצבים אמנותיים ומהדורות מוגבלות לאספנים וגלריות.
בראיון המצוין עם איתי כ"ץ גילה סאטו שהתגלגל לעולם העיצוב לגמרי במקרה. יש לו סטודיו בטוקיו וסטודיו במילאנו, וצבא קטן אבל מובחר של אנשי מקצוע צעירים ודבקים במטרה, שעובדים איתו לפי מיטב המסורת והמשמעת היפניות. ההישגים מדברים בעד עצמם: שלל פרסים, עבודות שנמצאות באוספיהם של כל מוזיאוני העיצוב החשובים ועשרות תערוכות, מהן קבוצתיות, מהן תערוכות יחיד. אבל זאת התערוכה המקיפה הראשונה שמנתחת את עבודתו לאורך זמן.
"העובדה שסאטו בחר להציג את הרטרוספקטיבה הבינלאומית הראשונה שלו אצלנו היא כבוד גדול בעבורנו", אומרת ל-Xnet גלית גאון, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון, שפורשת בסוף השבוע הקרוב, לאחר הפתיחה החגיגית. הדיאלוג בין צוות המוזיאון לסאטו החל בימיו הראשונים של המוזיאון בן השש, בנקודת הזמן שבה חלה הנסיקה המטאורית של ננדו.
סאטו על תהליך העבודה שלו:
כבר אז, בתערוכת הפתיחה של המוזיאון, הוצגה Hanabi, מנורה שעלי הכותרת שלה נפתחים כשהיא דולקת ונסגרים כשהיא כבה. סאטו היה אז בן 33, כוכב עולה אבל עדיין מעצב צעיר, בעליו של סטודיו שהניב אז "רק" 16 פרויקטים בשנה. בתערוכה השנייה שאירח המוזיאון הוצגו מנורות שאהיליהן נופחו בצינורית באופן שמזכיר ניפוח זכוכית ושמן Blown Fabric. העבודה השלישית של ננדו שהוצגה בחולון היא כיסא הכרוב, שאף נתרם לאוסף המוזיאון.
ננדו העמיד גליל נייר על צדו, חיזק את שכבותיו בשרף, וביצע בחלקו העליון חתך עדין לעומק השכבות, כך שכאשר נפרשות שכבות הנייר לצדדים, הן יוצרות את מבנה הכיסא. לרגעי ההפתעה שמתעוררת לנוכח רעיון פשוט אך חכם, תמציתי ומדויק, מכוון סאטו את עבודתו.
בין לבין נפגשו גאון וסאטו בכמה אירועי עיצוב בינלאומיים, "ובכל פעם", היא מחייכת, "אמרנו 'בואו נעשה משהו ביחד'". בשנה שעברה בשל הרגע. המוזיאון הזמין, וסאטו נענה. מריה כריסטינה דידרו, עיתונאית עיצוב איטלקית ואוצרת עצמאית, נבחרה לאצור את The Space in Between. היא עבדה למעלה מעשור במוזיאון העיצוב של Vitra, התמחתה בעיצוב איטלקי בשנים 1960-1980, ונחשבת לאחת האוצרות הבודדות המכירה את עבודתו של סאטו לעומק.
שיווי משקל עדין
אצל רבים מהמעצבים, החומר הוא נקודת המוצא למסע שבסופו תיוולד עבודה חדשה. אגב המשחק עם החומר, קורמת העבודה עור וגידים. החומר היה נקודת המוצא לרובן המכריע של התערוכות שהוצגו עד עתה בחולון. אצל סאטו, לעומת זאת, תהליך העבודה מתחיל תמיד בשרטוט רעיון על נייר: רישום קווי, פשוט ומהיר, ביד חופשית. ההומור והרגש עוברים כבר כאן, בסקיצה הבסיסית, המתורגמת בזריזות למודל תלת-ממדי. לפעמים נדמה שהסקיצה קמה לחיים והיחסים בין קוויה השחורים לבין מרחבי הדף הלבנים שביניהם וסביבם, נשמרים גם כשהאיור השטוח הופך למוצר.
המרחבים שמתקיימים בין קווי המתאר של החפץ עומדים במרכז התערוכה The Space In Between. שיווי המשקל העדין בין מוט המתכת הדק היוצר בפיתוליו את הכיסא Black Thin Line, שרב בו ה"אין" על ה"יש"; האיזון הדק שבין עיסת השוקולד לחלליה הגיאומטריים בפרלינים שעוצבו לתערוכת Maison&Objet; האוויר שבין רגליהם השלובות של שולחנות הפלונטר שעיצב ננדו לקפליני, בשבוע העיצוב האחרון במילאנו.
שש קטגוריות סימנו דידרו וסאטו, ודרכן הם בוחנים את "המרחב שבין" האופייני לעבודות של ננדו: בין תהליכים, בין מרקמים, בין גבולות, בין אובייקטים, בין החושים ובין מערכות יחסים. הקטגוריה האחרונה מתייחסת בעיקר לקשר שבין סאטו לעמיתו האיטלקי לוקה ניצ'טו, פינג פונג מקצועי שהניב קולקציית רהיטים משותפת.
כל אחת משש הקטגוריות מיוצגת בקבוצת עבודות. יותר מ-80 עבודות בסך הכל מוצגות בתערוכה, אבל רק באחת מהן – הפרויקט החדש שעיצב סאטו לתערוכת The Space in Between ו"אבן קיסר", נותנת החסות לתערוכה – מוטמעות כל שש הקטגוריות יחדיו. העבודה הזו, כמו קודמתה שעיצב חיימה חיון, נתרמה לאוסף המוזיאון, ונראה שהיא חותמת עידן בתולדותיו.
אבל משהו חלוד במוזיאון העיצוב. לתחקיר המלא לחצו על התמונה:
