למה לא עשיתי חמש יחידות? כי מתמטיקה זה לא התחום שלי
יוסי מרשק שואל את עצמו שוב ושוב בפרסומת לתוכנית "לתת חמש" איך לא עשה חמש יחידות במתמטיקה. לסיגל קפלן, בוגרת 3 יחידות גאה, יש כמה תשובות בשבילו
"כדאי לקחת חמש יחידות. זה אולי קשה עכשיו, אבל זה ישתלם לי בעתיד"; "בזכות זה שלקחתי חמש יחידות במתמטיקה הקמתי עד היום שישה סטארטאפים"; "הבחירה בחמש יחידות יכולה לפתוח לבת שלי קריירה שתרקיע שחקים"; "אני מתגברת על הקושי וזה נותן לי להרגיש ביטחון עצמי".
למה לא עשיתי חמש יחידות?
אחד אחרי השני הם מופיעים על המסך, יורים משפטים מנוסחים היטב, מהירים, אסרטיביים ומדוייקים, שגורמים לנו כנראה להנהן מול הפגנת הבגרות והאחריות מעוררת האהדה. הם חושפים בפנינו את הדרך להצלחה בטוחה בחיים, כשאחרי שלושים שניות של מסרים ברורים המסקנה היחידה מהפרסומת הזו היא ש"אם אתה לא שם אתה לא קיים". ולא קיים זה מקום איום, כי אז אתה עלול למצוא את עצמך משעשע בקטעי קישור את הצופים בדיוק כמו שיוסי מרשק עושה כשהוא מבכה את מר גורלו: "למה לא עשיתי חמש יחידות במתמטיקה?" ומתלבט בשאלה שלא מציגה אותו כעיפרון הכי מחודד בכיתה - האם ברולר בלייד שהוא עומד עליו ברגע זה יש רוורס או לא?
אתה באמת רוצה לדעת למה? כי אולי זו לא הבחירה שלך; כי אולי זה לא התחום החזק שלך; כי אולי נוסחאות פונקציות ולוגריתמים ועוד כל מיני מספרים ואותיות שמתחברים יחד ויוצרים קשקושים ארוכים כאלה על הלוח הן לא בדיוק כוס התה שלך וההנאה הגדולה שלך היא לשחק? לתת את האינטרפטציה שלך כשאתה עומד על במה ושואל את השאלה "להיות או לא להיות?" כי בעולם שלך אין תשובה אחת לכל שאלה.
אז לא עשית חמש יחידות
אני לא טובה במתמטיקה. לא משנה איך תהפכו את זה, אין לי את זה. בתיכון עשיתי רק שלוש יחידות. כשהילדים שלי הגיעו לכיתה ג' התחלתי לחסוך להם לשיעורים פרטיים כי זה היה הגבול שלי. כיאה למי שסיימה חמש יחידות במגמה הומנית המשכתי את דרכי בכתיבה, במשחק ובדיון עמוק בשאלה על הדינאמיות שבסטאטיות שבאכספוזיציה שבספר "אבא גוריו". נראה תלמיד חמש יחידות מתמטיקה עונה על זה. הקריאה נתנה לי עולם שלם של דמיון והבנה; הכתיבה היתה כלי לביטוי עצמי נפלא וכשלמדתי משחק זה איפשר לי לחקור ולהעמיק בשאלות ולהפתיע את עצמי כל פעם מחדש.
נכון, אני לא מסוגלת לעבוד בתוך משרד מדי יום משעה תשע עד צאת הנשמה עבור מישהו אחר. ניסיתי את זה. לי זה לא מתאים. אני עצמאית. אני אוהבת ליזום, לתכנן, לדבר, להקשיב, אני מעולה בלהקשיב ובעיקר אני מאוד אוהבת אנשים. לא, אני לא הקמתי שישה סטארטאפים, אבל הקמתי מיזם חברתי. לא יודעת מה זו קריירה שתרקיע שחקים, אבל אני מאוד מסופקת ממה שאני עושה ונכון אני לא עובדת בהיי טק, אבל אני גם לא ממש רוצה. האמת שממש בימים אלו אני מראיינת הרבה אנשי חינוך שרובם היו במרדף אחר ההצלחה והתייאשו כי הם רצו לעשות "משהו בשביל הנשמה". אז איזו קריירה מרקיעת שחקים אתם בדיוק מציעים להם? והאם העובדה שהצלחה נמדדת רק בתלוש המשכורת כפי שהפרסומת רומזת אין בה טעם נפגם?
נכשל שוב ושוב
לא רק שהפרסומת הזו מוכרת מציאות שקרית, היא גם מזיקה. היא שורטת את הדימוי העצמי של ילדים שרחמנא ליצלן, לא אוהבים / מתחברים / מסתדרים עם מתמטיקה; לא מוצאים את עצמם בתוך ים הנוסחאות. היא פגעה למשל בבנה בן ה-15 של חברה טובה, שנאבק בחמש יחידות שנתיים, נכנס ללחצים לא פשוטים, בעיקר משום שמאוד רצה ללמוד מחשבים והתנו את קבלתו לשם בחמש יחידות במתמטיקה. אחרי שהתלבט הרבה זמן הוא קיבל החלטה לרדת לארבע יחידות, שילם את מחיר חלום מגמת המחשבים, אבל בחר בשקט נפשי. אחרי שנכשל פעם אחר פעם, התחיל לקבל מאיות ושיקם את הדימוי העצמי. והנה הגיעה הפרסומת שערערה אותו מחדש ובואו לא נשכח שמדובר בנער מתבגר שטלטלות הדימוי העצמי הן חלק אינטגרלי בחיי היומיום וכל הישג לטובה יושב על כרעי תרנגולת.
השבוע הוא נשבר ושלח הודעת וואטס אפ לחברים שהבטחתי לו שאפרסם: "בואו תסתכלו על הפרסומת המגעילה הזאת, שמנסה להראות כמה זה טוב לעשות חמש יחידות ומציגה אותנו, ילדי שלוש וארבע יחידות כילדים חסרי עתיד. אני ממש לא מסכים שישאירו את הפרסומת הזאת בטלוויזיה, כי זו פרסומת מלוקקת, חסרת רגש, שמשרתת את האגו הענק והאנוכי של המדינה. הפרסומת הזאת משיגה מטרה הפוכה, כי במקום לגרום לנו לעלות לחמש יחידות, היא גורמת לנו להרגיש רע עם עצמנו. חבל מאוד. ולמרות שהיו אנשים כמוני שהשמיעו את הסתייגותם בקשר לפרסומת הזאת, זה לא מעניין אף גורם במשרד החינוך. חבל מאוד".
ואני, מה אני אומרת? שבמקום בו יש ילד אחד שמרגיש משהו מסויים ומדבר על זה, יש עוד הרבה ילדים שמרגישים בדיוק אותו הדבר ולא מדברים על זה.
