בינואר 2015 עמדה רונית אלקבץ על השטיח האדום בטקס פרסי גלובוס הזהב בלוס אנג'לס עם סרטה המוערך "גט - סיפורה של ויויאן אמסלם", בשמלת ערב שחורה משיפון של בית האופנה הצרפתי לנוון ושיער קצוץ א-לה גרסון. מעטים היו אז בסוד המחלה של השחקנית והבמאית המוערכת, שהלכה הבוקר לעולמה בגיל 51.
יום קודם לכן הגיעה אלקבץ למסיבת העיתונאים בפאה שחורה, כך שניתן לטעות ולחשוב כי השיער הקצוץ היה רק עוד אחת מן הדמויות שאלקבץ התיאטרלית עטתה על עצמה - עוד אחד מהלוקים עוצרי הנשימה של אייקון האופנה הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל בשלושת העשורים האחרונים. אלקבץ, ששמרה על מחלתה הרחק מעיני התקשורת, השאירה אחריה בעל, האדריכל אבנר ישר, ותאומים בני שלוש וחצי.
ההודעה על מותה של אלקבץ הכתה הבוקר בתדהמה את תעשיית הקולנוע, הבידור והאופנה. "אני בהלם מוחלט", אומרת גלית גוטמן, שמשמשת השבוע כעורכת אורחת בערוץ האופנה של Xnet, והכירה את אלקבץ מתחילת דרכה כדוגמנית בסוף שנות ה-80. "אני זוכרת תצוגת בגדי ים שעשינו יחד בשנת 1989 בגליל ים", משחזרת גוטמן. "הייתי אז בת 17, דוגמנית צעירה, ואני זוכרת את עצמי מסתכלת בהשתאות על רונית, שהיתה אז דוגמנית מצליחה ומוערכת. כבר אז זיהיתי את העוצמה שיש בה, את הכוח, את המבט. היא תמיד נראתה לי אישה חזקה מאוד, אך עם זאת גם מלאה ברגש ואמפתיה. אישה אחרת, גדולה מהחיים. מוזר להגיד את זה עליה עכשיו, אבל תמיד היה בה משהו גדול. תמיד האמנתי שהיא יכולה לנצח את הכול".
גוטמן מספרת שהדרך שעשתה אלקבץ מדוגמנות למשחק, ומשם לבימוי והפקה, היוותה עבורה מודל לחיקוי. "אני גאה בכל הצלחה של דוגמנית שהתחילה מהמסלול", אומרת גוטמן. "ורונית הגיעה הכי רחוק שאפשר. מספיק לצפות בשתיקות החזקות שלה בסרט גט, כדי להבין את העוצמה שיש בה. במשך שנים ארוכות עקבתי אחרי העבודה וההצלחה שלה, ובכל דבר שהיא עשתה, הלב שלה היה שם. רונית היתה השגרירה הבינלאומית הכי מצליחה שהיתה לנו, ובמאית ושחקנית מוערכת ביותר בעולם, בעיקר בצרפת, ומצד שני, היא שמרה על צניעות, ולא היתה עסוקה ביחצנות עצמית".
במהלך קריירה ארוכה של שלושה עשורים הצליחה רונית אלקבץ לייצר סביבה הילה של שחקנית טוטאלית, בעלת מלתחה אוונגרדית ויופי מכשף. כל הופעותיה התקשורתיות, בין אם בסרטי הקולנוע (שחור, אור, המיועד, ולקחת לך אישה, שבעה ועוד), בפרמיירה לסרט, בראיון לעיתון או בהופעה טלוויזיונית הציגו דמות שאי אפשר היה לטעות בה: אישה עוצמתית ושוברת מוסכמות, שמסרבת להיכנע לחוקים שגברים קבעו עבורה.
אחת מהופעותיה האחרונות בציבור, היתה בערב הפתיחה של שבוע האופנה גינדי תל אביב באוקטובר האחרון. אלקבץ עלתה על המסלול לקול מחיאות כפיים סוערות מהקהל, בשמלה צהובה שעיצב חברה הקרוב, מעצב האופנה בוגר שנקר אלבר אלבז. היתה זו אחת ההופעות הנדירות של אלקבץ על מסלול בתצוגת אופנה, מאז ירדה ממנו בתחילת שנות ה-90. החיבור בינה לאלבז היה הדוק וארוך שנים, והמעצב המוערך הלביש את אלקבץ למספר הופעות על השטיח האדום, ואף היה אחראי על שמלת הכלה שלה לפני שש שנים. לפני שנתיים הגיעה אלקבץ עם החלק התחתון של אותה שמלת חתונה לטקס פרסי אופיר, וחשפה את ישבנה בתקרית לא נעימה, לאחר שדרכה עליה והביאה לקריעתה.
את הסטייל האינדיבידואלי שגיבשה אלקבץ לאורך השנים מרכיבים שילובים מעניינים בין פריטי וינטג' לבגדים של מעצבי על, כמו אלבז, דריס ון נוטן ומארני, ויחד עם זאת היא שומרת נאמנות גם למעצבים מקומיים כמו יניב פרסי, שהלביש אותה חמש שנים ברציפות, ומעצבת האביזרים סמדר עזריאל מהמותג פאולה ביאנקו, בעוד בסרטיה עבדה בצמוד למעצבת התלבושות לי אלמביק. בעבר סיפרה אלקבץ בראיון כי היא יוצרת את הצלליות שלה בכל רגע נתון, ממציאה אותן באופן אינטואיטיבי לפני שהיא עוזבת את הבית. הוסיפו לכך השפעות ומוטיבים קלאסיים מימי הביניים, וציטוטים אופנתיים משנות ה-20 וה-40 של המאה ה-20 - והרי לכם מתכון מדויק לסגנון אישי מוערך. "בגדים מספרים לי סיפורים", אמרה בראיון ל"הארץ" ב-2010. "אני תמיד יכולה לשמוע דרכם שיח קטן, אני רואה מבט, אני שומעת קול נקישות של כפכפים, אני רואה חמוקיים או צלליות. משהו שהולך אחריי או מקדים אותי".
את הסימנים המוקדמים לסגנון המזוהה איתה נטעה אלקבץ כבר בתחילת הקריירה שלה כדוגמנית, אי שם באמצע שנות ה-80. בהפקות אופנה שהתפרסמו אותם ימים בעיתונים ומגזינים כמו "חדשות", "מוניטין" ו"את", התגלתה אלקבץ כדוגמנית בעלת מראה שהיה זר לחלוטין למודל היופי ששלט בישראל. אל מול הבלונד הפופולארי של דוגמניות כמו ספיר קאופמן, נעמדה אלקבץ מול המצלמה עם שיער עבות שחור, עור חלבי, גבות כהות ודומיננטיות וריסים ארוכים, שהתיישבו במרכז פניה כמו זוג מניפות, ושימשו כתפאורה מושלמת למבטה המסתורי.
צלמת האופנה מירי דוידוביץ' היתה הראשונה לזהות את המראה האחר של אלקבץ, שהיתה אז צעירה בת 23 עם אפס ניסיון בדוגמנות. "היא היתה הדוגמנית העיקרית שלי באותה תקופה", סיפרה לנו בעבר דוידוביץ', שצילמה את אלקבץ להפקות אופנה ולקטלוגים של מעצבות כמו טובהל'ה, אילנה אפרתי ובילי היימן. "היא הדוגמנית המושלמת בעלת אלף הפנים. היא מצחיקה ודרמטית, ילדותית ורצינית, ומלבד היופי שלה, היא בין הבודדות שיודעות להציג בגד. היתה לה הבנה מאוד עמוקה איך ללבוש בגד, איך הוא נראה כשהיא זזה ואיזו כוריאוגרפיה תוציא ממנו את המיטב מול המצלמה. גם היום, זה חוש השמור לבודדות".
מעצבת האופנה אילנה אפרתי, שבחרה באלקבץ בשנת 1987 לצילומי קטלוג הסתיו שלה, אמרה עליה כי הדימוי האניגמטי והמיסטי של אלקבץ היה זה שמגנט אותה אליה והוביל לשיתוף הפעולה ביניהן. "היא הפגינה אישיות חזקה, כזו שמוסיפה ערך לצילום", אומרת אפרתי. "על אף שהיא עסקה אז בדוגמנות, היא שידרה ערכים שהיו שונים מאוד מאופיין של הדוגמניות שדיגמנו אז. השוני הזה בלט גם בפיזיות שלה. מאוד אהבתי את הקונטרסט בין העור הבהיר והשיער השחור עורב, יחד עם האופי הלא שגרתי שלה, שתרם הרבה על הסט".
קריירת הדוגמנות של אלקבץ לא ידעה ימים ארוכים, וכבר בתחילת שנות ה-90, עם השתתפותה בסרטים כמו המיועד (1990), אדי קינג (1992) ושחור (1994), היא בגדה בה עם עולם המשחק והפסיקה להצטלם לקטלוגים, אבל במקביל, שימשה כמוזה למעצבת הגר אלמביק, שהיתה אז חברתה הטובה ביותר. "רונית היתה המוזה שלי שנים רבות", אמרה אלמביק. "היא היתה אומרת לי בדיוק מה צריך לעשות ואיך הבגד צריך לשבת על הגוף. היא מבינה אופנה באופן המדויק ביותר". "אני זוכרת שהיא ביקשה ממני לעשות לה תמונות לבוק שלה כשחקנית", הוסיפה דוידוביץ'. "כבר אז היא הודיעה שהיא לא רוצה להצטלם יותר כדוגמנית".
כמי שהעידה על עצמה לא פעם כי היא אוהבת ונושמת אופנה, התמקמה אלקבץ באופן טבעי בראש רשימת המתלבשות הטובות והמסקרנות בישראל, ומשם הדרך לתואר אייקון אופנה היתה קצרה. אז מה הפך את הסטייל של אלקבץ למוצלח? שילוב בין התמדה, סגנון אישי נטול פשרות ותעוזה אמנותית. על אלו צריך להוסיף את המינונים הנמוכים של הופעותיה בציבור, בהשקות ואירועים מתוקשרים, אשר שימרו לאורך זמן את הדימוי האניגמטי שלה כשחקנית ויוצרת ומנעו את שחיקתו כתוצאה מחשיפת יתר. האקלקטיות שאפיינה את הלבוש שלה, אפשרה לאלקבץ גם להפתיע ולחדש. "רונית מאוד אוהבת טקסטיל ובדים טובים, ויחד עם הטעם המשובח שלה, היא יוצרת חיבורים נהדרים", אמר עליה מעצב האופנה יניב פרסי. "היא אוהבת מאוד השפעות ויקטוריאניות, שילובים מהעבר עם קריצה לעתיד, והיא מאוד אוהבת לבלוט ולשדר עוצמה ונוכחות".
"היא היתה מגיעה אליי עם פריטים של דריס ואן נוטן עוד לפני שמישהו בכלל ידע איך לאיית את השם שלו", אמרה אלמביק. "יש לה עין טובה לזיהוי של מעצבים אוונגרדים ומובילים. אני זוכרת שיום אחד היא הגיעה אליי לסטודיו עם נעלי התעמלות ורודות, טייץ כחול וצעיף ירוק קשור על המותניים. אף אחד לא חשב אז להתלבש ככה. אבל ככה היתה רונית - דיווה אמיתית בכל רמ"ח אבריה".
