משפחה

    איך גמלתי תאומים מחיתולים? בעזרת הג'ימבורי של איקאה

    הוא העדיף לדחות את הפרויקט לגיל מבוגר יותר, נגיד כשהם יהיו בני 18, אבל בסוף לעמרי אימבר לא היתה ברירה והוא נאלץ לגמול את ילדיו. איך? בשלושה שלבים הזויים

    עמרי אימבר חלפין פורסם: 17.04.16 10:37
    עמרי אימבר: "הנה אנחנו, רגע לפני פסח, העונה הרשמית של הגמילה ואם יש לי המלצה אחת עבורכם, קחו אותם עוד היום לאיקאה והוציאו להם את העיניים עם הג'ימבורי הזה שהם לא יכולים להיכנס אליו". אגב, הצילום מעפן, כי גם לי אסור להיכנס אליו, למרות שאני גמול כבר מספר שנים.
    עמרי אימבר: "הנה אנחנו, רגע לפני פסח, העונה הרשמית של הגמילה ואם יש לי המלצה אחת עבורכם, קחו אותם עוד היום לאיקאה והוציאו להם את העיניים עם הג'ימבורי הזה שהם לא יכולים להיכנס אליו". אגב, הצילום מעפן, כי גם לי אסור להיכנס אליו, למרות שאני גמול כבר מספר שנים.

    טוב, אשים את זה על השולחן. אנחנו עצלנים. אם הייתה לנו את האנרגיה או הסבלנות היינו נפטרים מהחיתולים המקוללים האלו כבר לפני שנה, אבל הורות לתאומים היא לא עניין פשוט, בטח לא לצד ניהול קריירה ומעבר דירה ועוד שלל תירוצים שונים שאני בטוח שכל אחד, אם היה מחפש מספיק טוב, היה מוצא לעצמו. סך הכל גמילה מחיתולים זה דרעק ואף אחד לא באמת רוצה להתעסק בזה.


    אם להיות עוד יותר כן, ציפיתי שהם יתבגרו כבר ויבינו שהסיפור הזה לא בשבילם בלי שאני אצטרך להתערב, אבל המזל שהיה לנו עם הגדול לא חזר על עצמו והחבר'ה פשוט לא השכילו להיפרד מהחיתול לגמרי בעצמם כמו במעשה קסמים. חבל.


    אם כך, לא הייתה לנו ברירה אלא להיכנס לשיטת שלושת השלבים. היום אני יכול לקרוא לה שיטת שלושת השלבים, כי אני יודע שזה לקח שלושה שלבים, אבל האמת היא שלא באמת תכננו קדימה וככה יצא. אם היה יוצא שניים, אולי היה יותר קל.

     

    שלב ראשון: הבשלה

    או במילים אחרות, בואו נדחה עוד קצת. הרבה אומרים שחשוב שהילדים יהיו מוכנים ריגשית. ונפשית. וגם קוגניטיבית. ומוטורית. והם צודקים. כל אחת מהסיבות הללו מאפשרת דחייה של מינימום שבועיים נוספים וכל זאת, בלי ריבית ובלי תוספת ייסורי מצפון. תודו שזה מאוד משתלם. אבל צחוק בצד, זה באמת חשוב שיבשילו ושיבינו מה הם עושים. זה עושה את העניין הרבה יותר קל וקצר בסופו של דבר. נתנו להם לזרום עם זה.

     

    שלב שני: שיעורי חרבון

    מעבר למוכנות הנפשית, העברנו את הילדים סדנאות שירותים נרחבות. החל מהדגמה אישית, תוך קריאות התפעלות נפעמות מ"איזה כיף לנו שאנחנו גדולים ומשתמשים באסלה", כאילו מעולם לא נתקל האדם המודרני בהנאה גדולה מכך וכלה בהקראת ספרים. למשל, "החיתול האחרון שלי", מאת גוידו ון גנכטן (שאני לא כל כך בטוח שכל מה שהולך שם לא מייצג עילה רצינית לתביעת הטרדה כנגד העכברון שעובר ובודק מה הולך בחיתולים של כולם) ו"אורי גדול", מאת אפרת קידר. אחרי ההדרכה, היינו מוכנים לדבר האמיתי.

     

    שלב שלישי: הג'ימבורי של איקאה

    אחרי שסיימנו לדחות כמיטב יכולתנו, הונחה בפנינו הזדמנות פז שגם לימדה אותנו שיעור חשוב בהורות. יום אחד, כמיטב בית ישראל, שמנו את פעמינו אל איקאה נתניה במטרה לקנות פריט מסוים שנזקקנו לו ועוד 20 פריטים שיכולנו להסתדר בלעדיהם. רצה הגורל והבכור והתחלנו את הסיבוב מביקור בג'ימבורי.


    לג'ימבורי באיקאה חוקים נוקשים מאוד בכל הנוגע לאישורי הכניסה. הראשון, עליך להיות בגובה הפס המצויר על הקיר מימין לכניסה. השני, עליך להיות גמול מחיתולים. היות ורק 33% מהילדים שלי גמולים, רק 33% מתוכם אכן נכנסו, משאירים מאחוריהם 66% מהקהל מתוסכל. מאותו היום ואילך, המרוץ לגמילה החל, עם מטרה ברורה אחת – לזכות בכניסה הנכספת לג'ימבורי של איקאה! תוך שבוע הילדים היו בלי חיתול. תוך שבועיים הם נכנסו לג'ימבורי.

     

    והנה אנחנו, רגע לפני פסח, העונה הרשמית של הגמילה ואם יש לי המלצה אחת עבורכם, קחו אותם עוד היום לאיקאה והוציאו להם את העיניים עם הג'ימבורי הזה שהם לא יכולים להיכנס אליו. מי יודע? אולי ביום העצמאות (אם לא סגור, אין לי מושג), תזכו גם אתם לנשנש נקניקיה ב-5 שקלים ולראות את הילד שלכם מתרסק מגובה מטר וחצי לתוך בריכת כדורים ואיכשהו נהנה מזה מספיק כדי לעשות את זה שוב. ושוב.

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עמרי אימבר חלפין, בעל, אבא לשלושה ובעל העדפה ברורה להצליח לבלות עם המשפחה שלו כמה שיותר זמן מהיממה. נפרד משוק העבודה כשנולד בנו הבכור לטובת ניסיון להתאים את חיי הקריירה האישית שלו עם מסגרת הזמן המשפחתית. הנוסחא לעניין עדיין לא לגמרי ברורה, אבל היי, לפעמים זה מצליח. כיום הבעלים של "הכוורת", חברה המתמחה ביצירת פתרונות פרסום ברשתות חברתיות, תוך שימוש בכלים לא שגרתיים.