כשהציעו לי לטוס לפינלנד, לכנס Slush, הכנס הטכנולוגי החשוב באירופה, היה לי ברור שהכנס הוא בסה"כ תירוץ בשביל לחוות ממקור ראשון את מה שכולם מדברים עליו. במשך שנים צפיתי בסרטים, קראתי מאמרים ושמעתי סיפורים על מערכת החינוך הפינית, שהפכה למוקד עלייה לרגל של אנשי חינוך מכל העולם. רציתי להבין האם התיאורים הכמעט אוטופיים משקפים את המציאות. להפתעתי, גיליתי שהמציאות החינוכית בפינלנד עולה על כל דמיון.
כשהגענו לפינלנד ביקשנו לראות בית ספר רגיל. כזה שלא מבקרים בו, שלא מצטיין במיוחד, שלא מסנן תלמידים ולא מכיל רק תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. בית ספר פיני ציבורי רגיל. וכך הגענו לבית הספר העל יסודי-עיוני, שמלמד 800 תלמידים לבגרות רגילה, בפרבר פיני טיפוסי ודי משעמם. שם ראינו את פניה האמיתיות של מערכת החינוך הפינית. הנה 10 דברים שלמדתי מהמפגש הזה. חלקם מנוגדים לחלוטין לאינטואיציה או לאמונה שלי וגרמו לי לערער על מה שחשבתי שאני יודע:
1. ממלכה לכל מורה
ניקו, מנהל בית הספר, פגש אותנו במסדרון וברך אותנו לשלום. הלו"ז שלו היה יחסית מלא והוא הזמין אותנו להצטרף לשיעור של פִּיה – מורה חייכנית לשוודית וגרמנית, עם ותק של כ-20 שנה ואנרגיות של בת 17. השיעור בגרמנית עמד להתחיל וחלק מהתלמידים חיכו ליד כיתתה של פִּיה. היא נכנסה לכיתה המסודרת והלכה לעמדת העבודה שלה, שהזכירה יותר משרד של סמנכ"לית בחברה גדולה, מאשר שולחן של מורה. לכל מורה בפינלנד כיתה משלו/ה, המעוצבת בהתאם לרוחו/ה. לכל מורה עמדת מחשב משוכללת, שולחן עבודה מרווח - כל הציוד הדרוש ומקום אחסון בשפע. כשהמורה מרגיש/ה בבית, האווירה נוחה והתלמידים מגיעים לממלכה הקטנה של המורה, בה כל הקסם מתרחש.
2. לכבות ניידים? אין צורך
מדי כמה דקות בשיעור, ניתן היה לראות תלמיד זה או אחר מרים את הטלפון הנייד בגלוי ומבצע פעולה כלשהי (שולח הודעה, נכנס לפייסבוק או לוואטסאפ), אבל זה לא הפריע לפִּיה, היא אפילו לא התייחסה לזה. אחד התלמידים סיים לענות תוך 5 דקות על התרגול שנתנה ונכנס לבדוק את תוצאות משחק ההוקי של אתמול. כששאלנו, פִּיה הסבירה שבפינלנד התלמידים לומדים בין 4 ל-6 שפות. התלמיד הזה לומד 6 שפות והתרגול הזה קטן עליו, אז מה הבעיה שיגלוש עד שאחרים יסיימו? כששאר התלמידים סיימו, פִּיה סימנה לו והתלמיד החזיר את הפלאפון למקום. הוא לא רצה לפספס את המשך השיעור.
3. מי צריך כיתות קטנות?
הגענו לשיעור היסטוריה. הופתעתי. הייתי בטוח שהכיתות בפינלנד קטנות וציפיתי ל-20 תלמידים בכיתה, אבל ספרתי שם 33 תלמידים לפחות. הם ישבו בקבוצות, שוקדים על המחשבים, מתדיינים ועובדים במרץ. על הלוח הוקרנה רשימת מקורות ללמידה. המורה הסביר לנו שכל קבוצה לומדת נושא אחר ובהמשך השיעור הקבוצות יתערבבו. כל תלמיד יצטרך ללמד את חבריו לקבוצה את הנושא שחקר. לאורך השיעור המורה דיבר אולי 5 דקות במליאה. הוא מקדיש למודל הזה (שנקרא ג'יקסו) לפחות שליש מזמן הלימוד.
התלמידים עבדו על מסמך אינטרנטי משותף, שאפשר למורה לעקוב בזמן אמת אחר ההתקדמות של כל קבוצה. כשהוא ראה שקבוצה לא מתקדמת או מפספסת נקודה חשובה, הוא ניגש כדי לעזור ולכוון. שאלתי אותו אם לא מפריע לו שהכיתה כל כך גדולה. הוא חייך ואמר: "זו משוואה פשוטה: יותר תלמידים = יותר דעות ושיח, יותר עזרה הדדית של התלמידים למתקשים. כלומר, יותר מכל הדברים המקדמים. לימדתי גם כיתות יותר גדולות וזו אף פעם לא הייתה מגבלה. מקסימום מוסיפים עוד קבוצה".
4. יום קצר, שיעורים ארוכים
בפינלנד בחנו מגוון אפשרויות והגיעו למסקנה ש-75 דקות הוא הזמן שמניב את התוצאות הטובות ביותר לשיעור בודד. המורים בבית הספר הסבירו את העניין: "5 דקות לוקח רק להתחיל את השיעור ולהיכנס לעניינים. עוד 10 דקות למפות את המצב של התלמידים ולהשלים דברים שלא מובנים עד הסוף ואז יש לנו שעה נטו ללמידה. אין לחץ של זמן וכשלא מנסים לרוץ, פתאום מספיקים הרבה יותר".
בסיום השיעור, אגב, אין צלצול. הצלצולים נעלמו מבתי הספר לפני כמה שנים, כי הגיעו שם למסקנה שהם מפריעים ללמידה. עדיף שהמורה יחליט מתי מסתיים השיעור - אם צריך להאריך בעוד דקה כדי לסיים רעיון או לסיים 5 דקות קודם כי השיעור מוצה. למרות שאין צלצולים, כמעט לא נתקלנו באיחורים של תלמידים לכיתה.
לעומת השיעורים הארוכים – יום הלימודים קצר – 6 וחצי שעות, שבהן נכללות הפסקות וארוחת צהריים. התלמידים מגיעים בשעה 8:00, מסיימים בשעה 14:30, חמישה ימים בשבוע. זהו.
5. ללמד פחות, ללמוד יותר
בחדר המורים נתקלנו במערכות השעות של המורים. מתברר שמורה במשרה מלאה מלמד בממוצע 16-17 שעות בשבוע. זהו. שאר הזמן (כלומר, רוב היום) מוקדש להתפתחות מקצועית, בנייה של שיעורים, הכנת משימות למידה, עבודה פרטנית עם תלמידים וכו'. הכל בתשלום כמובן. זה מקצועי, מכבד ומביא לתוצאות מעולות. עובדה.
6. בגרות קטנה וחכמה
כל התלמידים בבית הספר הפיני עושים תעודת בגרות, אך בגרות החובה בפינלנד מורכבת מ-4 בחינות ב-4 מקצועות בלבד (לעומת 8 מקצועות ועשרות בחינות בישראל). מקצוע החובה היחיד לבגרות הוא פינית וכל תלמיד/ה צריכים לבחור בגרות נוספת באנגלית או מתמטיקה ועוד שני מקצועות נוספים. זהו. תלמידים שרוצים, יכולים לבחור יותר מ-4 מקצועות ורבים אכן עושים את זה, אך הדבר נעשה מתוך עניין אישי אמיתי.
והנה הדבר המופלא – רמת האנגלית בפינלנד לא פחות ממדהימה וברמת המתמטיקה המקבילה ל-5 יחידות שלנו, לומדים כ-20% מהתלמידים (אצלנו רק 9%). נראה שחופש הבחירה מביא יותר תלמידים לבחור, להתמיד ולהצליח.
7. לא כל אחד יכול להיות מורה
להתקבל להוראה בפינלנד זו לא משימה פשוטה. המורים נבחרים בקפידה. הוראה בתיכון למשל, מצריכה הכשרה של 6 שנים: תואר שני בתחום הדעת והתנסות מעשית בהוראה בבית הספר, תוך קבלת משוב והדרכה ממורים מנוסים ושימוש בוידאו. זה הופך את ההוראה למקצוע מבוקש ונחשב מאוד. לא פלא שכ-90% מהבוחרים בהוראה מתמידים במקצוע לאורך זמן.
8. והמשכורת? פחות ממה שאתם חושבים
מורה בפינלנד מרוויח את השכר הממוצע במשק (דומה לשכר הממוצע בישראל), אך עם הבדל קטן: מורה פיני מקבל שכר הוגן כבר ביום הראשון לעבודתו ושכרו צפוי לעלות בכל הקריירה שלו בכ-10%. בישראל, לשם השוואה, הפער בין השכר של מורה מתחיל למורה ותיק יכול לגדול בכ-200%. העובדה שהשכר ההתחלתי של מורה הוא שכר הוגן, משנה לגמרי את כל הסיפור (כפי שכבר הוכח בעבר). זאת ועוד, הפינים החליטו לתת אוטונומיה רחבה למורים. כשהובהר שלמורה בכיתה יש חופש אמיתי ויכולת לעשות את הדברים בדרכו/ה, אנשים מוכשרים נהרו לתוכניות ההכשרה, למרות שהמשכורות לא עלו.
9. החינוך הטוב בעולם? לא מרגש אותם
איך אפשר שלא לשאול את צוות ההוראה על המבחנים הבין לאומיים, בהם פינלנד מככבת כבר שנים? אז שאלתי. להפתעתי קיבלתי תשובה קרה. מתברר שבבית הספר ממש לא עושים מהמבחנים האלה עניין. שאלתי אם הם מתכוננים למבחנים והמורים התחלחלו: "לבזבז זמן לימוד בשביל להתכונן למבחן? מה הטעם? הרי המבחנים האלה אמורים לבחון את המצב האמיתי של התלמידים. למה לגזול מזמן הלמידה של התלמידים ובסופו של דבר להציג תמונה לא נכונה? את הזמן שלנו אנחנו מעדיפים להשקיע בדברים שיקדמו את התלמידים".
10. הורים, רוצים לבוא לשיעור? גם אתם מוזמנים
בחלק מהכיתות יש חלונות גדולים למסדרון וברוב הכיתות הדלת תמיד פתוחה. השיעורים פתוחים ומי שרוצה להצטרף מוזמן. ולא מדובר רק בתלמידים ומורים (או מבקרים נלהבים מישראל), גם הורים מוזמנים להגיע ולהתרשם ממה שקורה בכיתה ולהכיר את המורים של ילדיהם.
מתי התור שלנו?
האמת היא שהיו עוד הרבה דברים מרתקים, אבל נראה לי שחפרתי מספיק, אז אנסה לסכם. יש אנשים שהתיאורים הללו ימלאו אותם בייאוש ויגרמו להם להרגיש עד כמה אנחנו רחוקים ממציאות כמו זו שבפינלנד. חלקם יתרצו את זה בהיעדר תקציב, בגודל הכיתות, במזג האוויר או בעובדה שישראל היא מדינת מהגרים. הם כמובן יתעלמו מכך שישראל משקיעה הרבה יותר כסף מפינלנד בחינוך, שהכיתות שם גדולות, שמזג האוויר בפינלנד מגיע למינוס 30 מעלות למשך חודשים רבים, שתקופות ארוכות בשנה יש יותר חושך מאור ושפינלנד קולטת גלי מהגרים בכמות גדולה.
אני דווקא נמנה על אלה שפינלנד ממלאת אותם בתקווה, מהסיבה הפשוטה שאין שם שום דבר מורכב, קסום או פלאי. הכל אפשרי, הכל ישים, הכל קיים. כל מה שצריך זה להחליט. המשוואה הפינית היא פשוטה – יותר חופש למורים ולמנהלים, פחות פיקוח והמון השקעה בכוח האדם שמגיע לתחום – מהליך ההכשרה להוראה ועד למשכורות התחלתיות ראויות. אמנם זה לא דבר פשוט; זה מצריך המון אומץ וחזון, אבל זה בטח לא משהו שאנחנו לא מסוגלים לעשות. אם המדינה שהצליחה להפוך לאי של חדשנות, טכנולוגיה, סטארט-אפים ופרסי נובל, תחליט להפוך לאומת החינוך, אין לי ספק שגם לישראל יעלו לרגל אנשי חינוך מכל העולם כדי ללמוד איך עושים חינוך ומצליחים בענק.
- רועי ציקורל הוא יזם חינוכי-חברתי, המתמחה בשילוב טכנולוגיות וכלי ניו-מדיה בעולם החינוך ומרצה בנושא חדשנות חינוכית. הכתבה באדיבות מגזין הגיע זמן חינוך
.
