אם אתם לא ממש מכירים את רונה־לי שמעון, תקראו לה רונה־לי, ואם אתם אמריקאים, גם רונה זה בסדר. מצד שני, גם אם תקראו לה בימים אלה אניטה יש סיכוי סביר שהיא תענה.
ממש לאחרונה עלתה הפקת הענק של תיאטרון הקאמרי "סיפור הפרברים", בה היא מגלמת את אחד התפקידים המרכזיים במחזמר המפורסם: אניטה, בת זוגו של מנהיג כנופיית הפורטוריקנים ברנרדו (גלעד שמואלי), שמתנגד בתוקף לסיפור האהבה שנרקם בין אחותו הצעירה מריה (משי קלינשטיין) לבין חבר כנופיית הפולנים טוני (עידו רוזנברג), מה שמוביל לסוף טראגי.
המחזמר, שנכתב ב־1957 בהשראת הטרגדיה המפורסמת של שייקספיר "רומיאו ויוליה", זכה להצלחה מטורפת בברודוויי, בעיקר הודות למוזיקה המופלאה של לאונרד ברנשטיין והמילים הנהדרות של סטיבן סונדהיים. ב־1961 הוא גם הפך לסרט מצליח שזכה ב־10 פרסי אוסקר. בישראל עלה המחזה כבר פעמיים (פעם בתיאטרון הבימה, ופעם בהפקת בית צבי), ובשרביט הבימוי של הקאמרי אוחז הפעם צדי צרפתי.
עבור שמעון (33), שהרבה לפני שהפכה לשחקנית מצליחה התפרסמה כמישהי ש"נולדה לרקוד", המחזמר הזה התאים כמו גרביון לכף הרגל. "'סיפור הפרברים' מלכד בתוכו את כל מה שלמדתי לעשות", היא אומרת בהתלהבות. "אני זוכה בו גם לרקוד, גם לשחק וגם לשיר. זו מתנה אדירה".
התפרסמת כרקדנית, הוכחת שאת יופי של שחקנית, אבל מאיפה באה היכולת הווקלית המרשימה?
"אני חייבת לתת את כל הקרדיט למורה שלי לפיתוח קול, ריקי בוגטין. תמיד אהבתי לשיר, אבל אף פעם לא חשבתי ששירה תהיה חלק ממה שאני עושה. גם כשנרשמתי לבית הספר למשחק, לא הבנתי למה צריך גם לשחק, גם לרקוד וגם לשיר. אבל ריקי שמעה אותי בשיעור ואמרה לי, 'תשמעי, יש בך משהו'. היא זו שגרמה לי להאמין שאני יכולה, והיא זו שגרמה לי להתאהב במחזות זמר". אניטה הוא אחד התפקידים הגדולים במחזמר, אבל התפקיד הראשי ב"סיפור הפרברים" הוא של מריה. שמעון מתעקשת שמעולם לא חשקה בו.
מה רע במריה?
"מריה מאוד שברירית. היא מתחילה במחזה בתור ילדה שלאט לאט הופכת לאישה. אני לא נמצאת במקום שלה. אני לא בטוחה שאי פעם הייתי, תמיד הייתי בלבוסטית. יש משהו בטמפרמנט של אניטה, שהרבה יותר מתאים לי. משהו תוסס עם בעירה פנימית".
מה גם שבתור אניטה את זוכה לשיר את "אמריקה".
"אין ספק ש'אמריקה' הוא שיר הדגל. כשאומרים לאנשים 'סיפור הפרברים' לפעמים הם שואלים מה זה. אבל אז שרים להם 'איי וונט טו ליב אין אמריקה' והם ישר אומרים 'בטח, מכיר'".
כבר במהלך לימודיה, שמעון החלה ליצור לעצמה שם של שחקנית כישרונית ומבוקשת. בעיצומה של שנה ב' היא נבחרה להחליף את יעל בר זוהר ההריונית במחזמר "לילה לא שקט", ומאז המשיכה לככב בעוד שורה ארוכה של הצגות ומחזות זמר כמו "שיקגו", "שלוש אחיות", "סטמפניו", וגם שיחקה בסרט הקולנוע "השוטר".
לחברתה להצגה, משי קלינשטיין בת ה־24, ששירתה בלהקה צבאית ועשתה תפקיד משנה ב"שיער", יש פחות שורות ברזומה, אבל שמעון היא הראשונה לפרגן: "משי גברה על מאות בנות שניגשו לאודישן הזה. אני לא מכירה הרבה בנות שיכולות להגיע לטונים הללו באופן כל כך מרגש ומדויק כמו הילדה הזאת. יש תפקידים שפשוט נועדו לאנשים מסוימים, והתפקיד של מריה תפור על משי. אני בטוחה שגם אם היא הייתה אנונימית, היא הייתה מקבלת את התפקיד וזוכה בדיוק לאותו פרסום. רק שבמקום לשווק אותה בתור 'הבת של', היו משווקים אותה כ'סיפור סינדרלה'".
הכרת את משי לפני ההצגה?
"לא. צפיתי בה כששיחקה ב'שיער' והקול שלה פשוט גרם לי לבכות. אחרי ההצגה ניגשתי אליה ואמרתי לה, 'הרגת אותי'. חצי שנה אחרי זה מצאנו את עצמנו משחקות יחד, והקשר בינינו הפך לסיפור אהבה מיידי. הילדה הזו היא אפרוח קסום. הקול שלה הוא אחד הווקלים הכי נדירים ששמעתי בחיי. בחודש הראשון בחזרות לא הפסקתי לבכות. היא הייתה פותחת את הפה וישר התחילו לזלוג לי דמעות. צדי אמר 'נו, מה יהיה? אי אפשר שכל פעם את תבכי ממנה'".
למרות היעדר השירות הצבאי ברזומה שלה, אחד התפקידים הבולטים של שמעון בשנה האחרונה היה חיילת מסתערבת בסדרה המצליחה "פאודה".
"שמעתי שקראו לי 'משתמטת' יותר בתקופה של 'נולד לרקוד'. יכול להיות שקראו לי ככה גם כששיחקתי ב'פאודה', אבל אני לא מודעת לזה. הפסקתי לקרוא טוקבקים הרבה קודם, אחרי שבתקופת 'נולד לרקוד' כינו אותי 'מכוערת', 'שמנה', 'רולה'. למה להדביק זבל לנשמה?".
שמעון, כאמור, לא אהבה את הדימוי הסקסי שהדביקו לה אחרי שהתפרסמה. אבל לגבי סצנות סקס, זה כבר סיפור אחר. ב'פאודה' היא הופיעה בסצנה לוהטת, וגם ב'סיפור הפרברים' ישנה סצנה קשה שבה דמותה מותקפת מינית. "כשזה קונקרטי, אין לי בעיה לעשות סצנות סקס", היא אומרת. "אין לי בעיה להשתמש בגוף שלי כדי לספר סיפור. זו העבודה שלי וזה מה שהתמקצעתי בו".
רק שבתיאטרון את צריכה לבצע את הסצנה הזו בכל פעם מחדש.
"נכון, וזה מאוד קשה. גם לשחקנים קשה. אחרי כל פעם שאנחנו עושים אותה הם ניגשים אליי ושואלים אותי, 'את בסדר? הכל בסדר?'".
מה שמוביל אותנו לאחד הנושאים הכי בוערים היום: פרשת איבגי.
"אני לא רוצה לדבר על איבגי כי אני לא יודעת מה קרה שם ולא מקומי לשפוט. מעולם לא יצא לי לשחק לצדו או להכיר אותו באופן אישי. אני גם לא חושבת שהתיאטרון מהווה סביבה מתירנית יותר. מה שכן, אני מאוד מבינה בזמן האחרון את הכוח שיש לרשתות החברתיות, לטובה ולשלילה. משפטי השדה הללו נורא מסוכנים. מצד שני, אני מאוד שמחה שיש מקום לנשים שעברו חוויות כאלה, לבוא ולדבר על נושא שפעם נחשב לטאבו. העולם נעשה שקוף יותר, ואני מאמינה שזה גורם לגברים להיזהר יותר".
חווית הטרדה מינית?
"זכורה לי בעיקר חוויה קשה בסביבות גיל 12. הלכתי למכולת ובדרך ראיתי גבר שיושב בתוך רכב ומסתכל עליי. בדרך חזרה הוא עצר לידי את הרכב, פתח את הדלת והתחיל לשאול אותי שאלות כשאיבר המין שלו בחוץ. הוא פשוט אונן תוך כדי שהוא דיבר איתי. בהתחלה לא יכולתי לזוז מרוב הלם. לקח לי כמה רגעים, שהרגישו כמו נצח, לקלוט מה קורה. ואז רצתי בטירוף הביתה, וסיפרתי לאמא שלי מה קרה כשאני ממררת בבכי".
גם בתחום האהבה נראה ששמעון סופסוף התברכה. אחרי הרומן עם השחקן האמריקאי הייתה לה זוגיות עם איש חיי הלילה יאיר גפני, שנמשכה גם היא שלוש שנים. אלא שמאז, ועד לפני שנה, היא בעיקר יצאה לדייטים שלא הובילו לכלום. "כמו כל בחורה שלא התחתנה, גם לי היו תקופות שמאוד רציתי למצוא כבר את האחד והתבאסתי שזה לא קורה".
איך יצא לך להכיר?
"לפעמים חברים הכירו לי, לפעמים התחילו איתי, והייתה פעם אחת שאני התחלתי עם מישהו. ראיתי אותו בשוק האוכל בדיזנגוף. הגעתי לשם עצבנית אחרי מכון כושר, הייתי נורא רעבה וחיפשתי קובה. הוא עמד שם וחייך אליי, והחיוך שלו פשוט שינה לי את מצב הרוח. חשבתי להמשיך ללכת ואז אמרתי לעצמי, 'למה לא בעצם?'. כתבתי את הטלפון שלי על פתק, ניגשתי אליו, לחצתי לו את היד, ואמרתי, 'אני אשמח אם תתקשר אליי'".
והוא התקשר?
"כן. כבר באותו הערב. הוא לא ידע מי אני, אבל החברים שלו סיפרו לו. יצאנו שמונה חודשים".
עם החבר הנוכחי, עידו בורנשטיין, שצעיר ממנה בתשעה חודשים, הקשר התחיל באופן הדדי. "הכרנו בדיוק לפני שנה", היא מדווחת. "הלכתי עם חברה ל'סורא מארה', פאב שהוא אחד הבעלים שלו. ישבתי על הבר ואז התפתחה בינינו שיחה עמוקה. אנחנו עדיין לא גרים ביחד כי חזרתי מהודו ישר לחזרות. עוד מעט, כשאחזור לחיים נורמליים, נתחיל לדבר על זה. מאז איאן לא גרתי עם בן זוג. מאוד בא לי".
