אנחנו עושים הכל כדי לא להיות בודדים: נרשמים למכון כושר, גולשים בפייסבוק, אוהדים קבוצת ספורט – וכן, גם מתחתנים כדי להרגיש שייכים.
"שייכות היא צורך קיומי", אומר פרופ' עמי שקד, פסיכולוג קליני ומטפל זוגי, "בלי השייכות לא היינו יכולים לשרוד. אדם חייב עוד מישהו איתו במסע. זה חלק מהאבולוציה האנושית. אם נלך לפרה־היסטוריה, נראה שזה גם צורך הישרדותי: אדם לא יכול היה לשרוד לבדו באיזושהי מערה. הוא היה מת. לכן, אם מישהו אומר שטוב לו לבד ואין לו שום צורך בקבוצת השתייכות, אני אבדוק פנימה ואראה שהוא תלוש במידה מסוימת.
"למה אנחנו מתחתנים? אנחנו לא חייבים להתחתן, ויכולים לספק את רוב הצרכים האינטלקטואליים, התעסוקתיים והמיניים שלנו גם בלי להיות נשואים. אנחנו מתחתנים בגלל הצורך שלנו בשייכות, שנמצא שם גם ברמה הכי אינטימית שאפשר".
בספרם Together and Lonely שיצא בארה"ב ונמכר ב"אמזון", משרטטים הפסיכולוגים הקליניים פרופ' עמי שקד ופרופ' עמי רוקח את הכאב העמוק של מי שנמצא בתוך מערכת זוגית, אבל חש בדידות גדולה.
שניהם מטפלים בעלי ניסיון של עשרות שנים בטיפול זוגי, ולאחר שבחנו זוגות רבים שהגיעו אל הקליניקות שלהם, גילו עובדה די מהממת: זוגות נשואים יתקשו להודות בתחושת בדידות בתוך הקשר. זאת, למרות שלפי נתונים שהם צברו בעשרות שנות טיפול, לפחות 25% מהזוגות הנשואים מרגישים בודדים.
"זה נתון שהדהים אותנו", הם מגלים, "כי זו בדידות עם כאב שורף. הכרית של השינה סופגת אצל אנשים כאלה את הדמעות במהלך הלילה, וכקלינאים אנחנו חושבים שהנתון הזה משמעותי. עשרות מחקרים רפואיים מצאו שאנשים בודדים כרונית חולים יותר ומקצרים את חייהם בארבע עד חמש שנים, ולכן אנחנו מדברים על בדידות בתוך קשר של נישואים כעל מחלה".
למה זוגות נשואים לא מדברים על הבדידות שלהם?
"יש סטיגמה על בדידות בכלל, ועל בדידות אצל זוגות נשואים בפרט. להודות בבדידות זה לא דבר קל. שתי חברות יכולות לדבר זו עם זו על מה שקורה להן במחשכים, בתוך חיי הנישואים, אבל לרוב, אנשים לא אוהבים לדבר על זה עם אחרים".
"אם אני אומר 'אני אדם בודד', אני אומר בעצם שאני אדם מסכן, שאני לא יכול, לא מסוגל, אין לי חברים, ואולי אין לי את היכולות שלאחרים יש. אני אומר על עצמי שאני לא כזה מקסים ולא אוהבים אותי. להודות שאני אדם בודד שם אותי מיד במקום מאוד פגיע. להודות שאני בודד בתוך הנישואים שלי זה קשה יותר, כי הנישואים נועדו למנוע בדידות. זו כאילו ה'תרופה'. הרי כבר במקרא נאמר, 'לא טוב היות האדם לבדו' ועושה לו עזר כנגדו, כלומר בת זוג, כדי שהוא לא יהיה בודד. התפקיד שלנו הוא להוציא את הבדידות של הזוגות הנשואים מהארון".
"בדידות זה דבר איום ונורא"
בדידות רגשית בתוך מסגרת הנישואים היא מצב פרדוקסלי: הנישואים נועדו למנוע בדידות, הם אלה שאמורים לגרום לנו אושר ושמחה, אבל למעשה גורמים לנו לחוש לבד מבחינה רגשית. "בדידות בתוך נישואים היא לא בדידות חברתית של מי שמעגל החברים שלו מצומצם, והוא מרגיש בודד", אומר פרופ' שקד.
"אנחנו מדברים על מונח אחר לגמרי – בדידות רגשית. היא מתרחשת בהעדר קשר שמספק לי צרכים קיומיים, כמו תמיכה, אהבה, הבעות של חיבה, בסיס ביטחון, תחושה שאני יכול להיות אני ושיקבלו אותי. אם אני יודע שבת הזוג שלי נגישה כשאני במצוקה ונותנת לי חוף מבטחים, אין סיכוי בעולם שאני ארגיש בדידות רגשית בתוך מסגרת הנישואים".
"לצערי, אני רואה בקליניקה לעתים קרובות אנשים שחיים בתוך מסגרת נישואים, אבל סובלים מכאב הבדידות, שזה דבר איום ונורא. אדם בודד במערכת נישואים מלקה את עצמו פעמיים: לא די שאין לי את התמיכה, הנישואים האלה יצרו אצלי משהו חדש, בדידות שלא הייתה קודם".
שקד מספר על זוג שהגיע אליו לטיפול, שבתחילת הדרך היו "זוג מהסרטים. שניהם קיבוצניקים, שאהבו לרוץ יחפים בשדות, נסעו על טרקטורים בשבת, חגגו את החגים בדיוק כפי שחשבו שצריך, ויום אחד קרה משהו: הוא חזר בתשובה, החל לבקש מאשתו להקפיד על קיום מצוות. לאט נוצר ביניהם מרחק. יום אחד אמרה לו אשתו: 'כמו שאני רואה את זה, אתה מקדיש 90% מהזמן שלך לדת, 10% מהזמן אתה בעסק שלך, ולי לא נותר כלום. אני לבד. אתה בוגד בי עם אלוהים'".
אבל לא צריך לחזור בתשובה כדי להתרחק. בדידות בנישואים יכולה לקרות גם לזוג שהחל את דרכו בתשוקה ובלהט, ועם הרבה הבטחה לעתיד: "לרוב, בשנתיים הראשונות של הקשר יש אהבה הורמונלית ומשיכה", אומר שקד. "הפרדוקס הוא שדווקא בתקופה הזאת, שבה צריך לבנות הרגלי תקשורת נכונים, בני זוג לא עושים את זה. הכל סבבה, הוא מחכה לה, היא מחכה לו, הסקס נפלא והכל הורמונלי. הם גם עושים יחד דברים. אחר כך כל אחד חוזר לעצמו, ולא ממשיכים לבנות את הזוגיות בעשיית דברים מרגשים ביחד".
"זאת הטעות שרובנו עושים, שם מתחילה ההתרחקות, וגם אם היא קטנה – זה בדרך כלל יציק יותר לאישה".
ומה קורה אז?
"הבדידות שלה תהיה מוסווית בכעסים, המון הטחת האשמות בבן הזוג, כינויי גנאי והורדה מערכו. היחסים מתנהלים על קצות האצבעות, והדריכות גורמת לה להתנהג בצורה שלא מקרבת אליה את בן הזוג, אלא מרחיקה. כלומר, אם אישה אומרת לבן הזוג שלה 'אתה לא מספיק בבית' כועסת עליו כל הזמן, וכשהוא מגיע בסוף יום עבודה היא מיד מטיחה בו האשמות שהיא מותשת ושהוא לא עוזר לה, הגבר מתרחק. נוצר מצב שהיא מבקשת קרבה, והוא נסוג. אבל היא לא מכירה בצורך שלה בקשר, היא רק כועסת, וכשאדם כועס הוא מסווה את הרגשות הפנימיים – 'אני לבד, אני בודדה, אני זקוקה לך, אני זקוקה שתרפא את הפצע שנפער בי במשך שנים'".
"לכתוב 'חוזה זוגי' חדש"
שקד מספר על זוג אחר שהגיע אליו לקליניקה – שניהם באמצע שנות ה־30, בעלי מקצועות חופשיים. הם נראו שלווים ומטופחים, ולא עמדה ביניהם שום מתיחות. "אבל לפעמים, דווקא כשהמצוקה לא בולטת, זה אומר שהם ממש רחוקים, וכבר אדישים זה לזה. היא אמרה בשלב מסוים, 'אני מרגישה כאילו אנחנו גרושים'. והבעל אמר: 'עד כדי כך אנחנו אדישים זה לזה, שהיא לא יכולה לפגוע בי ואני לא יכול לפגוע בה'".
איך צמחה ביניהם בדידות כזו?
"התברר שבשלוש השנים הראשונות הם חיו באידיליה, ואז הבעל פיתח תחביב שקשור לכדורגל, והחל להיעדר הרבה מהבית. האשה הייתה במצוקה, וככל שהאשימה אותו יותר, הוא ברח יותר. אלה היו שני אנשים טובים עם המון יכולת אינטלקטואלית ורגשית, שהיו חסומים".
לעתים, אנשים שסובלים מבדידות בנישואים יהיו אלה שלא קיבלו בחמש השנים הראשונות והמעצבות של חייהם את הסביבה התומכת, החום והאהבה שהיו זקוקים להם. "אנשים כאלה מפתחים סגנון התקשרות נמנע", מסביר פרופ' שקד. "הם אומרים, 'אני לא צריך אף אחד, אני יכול לסמוך רק על עצמי'. אבל זה מזויף. בסופו של יום, כשהם שמים את הראש על הכרית, הם מרגישים את הבדידות, ולכן הם בכל זאת עושים ניסיון להתחבר: הם נישאים. אבל בנישואים האלה יש פחות אינטימיות וקרבה. אלה האנשים הנשואים שיגידו, 'אני נשוי/ נשואה, אבל אין לי חבר/ה לחיים'".
שקד ורוקח מצאו כי מי שמוביל את הבקשות לגירושים הן לרוב הנשים. הנתון שעליו מדברים היום בעולם הוא שכ־95% ממקרי הגירושים הם ביוזמת הנשים. "ובצדק", הם אומרים, "כי הן יותר רגישות לקשר. הן אומרות, אתה לא מספיק נמצא איתי. הסרבנות לטיפול באה על פי רוב מהגברים, ואנחנו רואים את זה כל הזמן".
מתי גירושים הם אופציה?
"כמטפלים, אנחנו לעולם לא נמליץ להתגרש. אבל אם אישה אומרת לעצמה 'החיים שלי בלעדיך יהיו טובים יותר מאשר איתך', או 'גם אם אשאר לבד, טוב לי הלבד שלי, העיקר שלא ימשיכו חיי הנישואים הדורסניים האלה' – עבורה אופציית הגירושים בהחלט קיימת. כן, יש מקרים אבודים. אנחנו לא חיים בעולם מושלם".
מה צריכים לעשות זוגות שרוצים לחזור להרגיש שייכות זה לזה?
"ללכת לטיפול, לקלף מעצמם את השכבות הרגשיות, ולכתוב 'חוזה זוגי' חדש. אישה או גבר שמאשימים בכל דבר את הצד השני, גורמים לפרטנר שלהם להסתובב עם פחדי כישלון וחשש מנטישה. רק אחרי שהרגשות משתחררים, ומקלפים את כל הרגשות שהסתירו את החשש מבדידות, לבני הזוג קל יותר לראות את הקשר בעיניים אחרות. הם נעשים רכים אחד לשני. נוצר 'חוזה' של שניים שמבקשים תחושה של שייכות, ובתמורה ייתנו לבן/בת הזוג מקום בלבם. כולנו זקוקים לזה. גם גברים שהיו בצנחנים וזוחלים על החול עם סכין בין השיניים, בתוך לבם הם זקוקים לחברה, שתהיה גם אם ואחות".
