הכתובת: המקצוע 4, תל אביב.
הגודל: 58 מ"ר של חלל אחד עם חלונות גדולים.
הפסקול: "כל פעם אני מוצאת פלייליסט אחר ביוטיוב. היום הימרתי לפי תמונה יפה ומצאתי פלייליסט מהמם. פעם הייתי שומעת מוזיקה באוטו ומעצבת בראש תוך כדי נסיעה, אבל מאז השיפוצים בעיר האוטו הפך להיות סיוט".
חובה בסטודיו: "הדברים הרגילים – שולחן, מחשב, מוזיקה, בדים".
מילה לחורף: שקט.
רוני בר תמיד היתה מעצבת שקשה להכניס לתוך הגדרות. גם כשהחלו בגדיה להופיע בחנויות תל אביביות בתחילת שנות האלפיים, היה בהם משהו שהפריד אותה מגל המעצבות הצעירות שהיו מזוהות עם קוסטומייזינג ושקבעו את מושבן במתחם גן החשמל שהתחיל אז להתעורר. לפני 12 שנה פתחה חנות יחידה ברחוב ביאליק במרכז תל אביב, ומאז הפכה לכתובת קבועה עבור נשים רבות שהתמכרו לסגנון הייחודי ששילב קווים מחויטים ונפילות בד רכות, גזרות גיאומטריות מפתיעות ופואטיות שעלתה מכל פריט שעיצבה. אולי זו הסיבה שסגירת החנות ביום האחרון של שנת 2015 נראתה כמו סופו של עידן – וזאת למרות שהאירוע לא עורר אפילו רבע מהבאז התקשורתי שגורר איתו כל שיתוף פעולה של H&M.
החנות בביאליק אומנם עומדת ריקה, אך הבגדים של בר רחוקים מלהיעלם מהשטח. כעת ניתן למצוא אותם בסטודיו החדש שאליו עברה המעצבת בתחילת ינואר, הממוקם בקומה הראשונה של בניין תעשייתי בדרום המלוכלך של תל אביב ויהיה פתוח ללקוחות בכל יום שישי. "כבר שנתיים אני מסתובבת בלופ ומחפשת את עצמי", אומרת בר בזמן שהיא מסדרת את הקולבים שרק הותקנו בחלל. "התחיל לרוץ לי בראש הרעיון שצריך לחזור אחורנית, לחזור לפעם, ואז הכול הסתדר. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות – לחזור לעצב".
למען הסר ספק, בר לא הפסיקה לעצב אף פעם. במשך 15 השנים האחרונות היא מוציאה קולקציה אחר קולקציה, בלי לעצור. "כשיש לך חנות, אתה חייב כל הזמן למלא אותה", היא מסבירה. "עכשיו אני מסתובבת כבר חודש בהתרגשות מזה שיש לי את כל הבדים מראש, ואני יכולה לתכנן את הקולקציה כתמונה שלמה. אני עדיין מחויבת לזמנים, אבל הקולקציות יכולות להיות קטנות יותר, מדויקות. רציתי לאפשר תהליך עבודה שלם שבו אתה בונה שפה, בונה את הקולקציה כמשפחה. לחזור לעבוד כמו בבית ספר, עם דף השראה".
הסטודיו החדש, שמסתתר מאחורי דלת צהובה שעליה מדבקה קטנטנה המגלה כי כאן נמצאת רוני בר, דומה להפליא לחנות שנסגרה. אותן שידות מגירות ממתכת ומעץ שתמיד נראה כאילו בתוכן מסתתרים אוצרות קטנים וקסומים, אותה תחושה שקטה ומינימליסטית שלא מופרעת גם על ידי שלל בובות קטנות ועציצים. גם הסביבה המחוספסת והלא צרכנית שניבטת מהחלון לא פוגמת בשלווה של החלל.
"אתמול הלכתי כאן ברחוב ופתאום היתה לי תחושה מאושרת כמו כשאני נוסעת לחו"ל – כשפתאום אתה לבד ואחראי על הזמן שלך", היא אומרת. "כל החששות מהשינוי היו בתהליך של השנתיים האחרונות, אבל ברגע שהחלטתי כולם נעלמו. היה קטע של לוותר על האגו בסגירת החנות, אבל הייתי שלמה עם ההחלטה".
השינוי של בר לא מסתכם רק בחלל. "אני רוצה לתמחר הכול מחדש", היא מודיעה. "הרעיון הוא להוזיל את הבגדים. בדקתי והבנתי שהעלויות של כל הדברים עלו – הבדים, למשל, הכפילו את המחיר שלהם מאז שהתחלתי לעצב – וזה השפיע גם על המחיר הסופי של הבגד. לא נוח לי להיות במקום של למכור בגדים ממש יקרים, אני לא עושה הוט קוטור, אני רוצה לאפשר לאנשים לקנות את הבגדים שלי".
כעת היא עובדת על קולקציית הקיץ, שתיקרא Wash It With Color ולוקחת השראה מבגדי עבודה – שהיו גם ההשראה לקולקציה הראשונה שיצרה בסטודיו הראשון שלה. "זו סגירת מעגל, אבל הפעם ממקום יותר צבעוני. חזרה לאחור, אבל אופטימית".
לצד העבודה על הקולקציה שוקדת בר על אתר למכירה אונליין ובהמשך מתכננת לעשות צעדים ראשונים גם בחו"ל. "המעצבים הצעירים פותחים היום דבר ראשון אתר, ואז פונים לחו"ל", היא מסבירה בחיוך, "אני פעלתי עד עכשיו לפי המציאות של פעם. תמיד היתה אצלי צנזורה פנימית, שאני לא מספיק טובה. עכשיו אני מתכננת דבר ראשון למסד את הסטודיו והאתר, ואז להתחיל לפנות גם לחו"ל, לפעול במציאות החדשה".
