אחרי עבודה מאומצת של סמסטר שלם, נפתחה השבוע התערוכה הקבוצתית של החוג שלי לתואר שני באוניברסיטת ניו יורק. פעם בשנה יוצרים יחד הסטודנטים בקורס "אוצרות אופנה" בחוג ללימודי הלבוש תערוכה קבוצתית בנושא נבחר, והשנה החלטנו להקדיש את תשומת הלב לאחד הנושאים הכי בוערים - ההיסטוריה של נשים במידות הפלאס סייז בעולם האופנה. רצינו לחקור כיצד התייחסו לנשים במידות גדולות בתקופות שונות בהיסטוריה, מהמאה ה-18 ועד היום.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
קראנו לתערוכה Beyond Measure: Fashion and the Plus Size* Woman.
*את המונח פלאס סייז בחרנו לסמן בכוכבית, כי הוא מסמל את הדיון שניהלנו סביב ההגדרה הזו. בעבודה על התערוכה גילינו כי אין מושג אחד שכולן שלמות איתו ומרגישות איתו בנוח. כל מילה ששקלנו לשם התערוכה התבררה כטעונה מאוד, או פוגענית כלפי קהל מסוים. עוד גילינו כי ישנו מאגר גדול של מושגים בשימוש, רובם ככולם מוטים בצורה זו או אחרת: curvy, full-figured, stout, voluptuous, וגם בעברית - מעגלגלה ועד עגולה או מלאה, כשהמילה הטעונה מכל היא, כמובן, שמנה. על אף שוודאי יהיו גם מי שיטענו כי פלאס סייז הוא מונח שיפוטי, נדמה כי זוהי ההגדרה הכי PC שישנה בנמצא כיום, ולא בכדי היא נמצאת בשימוש כה תכוף בכלי התקשורת.
התערוכה נפתחת בתקופת הרוקוקו, עם דיוקנה של מאדאם דה סנט מוריס של ג'וזף סייפרד דופלסיס מ-1776. מפתיע לגלות כי כבר בימים ההם נשים היו עסוקות בדיאטות ומשקל, ולמרות זאת, כשהציור הוצג לראשונה התקבלה המאדאם באהדה, והביקורות שיבחו את התיעוד היפה וה"נאמן למציאות" שלה. בכלל, דמותה של המאדאם היא לחלוטין חלק מהאופנה של זמנה, האיפור, השיער, הבגדים המרהיבים.
בהמשך התערוכה ניתן לפגוש את דמותה של "נטי נערת הקרקס השמנה" מהמאה ה-19, בתמונה שממחישה כיצד באותה תקופה נוצר החיבור בין הגוף שאינו סטנדרטי לנושאים כמו בריאות או מוסר.
הדמות שאני בחרתי לעסוק בה במסגרת העבודה המשותפת על התערוכה היא סטלה עמר (המוכרת בחו"ל בשם סטלה אליס), שבשנות ה-90 היתה הדוגמנית והמוזה של ז׳אן פול גוטייה, ובהמשך דגמנה עבור טיירי מוגלר, צולמה על ידי טובי הצלמים בעולם - מפאולו רוברסי ועד סטיבן מייזל וסטיבן קליין - והשתתפה בספר הסקס המפורסם של מדונה. אתם ודאי מכירים אותה גם מבית האח הגדול, שם היתה דיירת בעונת ה-VIP האחרונה.
סטלה מייצגת תקופה של שבירת מוסכמויות, שחרור מתבניות, חיפוש אחר מגוון של מודלים וקבלה של האחר והשונה. גוטייה היה מהראשונים לקדם ולעסוק באג'נדה הזו, וסטלה מייצגת בגאון את התקופה הזו של תחילת שנות ה-90, והיא זו שסללה את הדרך עבור דוגמניות הפלאס סייז של ימינו. שיתוף הפעולה בין השניים היה מכונן, והמדהים הוא שלמרות שגוטייה היה ידוע בתצוגות שערורייתיות עם טיפוסים לא שגרתיים או נשים מבוגרות על המסלול, הבחירה שלו בסטלה כדוגמנית בשנת 1992 היתה סנסציה. בתערוכה הגדלתי לממדי ענק תמונה שלה שצילם גוטייה עצמו, ולצדה מוצג גם הספר שכתבה size sexy, שפורסם ב2010.
התערוכה מסתיימת בקטע וידאו של הקולקציה המנצחת בריאליטי האופנה Project Runway משנת 2015 - קולקציית הפלאס סייז של אשלי ניל טיפטון, שמוכיחה כי נשים במידות גדולות יכולות ללבוש קרופ-טופ, תחרה, וצבעים חזקים.
מרגע שהתערוכה נפתחה נדהמנו לגלות את ההשפעה שלה - תערוכה קטנה של סטודנטים, שקיבלה כתבה בניו יורק טיימס, בווג איטליה, בפאשניסטה.קום וזכתה להתייחסות אפילו ב-Today Show.
מחקרים מראים כי 67 אחוז מהנשים באמריקה נכנסות תחת ההגדרה "פלאס סייז", כלומר, מידה 14 ומעלה – מה שיכול להסביר את העניין העצום שמעוררת התערוכה. למרות זאת, מעט מאוד תשומת לב ניתנה עד כה לנושא באקדמיות ובמוזיאונים. דרך התערוכה קיווינו לאפשר מקום לדיאלוג, שיסלול את הדרך להמשך העיסוק בנושא, ויעניק לנשים במידות גדולות, סוף כל סוף, מקום משלהן.
התערוכה מוצגת בגלריה 80WS בוושינגטון סקוור (80 Washington Square E. ) עד ה-3 בפברואר, שעות פתיחה: ג'-ש', 10:30-18:00.
לטובת מי שלא מתאפשר לו להגיע פיזית לתערוכה, יצרנו באתר התערוכה סיור וירטואלי שמאפשר להקשיב לאוצרים מספרים על כל אובייקט, לראות תמונות ולקרוא עוד על המחקר.
