"שום דבר בחיי הקודמים לא הכין אותי לכך שאהיה חולה לב קשה בגיל כל כך צעיר. התגייסתי בשנת 1981 עם בני המחזור שלי בבן שמן, היה לי פרופיל 97 ואת רוב השירות עשיתי בלבנון. לאחר השחרור התגייסתי למשטרה. כשבועיים לאחר שהצטרפתי למשטרה הזדמנתי לאירוע שבו בחור עמד על אדן החלון במרומי מגדל דיזנגוף ואיים לקפוץ. הצלחתי להתגנב מאחוריו ולמשוך אותו, ובעקבות האירוע קיבלתי דרגת רב־שוטר עוד לפני קורס שוטרים.
"שירתתי במשטרה תשע שנים, בסיור ובחקירות, הגעתי לדרגת רס"ר, ואז נפגעתי בפעילות ופרשתי לפנסיה בגיל 31. הפכתי לחוקר פרטי. בסוף 2007 הציעה לי בתי הבכורה להתאמן יחד במכון כושר. אני אדם גבוה (1.93 מ') וכל השנים הייתי חזק וספורטיבי, אבל למכון כושר נדרש אישור רופא ונשלחתי לבדיקות. באק"ג נמצאה בעיה חשמלית קטנה בלב, וחשבתי שזה לא רציני. גם מבדיקת האקו יצאתי במחשבה שהכל תקין, אבל כעבור יומיים התבשרתי שעליי להזמין תור דחוף לקרדיולוג. התברר שהלב עובד על 20% תפוקה בלבד ושחיי בסכנה. פתאום, מאדם בריא לחלוטין, הפכתי לאדם שעלול למות. הלם מוחלט.
"לאחר כמה ימים הרגשתי רע, הוזעקתי לבית חולים ושמו לי דפיברילטור (מכשיר המסדיר את קצב הלב). ב־2011 המצב הידרדר. התקשיתי לנשום, ללכת, לעלות במדרגות. תפוקת הלב ירדה ל־15%. ואז ישבתי מול פרופ' דב פריימרק, ראש היחידה לאי ספיקת לב בשיבא, שהביט לי בעיניים ואמר: 'אתה צריך השתלת לב!'
"זה היה בום על־קולי! דבר ראשון חשבתי איך אני מספר לאשתי, איך ייראה העתיד של ילדיי.
"מרגע שקלטתי שאני חולה לב, הזזתי הצדה את כל עיסוקיי ודחפתי את אשתי להגשמת חלומה לקריירה אקדמית. הייתה גם מחשבה שאם הילדים הולכים לאבד את אביהם, אמם תוכל לפרנס אותם בכבוד. בשנים אלה היא התמודדה עם בעל חולה מאוד, עם לימודים מאומצים לתואר שני ושלישי ועם העבודה. כיום היא בתפקיד בכיר במשרד החינוך ומסיימת דוקטורט בבר אילן.
"כשהתבשרתי שאני מועמד להשתלת לב הופניתי לפרופ' ג'יי לביא, מנהל היחידה להשתלות לב בשיבא. הוא הודיע לי מיד שהסיכוי לקבל לב בקרוב שואף כמעט לאפס, בשל מיעוט תורמים. בינתיים הציע לב מלאכותי, שהוא משאבה המושתלת בניתוח בתוך הלב החולה, עובדת במקום שריר הלב הפגוע ומופעלת באמצעות סוללות חיצוניות (במשקל 2.5 קילו). המכשיר מחובר לכבל חשמלי, שיוצא דרך חלל הבטן וצריך להיטען כל ארבע שעות.
"כשנתיים וחצי חייתי עם לב מלאכותי. זה נותן חיים, אבל מגביל אותם מאוד, וגם את המשפחה. חיים בפחד מתמיד, שמא החשמל יתנתק, שמא יהיה זיהום וייפגעו איברים נוספים. זה מזכיר לך שאתה עלול למות בכל רגע. כל הזמן ייחלתי שיימצא לב מתאים. נכון, קשה לחשוב שמישהו צריך למות בשביל שאני אחיה, אבל אין דבר שעומד בפני התשוקה לחיות.
"לפני שנתיים התעוררה תקווה ואכזבה בצדה. הוזעקתי לבית החולים להשתלה, אבל התברר שהלב שמצאו בעבורי לא היה תקין. במרס 2014, בביקורת אצל נפרולוג, התברר שחלה הידרדרות במצב הכליות, שאזדקק לדיאליזה אבל לא בטוח שהגוף יוכל לעמוד בטיפולים. לא נותר לי אלא לצחוק. מה אומר?
"ואז, בפסח 2014, הגיעה שיחת טלפון מפרופ' לביא: 'אלי, מצאנו לב בשבילך!' שוב תקווה. ארזנו את הסוללות והציוד הנלווה, אשתי נהגה ופרופ' פריימרק הודיע לנו בדרך שאקבל לב וכליה ביחד.
"מרגע שהגענו לשיבא אני לא זוכר כלום. גם לא איך התעוררתי, עם לב וכליה חדשים, של בחור צעיר שנהרג בתאונת אופנוע. כתבנו למשפחתו, אבל הם עדיין לא מוכנים להיפגש. אני מודה להם כל יום על נדיבותם ומקווה לפגוש אותם. הכנתי מעמד שהצמדתי לו נר ובתאריך ההשתלה הלכתי לקברו להדליק לו נר.
"השינוי בחיי עצום: אמנם אצטרך כל ימיי ליטול תרופות נגד דחייה, אבל היום אני הולך לישון בלי חשש, מתוך ידיעה שאתעורר למחרת. אני חי חיים מלאים ומתכנן תוכניות לעתיד הקרוב והרחוק. כיום אני תומך בחולי אי ספיקת לב, במושתלי לב מלאכותי ובמשפחותיהם, ומהווה מעין קבוצת תמיכה של איש אחד".
שורה תחתונה
"בזכות משפחה שהבינה את החשיבות של תרומת איברים זכיתי בלוטו של החיים. אני קורא לכולם לחתום על כרטיס אדי לתרומת איברים (6262*). החתימה מקנה קדימות בתור להשתלת איברים".
