לאשה

    הילד היתום מכפר עראבה שהפך למנתח מבוקש: "נקמתי בחיים"

    40 שנה חלפו מאז הסתובב יוסוף נסאר ברחובות, יתום וחסר כל. כיום הוא מנתח פלסטי מצליח, מתגורר בבית מפואר, ומגלה מה ההבדל בין מטופלות יהודיות וערביות

    ד"ר יוסוף נסאר. "כשאשתי לשעבר דרשה ממני דמי מזונות בסך 1,000 דולר, הבנתי שאני חייב להתמחות במקצוע מכניס" (צילום: עדי אדר)
    ד"ר יוסוף נסאר. "כשאשתי לשעבר דרשה ממני דמי מזונות בסך 1,000 דולר, הבנתי שאני חייב להתמחות במקצוע מכניס" (צילום: עדי אדר)

    ד"ר יוסוף נסאר, מנתח פלסטי, נראה צעיר מגילו לפחות בעשר שנים. הוא בן 50, נראה כאמור לא יותר מבן 40, ואב לחמישה ילדים משתי נשים שונות, ששניים מהם חיים עם אמם ברומניה. "ניתוח פלסטי? אני לא פוסל לעשות ברגע שאחשוב שהגיע הזמן, אבל עוד לא עשיתי. בינתיים, מה שיש לי זה רק גנים טובים".

     

    נאסר נולד בכפר עראבה שבגליל התחתון, בן זקונים לאב בן 79, איכר ובעל אדמות, ולאם שהייתה צעירה מבעלה בארבעה עשורים. שנה אחרי שנולד נפטר

    אביו, וכשהיה בן חמש עזבו אחיו ואחיותיו הגדולים את הבית ונסעו ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא נותר בכפר, עם אמו.

     

    בן תשע, לבד בכפר

     

    הסיפור המשפחתי שלו נראה כלקוח מטלנובלה אמיתית. "אבא שלי היה בן יחיד, שהתחתן עם בת דודה שלו. בנו הראשון נפטר, ולאחר שאשתו לא הצליחה להביא עוד ילדים, הוא התחתן עם אישה אחרת. הוא היה חרד מאוד לשלומה ולשלום התינוק, לקח אותה ליתר ביטחון ללדת בהדסה בירושלים, ולמרות זאת היא והתינוק נפטרו.

     

    אחר כך התחתן בשלישית לאישה שילדה לו שני בנים, אבל הצעיר נפטר בילדותו, והבכור, שהיה יד ימינו, מת בגיל 19. אבא נשאר לבד, ואז השכן, שהיה מוכתר הכפר, ריחם עליו ואמר לו, 'יש לי שבע בנות, תבחר לך אחת לאישה', אז הוא בחר את הצעירה מכולן. נולדו להם שתי בנות ושני בנים, אני הצעיר שבחבורה. אמא שלי התאלמנה בגיל 40, בחוסר כל".

     

    אבל אבא שלך היה אמיד, בעל אדמות.

    "אבא היה אדם עשיר, אבל את כל הרכוש הוא שם בזהב. היו לו שמונה קופסאות מלאות זהב משובח, 16 קילו כל אחת, אבל אחרי שהוא מת לא מצאנו את הזהב ונותרנו חסרי כל.

     

    "אמא שלי עבדה בחקלאות כדי לשלוח כסף לאחים שלי בירושלים, והיו ימים שלא היה לנו מה לאכול. אני זוכר שפעם מאוד רציתי ממתק, והיא הסכימה לתת לי רבע לירה, סכום הכסף האחרון שהיה לה, כדי לקנות ביסקוויט. כשחזרתי מהחנות מאושר עם הביסקוויט, מצאתי אותה עומדת בפתח הבית בפנים נפולות".

     

    "שאלתי מה קרה והיא ענתה, 'אין לנו שמרים להכין בצק, אתה חייב להחזיר את הביסקוויט ולהביא שמרים במקום'. חזרתי לחנות, והמוכר חסר הלב נתן לי את השמרים ולקח את הביסקוויט. לא שכחתי לו את זה בחיים, איך אתה מוציא ביסקוויט מידיים של ילד קטן שאין לו? הוא ממש הותיר בי צלקת בנשמה, אבל אחרי שנים נפגשנו והחזרתי לו".

     

    איך?

    "ניהלתי את מרפאת קופת חולים כללית בכפר, כולם הכירו אותי שאני מחלק תרופות ודוגמיות שקיבלתי לכל הפציינטים בחינם. יום אחד גם הוא בא וביקש תרופה. נתתי לו וביקשתי תשלום. הוא שאל: 'למה כולם בחינם ורק אני משלם?' אמרתי לו: 'אתה זוכר את הילד ההוא שהחזיר לך את הביסקוויט בשביל שמרים? הילד הזה הוא אני'. מאותו רגע הוא לא נכנס למרפאה שלי יותר".

     

    איך אמא שלך מתה?

    "יום אחד היא יצאה לשדה, איבדה את ההכרה ונפלה. אח שלה לקח אותה להדסה בירושלים, שם גילו שכל הגוף שלה מלא גרורות של סרטן. אחרי חודש היא מתה. הייתי בסך הכל בן תשע ונשארתי לבד".

     

    והאחים שלך? הם לא חזרו לטפל בך?

    "הם היו באמצע הלימודים, סמכו עליי שאסתדר. הם באו לבקר, אבל רוב הזמן חייתי לבד. הייתי יותר מדי גאוותן, לא רציתי לעבור לגור אצל אף אחד ולא רציתי עזרה מאף אחד.

    "חודשיים אחרי שאמא מתה, הלכתי למסגד להתפלל ובדרך פגשתי את סבתא שלי. היא אמרה לי, 'על מה אתה הולך להתפלל? על החיים שאלוהים נתן לך?' הסתובבתי והלכתי, ומאז ועד היום לא דרכתי במסגד".

     

    משרד הרווחה לא התערב? בכל זאת, ילד בן תשע שגר לבד.

    "תחשבי 40 שנה אחורה, כפר ערבי. איזה מחלקת רווחה? מי בכלל ראה אותי?"

     

    איך שרדת?

    "המשכתי ללכת לבית ספר, ואחרי הלימודים התחלתי לגדל שתילים של עצי זית ומכרתי אותם לחקלאים בכסף טוב. כשהאחים שלי סיימו את הלימודים וחזרו לכפר, כבר הייתי נער בוגר, והאח הגדול שלי התעקש שאלך ללמוד באוניברסיטה. הוא פחד שלא ייצא ממני כלום. בחרתי להיות רופא, אבל תנאי הקבלה בארץ היו בלתי אפשריים בשבילי, אז נסעתי לרומניה והתקבלתי".

     

    "לילדים עדיף ברומניה"

     

    בין ספסלי הפקולטה לרפואה ברומניה הכיר את אשתו הראשונה, ילידת המקום. בתום הלימודים חזר לישראל עם אשתו ופה נולדו שני ילדיהם. הם חיו בירושלים כשהיה בהתמחות בהדסה, ואחר כך עברו לכפר הולדתו. אחרי 15 שנה התגרשו, היא לקחה את ילדיהם וחזרה לבוקרשט.

     

    "לילדים לא היה קל פה. הם למדו בבית ספר יהודי והשוני היה גדול. יום אחד חבר של הבן שלי אמר לו, 'אתה ערבי זורק אבנים', והוא נורא נעלב. אבל יצא מזה משהו טוב: כיום הוא לומד זכויות אדם בהאג שבהולנד. "נשארתי לבד וזה הרג אותי, אבל חשבתי שלילדים עדיף להיות עם אמא שלהם ברומניה מאשר פה".

     

    מתי החלטת להתמחות בפלסטיקה?

    "מההתחלה רציתי לעסוק ברפואה שמחה, לא ברפואה של חולים, אחרי שאמא ואח שלי מתו מסרטן. לא הייתי בטוח שאתקבל להתמחות, רק אחוז אחד מהמבקשים להתמחות בפלסטיקה מתקבלים, ורק חצי מהם מסיימים את ההתמחות".

     

    כי זאת ההתמחות המכניסה ביותר?

    "אני מודה שחשבתי גם על זה. כשאשתי לשעבר דרשה ממני דמי מזונות בסך 1,000 דולר, הבנתי שאני חייב להתמחות במקצוע מכניס, כדי לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית. באותה תקופה 1,000 דולר היה כל מה שהרווחתי, ואת כל הכסף העברתי לה. ידעתי, שבשבילי זה להיות או לחדול, כי אין לי גב כלכלי".

     

    לפני כעשר שנים עזב את הרפואה הציבורית ("בתי חולים זה גרושים, אין בזה כסף"), וכיום הוא מנתח רק בקליניקות פרטיות ברחבי הארץ. בימים אלה הוא חונך את המרפאה החדשה והמפוארת שלו ברמת החייל בתל אביב, למרות שאת עראבה הוא לא מתכוון לעזוב. "אני קם בשלוש וחצי בבוקר כדי להגיע בזמן לחדרי הניתוח, והכי טוב בשבילי זה לגור במרכז. אני גם מת על תל אביב, אבל עראבה זה הבית שלי. יש שם שקט שאי אפשר למצוא בשום מקום".

     

    בעראבה הוא גר עם אשתו השנייה, עו"ד עיפא נאסר, בת הכפר השכן, והשניים הורים לשלושה ילדים (בני 5, 6 ו־8). כשהוא מספר על משפחתו החדשה, הוא שולף את הנייד ומראה לי את הארמון - לא פחות - שבנה בעראבה, המתפרש על פני שלוש קומות עיצב אדריכל איטלקי, שהגיע במיוחד.

     

    "רציתי לעשות לאשתי טוב על הנשמה, והרגשתי שמה שיעשה לה הכי טוב זה בית מהמם, שיהיה הממלכה שלה. אמנם התחתנתי עם עורכת דין, אבל היא לא קרייריסטית. כיום היא בבית עם הילדים וברוך השם, אני מביא את הפרנסה". 

    ד"ר נסאר. היהודים עושים יותר תיקוני יופי הערבים עושים יותר תיקוני פגמים (צילום: עדי אדר)
      ד"ר נסאר. היהודים עושים יותר תיקוני יופי הערבים עושים יותר תיקוני פגמים(צילום: עדי אדר)

       

      קווים אדומים ובעיה בראש

      על פי נתוני האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית, הענף מגלגל כ־300 מיליון שקל מדי שנה, שמתחלקים לכ־12 אלף ניתוחים. הפופולריים שבהם הם הגדלת חזה ומתיחת פנים (לנשים), וניתוח אף, אוזניים והקטנת שדיים (לגברים). רק 15% מהמנותחים הם ערבים.

       

      מסקר שבוצע לאחרונה בעבור האיגוד עולה, שנשים עושות ניתוחים פלסטיים בשיעור הגבוה פי שניים יותר מגברים (52% לעומת 24% בהתאמה). "השוק מזנק וגדל בכל שנה", אומר ד"ר נסאר, "גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, אבל הקצב שונה ולרוב גם סוג הניתוחים שונה: יהודים עושים יותר ניתוחי יופי, ערבים יותר מתקנים פגמים. בקרב נשים יהודיות הניתוחים הפופולריים הם הגדלת חזה ומתיחת פנים, ואילו אצל הערביות הניתוחים הפופולריים הם מתיחת בטן והרמת חזה, כי הן יולדות יותר ומיניקות יותר".

       

      מה לגבי גברים ערבים?

      "הניתוח הפופולרי בקרב גברים בכלל הוא לתיקון אוזניים בולטות, וגברים יהודים עושים אותו יותר. ערבים שמגיעים אליי, עושים זאת בדרך כלל כדי לתקן קטסטרופות. היה, למשל, בחור ערבי מהצפון שסיפר שהחלום שלו זה ללכת לים עם ילדיו. כשהיה תינוק הייתה לו חסימת מעיים ובעקבות הטיפולים כל הבטן שלו נותרה עם חורים וצלקות. אף רופא לא רצה לגעת בו, וגם אני ראיתי את הסיבוכים מול העיניים, אבל גם ראיתי את הדמעות שלו ושל אשתו, והבטחתי להם: אתה תלכו לים ביחד עם הילדים".

       

      יש לך קווים אדומים?

      "אין פלסטיקאי שמכבד את עצמו שאין לו קווים אדומים, ולי יש יותר. אני נותן שאלון לפונים, ושליש מהם נמצאים לא מתאימים, מכל מיני סיבות. אם מישהי תביא לי תמונה של דוגמנית־על והיא נראית זוועת עולם, אני מבין שלעולם לא אצליח לעמוד בציפיות שלה. לפעמים אני גם לא מוצא הצדקה לניתוח. אתמול באה מישהי למתיחת בטן והגדלת חזה. ראיתי שהחזה שלה מהמם ואמרתי לה, 'אם את רוצה לעשות את הבטן אני מבין, אבל בחזה אני לא נוגע כי הוא מושלם'. היא התעצבנה וביטלה את העסקה".

       

      אז פלסטיקאי צריך להיות גם פסיכולוג.

      "אני חייב להיות גם פסיכולוג, כי יש די הרבה מטופלים שאין להם בעיה פיזית, הכל בראש. אני חייב להבין מה המניעים שעומדים מאחורי הפנייה לפני שאני עושה את הניתוח".

       

      וזה עזר לך לזהות את המכורים לניתוחים פלסטיים?

      "כן, זאת תופעה הולכת וגדלה, נשים שלא מספיקות להוריד חבישה וכבר מדברות על הניתוח הבא. גברים פחות מתמכרים לזה, המכורות הן בעיקר נשים".

       

      למה הן מתמכרות בעצם? זה נורא כואב!

      "בעיקר למחמאות שהן מקבלות אחרי. 'איזה יופי את נראית', זה משפט שכל אישה אוהבת לשמוע. הרחוב מתפעל, הבעל מפרגן, האגו מתרומם, וכשזה עובר עושים עוד ניתוח כדי שזה לא ייגמר".

       

      יש ניתוחים שיצאו מהאופנה? האם עוד עושים הגדלת שפתיים, למשל?

      "ברור שעושים, אבל כיום זה לא בולט כמו פעם. אני מכיר את הברווזיות שמסתובבות עם שפתיים מסיליקון, אבל רופאים אחראים כבר מזריקים כיום חומצה היאלורונית או שומן טבעי שנלקח מהגוף, וההבדל תהומי.

       

      "הסיליקון הוא אסון. הגיעה אליי מטופלת מחיפה שהתפתח לה גוש מתחת לעין. חשבתי שזה גוש שומן, ומה יצא? גוש סיליקון שנדד לה מהשפתיים אל מתחת לעין".

       

      גם בהגדלת חזה משתמשים בשומן טבעי?

      "כן, למרות שיש מגבלה של כמות. אם מטופלת רוצה 300 סי. סי מכל צד, קצת קשה לגייס את זה מהגוף".

       

      רוב ניתוחי הפנים שראיתי נראים נורא: ההבעה משתנה, אפילו נעלמת, ואלפי נשים מסתובבות בעולם חסרות הבעה.

      "תלוי איפה ניתחו אותן, יש עוד אלפי נשים שמסתובבות בעולם ואת אפילו לא מרגישה שהן מנותחות, הן רק נראות יותר יפות ויותר צעירות.

      "הייתה לי מנותחת שכל הפנים שלה נפלו. היא אמרה לבן שלה שהיא נוסעת ליוון לבקר את המשפחה, ובאה אליי לניתוח. כשהיא חזרה הוא אמר לה: 'אם הייתי יודע שהאוויר ביוון יעשה לך כל כך טוב, הייתי שולח אותך בעצמי'. הוא לא הצליח לזהות שהיא עשתה ניתוח".

       

      גם גברים עושים ניתוחי מתיחת פנים?

      "בוודאי, הם רק פחות מדברים על זה. כמובן שהם לא מגיעים למספרים של הנשים, גברים באים בעיקר בגלל גניקומסטיה (שדיים מוגדלים, ד"ח), אחר כך תיקונים שאחרי ירידה במשקל, כמו מתיחת בטן, ורק אחר כך אוזניים ואף".

       

      למה ניתוח פלסטי עולה כל כך הרבה?

      "רפואה זה דבר יקר והסיכונים גדולים. צריך לקחת בחשבון עלויות של חדרי ניתוח, סגל רפואי, אשפוז, בדיקות, ניתוחים חוזרים, ביטוחים מפני תביעות ועוד הרבה סיבות. וחוץ מזה גם הרופא צריך להתפרנס, לא?"

       

      אתה איש עשיר?

      "ברוך השם אני חושב שהצלחתי לנקום בחיים שלא חייכו אליי. מה לא עברתי בחיים האלה, אבל כיום אני יכול לחיות בכיף, בלי דאגות".

       

       

      הגליון החדש של לאשה (צילום: אייל נבו, סגנון: חיה וידר)
      הגליון החדש של לאשה (צילום: אייל נבו, סגנון: חיה וידר)
       
      הצג:
      כל התגובות לכתבה "הילד היתום מכפר עראבה שהפך למנתח מבוקש: "נקמתי בחיים""
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      ביגדיל