בשיתוף אסם
הסרטים הטובים באמת, כך יגיד לכם כל סטודנט שנה א' לקולנוע, מנסים להגיד משהו על העולם. הם שואפים לבדר, כמובן, אך גם לספר סיפור, שסופר כבר אלפי פעמים, בדרך חדשה ומקורית. בין אם מדובר בקומדיית טעויות או באפוס פנטזיה בן שלושה חלקים, בכל סרט טוב שנעשה אי פעם הסכום עולה על סך חלקיו, והצופה הולך הביתה עם תובנה חדשה, קטנה ככל שתהיה, על חייו. כך גם הסרטים ברשימה הבאה, ששיקפו לנו משהו על מערכת היחסים המורכבת שלנו עם האנשים הקרובים בחיינו – אבא, אמא, הילדים שלנו – ולימדו אותנו משהו קטן על הדרך בה אנחנו מתמודדים עם העולם.
מלך האריות: מופאסה מסביר לסימבה מהו אומץ אמיתי
קשה למצוא אנשים שצפו ב"מלך האריות" רק פעם אחת. סרט ההנשפה הקלאסי, שיצא ב-1994, נחשב עד היום לאחד מהסרטים הטובים ביותר של דיסני, והפך לאחת מאותן פנינים נדירות שאהובות על הקהל והמבקרים כאחד. סיפור התבגרותו של סימבה, גור האריות שהופך למנהיג הלהקה, נוגע בתמות אוניברסליות ולכן נותר רלוונטי גם 22 שנה (ושלושה סרטי "צעצוע של סיפור") מאוחר יותר. ב"מלך האריות" יש הכל: מסע לגילוי עצמי רצוף סכנות ואובדן, קצת טרגדיה יוונית, הרבה המלט וכמובן – שירים קליטים מדי כמו הקונה מטטה ו-The Circle of Life.
בקטע הנוגע ללב הבא, מופאסה מסביר לסימבה מה הופך אדם למנהיג, ומהו אומץ אמיתי. ברגישות ואהבה אין קץ, מופאסה נמנע ממניפולציות או משימוש בכוח כדי לחנך את בנו, ובתורו לומד להיות סבלני ואמפתי יותר כאב.
קרמר נגד קרמר: דסטין הופמן מג'נגל בין קריירה להכנת לחם מטוגן
אחד מסרטי הדרמה הטובים ביותר שנעשו אי פעם, לא מעט בזכות המשחק נהדר של דסטין הופמן, מריל סטריפ והילד ההורס ג'סטין הנרי. "קרמר נגד קרמר" מטפל ברגישות יוצאת דופן בנישואין, גירושין, אבהות ופמיניזם – ובעיקר מצליח להגיד משהו על תפקידם של אבות לעומת תפקידן של אמהות והגשמה עצמית בתוך המערכת האינטנסיבית, לעתים, של משפחה.
בקטע הבא, טד קרמר (הופמן) מנסה להכין ארוחת בוקר לבנו, בבוקר שאחרי נטישת האם את הבית. הוא לא יודע היכן דברים נמצאים במטבח, מתקשה בהדלקת הגז, ואז כמובן מצליח לשרוף את הלחם המטוגן. הוא מתעצבן, מקלל את אשתו, ואז נזכר שיש גם ילד בסיפור. הסצנה מסתיימת ב-"הכל יהיה בסדר" הכי פחות משכנע שנשמע אי פעם בהיסטוריה של הקולנוע.
ואם בא לכם לבחון אם אתם יכולים למרר בבכי תוך 1:56 דקות, צפו גם בקטע הבא, בו טד מסביר לבנו ש"השופט החליט שאתה עובר לגור עם אמא". התבגרותו של טד כאב ניכרת כאן היטב, והפעם ה-"הכל יהיה בסדר" שלו משכנע הרבה יותר.
תנאים של חיבה: הצילו, אמא שלי משוגעת
גם המעריצים המושבעים של "תנאים של חיבה", הדרמה סוחטת הדמעות של ג'יימס ברוקס מ-1983, יודו שמדובר באחד הסרטים המניפולטיביים ביותר שיצאו לאקרנים במאה ה-20. אבל בזכות משחק נהדר של שירלי מקליין, דברה וינגר וג'ק ניקולסון, הדרמה בסרט עדיין עובדת, ועובדת היטב. הסרט נותר רלוונטי עד היום בזכות מערכת היחסים המורכבת להפליא, והמטופלת ברגישות רבה, בין אמא אורורה (מקליין) לבתה אמה (וינגר).
בקטע שובר הלב הבא, אורורה – דמות צינית וקשוחה בדרך כלל - מתחננת לאחות בבית החולים שתתן לבתה הסובלת "משהו נגד הכאב". נראה אתכם נותרים אדישים.
מוצאים את נמו: עוף גוזל, חתוך את האוקיינוס
13 שנה לאחר שכבש בסערה את האקרנים, "מוצאים את נמו" נותר סיפור התבגרות נהדר, מלא הומור ואמיתות לא מעיקות על החיים, על מערכת יחסים בין אב ובנו. הסיפור פשוט: מרלין, דג שושנון שסובל מחרדות, חובר לדורי – דגה שכחנית וספונטנית – ויוצא לחפש את בנו שנחטף לאקווריום של רופא שיניים בסידני. במהלך הסרט, נמו לומד להגן על עצמו ולהיות עצמאי, ומרלין לומד שכדי להיות אבא טוב צריך גם ללמוד לשחרר מדי פעם.
סצנת הסיום של הסרט מצליחה, ב-3 דקות בלבד, לשקף את השינוי העצום שחל במרלין. הוא נלחם בחרדותיו ומשחרר את נמו לשחייה באוקיינוס מלא הסכנות, באמונה שלמה שיחזור הביתה בריא ושלם.
משפחת סופר-על: איך מתמודדים עם החיים בפרברים
הגדולה של "משפחת סופר-על" לא טמונה בסצנות האקשן הנחמדות או באנימציה המרהיבה כרגיל של פיקסאר, אלא ביכולת שלו להפוך משפחה לא רגילה, בה לכל חבר יש כוחות-על שיכולים להרוס או להציל את העולם, למשפחה שמתמודדת עם צרות שכולנו מכירים: מתבגרים חצופים, בעיות בבית הספר, השעמום המצמית של החיים בפרברים וחוסר ההגשמה של אבא ואמא. המסע שחברי המשפחה עוברים מאפשר להם להפוך מאינדיבידואלים מתוסכלים ליחידה מגובשת היטב ובדרך, כמובן, גם להציל את העולם.
בסצנה הבאה, הלקוחה מתחילת הסרט, המשפחה המתוסכלת מתיישבת לאכול ארוחת ערב, וכל התמות המטרידות – מאבא שלא מקשיב, דרך אמא נודניקית ועד בת גותית מתבגרת שרק "רוצה להיות נורמלית", צפות ועולות עד הפיצוץ הבלתי נמנע.
ג'ונו: כל האמת ההיפסטרית בפנים
"ג'ונו", דרמה קטנה מ-2007 שהיפסטרים צעירים בעולם כולו אהבו עוד לפני שהם ידעו שהם היפסטרים, מספר את סיפורה של ג'ונו, נערה בת 16 שנכנסת להריון מהחבר שלה, ומערכת יחסיה עם אבי התינוק, אביה המאוכזב, אמה החורגת, והזוג הבורגני לו היא מתכוונת למסור את הילד. מעבר להומור המצוין והמשחק הנהדר של אלן פייג', ג'יי קיי סימונס ואליסון ג'ני ההיסטרית, "ג'ונו" כולל גם כמה סצנות אמיתיות ולא מתיפייפיות בין אב לבתו המתבגרת.
בקטע זה, ג'ונו ואביה מאק יושבים ליד השולחן במטבח. היא שואלת אותו אם אהבה נמשכת לנצח, והוא עונה לה בגילוי לב מעורר השראה שלא.
הסופרנוס: בונוס עם גלידה מעולם הטלוויזיה ארכיון
העולם נחלק לשני סוגים של אנשים: אלה שטוענים ש"הסמויה" היא הסדרה הטובה ביותר שנעשתה אי פעם, ואלה שחושבים שהתואר המכובד הזה שייך דווקא ל"סופרנוס". בין אם אתם משתייכים למחנה "הסמויה" או למחנה "הסופרנוס", איש מעולם לא ערער על העובדה ש"הסופרנוס" טיפלה בחוכמה ורגישות בכל מה שניסתה לגעת בו - ממאבקי מאפיה ועד יחסי אמהות-בנות, אבות-בנים, ואחיות משוגעות שמנסות להרוג אותך.
בקטע הבא, טוני, שלא היה מקבל את תואר אב השנה באף עונה של הסדרה, זוכה לרגע קצר של עדנה כשהוא מכין עם בנו איי ג'יי גלידת סאנדיי. הסצנה מקבלת עומק ומשמעות נוספת אם רק תאזינו למילות השיר ברקע.
